פרשני:בבלי:חולין סב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
היה בקי בהן - בפרס ועזניה, ובשמותיהן ויודע מי קרוי פרס ועזניה. אם בא לפניו עוף הבא בסימן טהרה אחד ויודע הוא שאינו נקרא לא פרס ולא עזניה, ואינו דומה להן, הרי העוף טהור.
אבל אם לא היה בקי בהן ובשמותיהן, הרי אף על פי שהוא בא בסימן אחד - העוף טמא! ואפילו אם יודע הוא שאין עוף זה דומה לפרס או לעזניה, אם שמו הוא פרס או עזניה אסור הוא. דחיישינן שמא מין של פרס או עזניה הוא.
אבל אם יש לו עוף הבא בשני סימנין ואינו מכיר אותו, הרי הוא טהור, והוא, בתנאי שיכיר עורב, וידע שאין זה עורב. (שהרי אין שום עוף טמא הבא בשני סימנים אלא עורב, ולכן עוף זה שודאי לו שהוא אינו עורב, מותר).
ופרכינן: וכי רק עורב אסור אף על פי שיש לו שני סימנים, ותו לא?! והלא ישנם עוד עופות הבאים בשני סימנים והם טמאים.
והתניא: נאמר "ואת כל עורב למינו". ודרשינן:
"עורב" הכתוב בפסוק, זה עורב.
"למינו" - רבי אליעזר אומר: להביא את הזרזיר, שגם הוא אסור.
אמרו לו לרבי אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן, את הזרזירין, מפני שיש להן זפק, שהוא סימן טהרה (ואין סימן זה אחד משני הסימנים שבעורב. וכיון שאין לזרזיר אלא שני סימני טהרה ואינו דומה לעורב, לכן מותר הוא. ורבי אליעזר סבר, מפני שרגיל הזרזיר לשכון עם העורבים, נחשב הוא כמינו של העורב).
אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על כך שאכלו את הזרזיר.
דבר אחר: "למינהו", להביא סנונית לבנה שהיא דומה לעורב, דברי רבי אליעזר.
אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף.
אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על כך שאכלו את הסנונית הלבנה!
ואם כן, מצינו עוד עופות הבאים בשני סימנים והם טמאים, וגם אותם צריך להכיר!?
ומשנינן: אלא, היכן אמר רב נחמן שעוף הבא בשני סימנין טהור? בזמן שיכיר עורב וכל מין עורב. וכאשר הוא יודע שעוף זה אינו עורב ולא מין עורב, מותר הוא באכילה.
אמר אמימר: הלכתא - עוף הבא בסימן אחד של טהרה הרי הוא טהור, ואפילו שאינו בקי לא בהן ולא בשמותיהן, של הפרס והעזניה, והוא - דלא דריס, כל כמה שלא ראינו אותו דורס (עוף הנותן רגלו על האוכל בשעת האכילה כדי שלא ינוד ולא יעלה כולו לפיו, זהו עוף הדורס).
אמר ליה רב אשי לאמימר: הא דרב נחמן, שאמר בעינן שיכיר בו שאינו לא פרס ולא עזניה, מאי? האם אתה חולק על דברי רב נחמן או לא?
אמר ליה: לא שמיע לי! כלומר, לא סבירא לי! שאני חולק עליו. כי מאי איכא למיחש אם אינו מכיר את העוף? הרי רק משום שמא עוף זה הוא פרס או עזניה. הני ליתנהו בישוב. וכיון שאינן שכיחין בישוב, אם מצא בישוב עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס, הרי הוא מותר באכילה.
אמר רב יהודה: עוף המסרט המגרד כשר הוא לטהרת מצורע, לפי שהוא צפור האמור בתורה, כדכתיב "ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות", וזו היא סנונית לבנה, שנחלקו בה לעיל רבי אליעזר וחכמים (ורב יהודה סבירא ליה כדעת חכמים, המטהרים את הסנונית הלבנה).
אמר אמימר: בחיורא כרסה, בסנונית כזו שכרסה לבנה, כולי עלמא לא פליגי, אף רבי אליעזר מודה דשריא!
כי פליגי רבי אליעזר וחכמים, בדירוקא כרסה, כשכרסה ירוקה. רבי אליעזר אסר, וחכמים שרו.
והלכתא כרבי אליעזר שהיא אסורה. (ופליג על רב יהודה שהכשיר אותה לטהרת מצורע, דרב יהודה סבירא ליה כחכמים שהיא טהורה, דלטהרת מצורע בעינן צפרים טהורות).
מר זוטרא מתני הכי את דברי אמימר: בדירוקא כרסה - כולי עלמא לא פליגי דאסיר. ואפילו חכמים אוסרים.
כי פליגי רבי אליעזר ורבנן בדחיורא כרסה. רבי אליעזר אסר ורבנן שרו. והלכתא כרבנן דשרי.
והוינן בה: בשלמא למאן דאמר (מר זוטרא) בחיורא כרסה פליגי רבי אליעזר ורבנן, היינו דקתני לעיל בברייתא, "למינו" זו היא סנונית לבנה, שרבי אליעזר מרבה, שסנונית לבנה דינה כעורב.
אלא, למאן דאמר (לישנא קמא דאמימר) בדירוקא כרסה פליגי רבי אליעזר ורבנן, מאי "זו היא סנונית לבנה" דקתני? והלא אין זו סנונית לבנה, אלא ירוקה.
ומשנינן: הא דקתני בברייתא סנונית לבנה, לאפוקי סנונית דבתי, הגדלה ודרה בקירות הבתים, דאוכמתי, שחורה היא, וביחס לשחורה נקראת הירוקה לבנה.
בקרבנות העוף נאמר "מן התורים ומן בני היונה" ודרשו חכמים מכאן שהתורים אינם כשרים לקרבן אלא כשהם גדולים, והיונים אינם כשרים לקרבן אלא כשהם קטנים, שנקראים אז "בני יונה".
אמר רחבה אמר רבי יהודה: תסיל, שהוא מין יונה, פסול הוא להקרבה אם בא להביאו משיזקין משום "תורין", דאינו מין של תורים.
וכשר הוא להביאו בקטנותו לקרבן משום "בני יונה".
דאציפי, מין תורים, ותורין של רחבה - כשרין הן, בזקנותם להביאן משום תורין, ופסולין הן בקטנותן אם בא להביאן משום בני יונה, לפי שמין תורים הן.