פרשני:בבלי:חולין צג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
חלב שהבשר של הכסלים חופה אותו מותר!
אלמא אמרינן: חלב שעל הכסלים אמר רחמנא שהוא אסור, ולא חלב שבתוך הכסלים! הכא נמי אמרינן: חלב שעל הכליות אמר רחמנא, ולא שבתוך הכליות!
גופא: אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: חלב שהבשר חופה אותו מותר!
ומקשינן: איני, והאמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: האי תרבא דתותי מתנא החלב שעל הכסלים, שמתחת למתנים, אסיר! הרי, שאף על פי שהוא מחופה בבשר המתנים, אסור?
ומתרצינן: אמר אביי: בהמה בחייה - פרוקי מיפרקא! כשהיא הולכת, האיברים שלה נעים והכסלים והמתניים מתרחקים זה מזה, ואז החלב שעל הכסלים הוא גלוי, ואינו מכוסה על ידי המתנים.
דאמר רבי יוחנן: אנא - לאו טבחא אנא, ולאו בר טבחא אנא. ונהירנא, זכור אני, דהכי הוו אמרי בי מדרשא: בהמה בחייה - פרוקי מיפרקא!
אמר רבי אבא אמר רבי יהודה אמר שמואל: חלב שעל המסס ובית הכוסות - אסורין, וענוש כרת האדם האוכלן. וזהו חלב שעל הקרב! כלומר אף הוא בכלל חלב שעל הקרב, אף על פי שאינו עיקר החלב שעל הקרב (עיין רש"י).
ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: האי תרבא דקליבוסתא, חלב שעל העצם ששמו קליבוסתא - אסור, וענוש כרת. וזהו חלב שעל הכסלים!
ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: חוטין שביד, שבכתף הבהמה, אסורין.
אמר רב ספרא: משה! כלומר תמיהני על תלמיד חכם כמותך שאסרת חוטין שביד, דמי אמר רחמנא לא תיכול בישרא?!
אמר רבא: משה! תימה על רב ספרא, מי אמר רחמנא אכול דמא?! שמחמת הדם שבו הוא אסור.
ואי חתכיה ומלחיה להני חוטין, והוציא מהם הדם, אפילו לבשל בקדירה נמי (ולא רק בצלי) שפיר דמי!
אמר רב יהודה אמר שמואל: ריש מעיא באמתא האמה הראשונה של המעים, בתחילת יציאתם מהקיבה - בעי גרירה! צריך לגרור שם את החלב שעליהן. וזהו חלב שעל הדקין, שנחלקו בו תנאים לעיל (מט - ב) אם הוא אסור משום חלב.
ואמר רב יהודה: חוטין שבעוקץ, שבזנב, אסורין משום חלב.
ומבאר: חמשה חוטי אית ביה בכפלא בעוקץ: תלתא מימינא של הבהמה ותרתי משמאלא. הני תלתא דימינא מפצלי כל אחד מהם לתרי תרי. והני תרי דשמאלא מפצלי כל אחד מהם לתלתא תלתא.
ויש נפקא מינה לדעת את כל הפיצולים: דאי שליף להו עד דחמימי - משתלפי. שבעוד הבשר חם, תיכף לאחר שחיטה, נשלפים בקלות כל החוטין עם פצוליהם. ואי לא, בעי חטוטי בתרייהו אחר כל פצולי החוטין.
אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: חמשה חוטי הוו. בחמש מקומות בבהמה נמצאים חוטין האסורין. תלתא מהם אסורין משום תרבא, חלב. ותרין מהם אסורין משום דמא.
ואלו הן:
דטחלי, חוטי הטחול, ודכפלי של העוקץ, ודכוליתא של הכליה - אסורין משום תרבא.
דידא, חוטי היד, ודלועא של הלחי - אסורין משום דמא.
למאי נפקא מינה, משום איזה איסור הם אסורים? דהני דאסירי משום דמא - אי מחתך להו ומלח להו, שפיר דמי, שהרי יצא מהם הדם. ואילו הנך דאסירי משום תרבא - לית להו תקנתא!
אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה: חמשה קרמי הוו. בחמש מקומות נמצאים קרומין האסורין. תלתא אסורין משום תרבא, ותרי משום דמא.
ואלו הם:
דטחלי דכפלי ודכוליתא, כל הקרומין הללו אסורין משום תרבא.
דביעי קרום שעל ביצי הזכר ודמוקרא ושעל המוח אסירי משום דמא.
רב יהודה בר אושעיא הוה קא קליף ליה את הקרום שעל הטחלא, ללוי בריה דרב הונא בר חייא. הוה קא גאים ליה מעילאי היה קולף רק בעליונו של הטחול. אמר ליה לוי לרב יהודה: חות ביה טפי! הורד וקלוף גם מלמטה.
אתא אבוה דלוי, אשכחיה, אמר ליה ללוי: הכי אמר אבוה דאמך משום דרב, ומנו, רבי ירמיה בר אבא: לא אסרה תורה אלא קרום שעל הדד בלבד! על מקום עביו של הטחול, שהוא מלמעלה.
ומקשה לוי לאביו: איני. והאמר רב המנונא: תנא: קרום שעל הטחול אסור, ואין חייבין עליו כרת משום חלב!
והוינן בה: היכי דמי? אילימא קרום שעל הדד, אמאי אין חייבין עליו? והרי זהו חלב הקרב. אלא ודאי דכוליה. הקרום של כל הטחול שאינו על הדד, שהוא אסור, אף על פי שאין חייבין עליו, ואם כן כיצד רוצה אתה להתיר לכתחילה את הקרום שאינו על הדד?
אמר ליה אבוה דלוי: אי תניא תניא!
גופא: אמר רב המנונא: תנא: קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו. קרום שעל גבי כוליא אסור ואין חייבין עליו.
ומקשינן: והתניא: חייבין עליו, בין בקרום שעל הטחול ובין בקרום שעל גבי כוליא?
ומתרצינן: טחול אטחול לא קשיא: הא דחייבין עליו היינו על הקרום שכנגד הדד. הא דאין חייבין עליו היינו שלא כנגד הדד.
כוליא אכוליא נמי לא קשיא: הא דחייבין עליו בעילאה, הקרום העליון שעל הכליה, שהוא חלב ממש. הא דאין חייבין עליו בתתאה הקרום התחתון.
ביעי חשילתא ביצי הבהמה (זכר) שנתלשו ומחוברים בצורה רופפת לגוף הבהמה - פליגי בה רב אמי ורב אסי.
חד אסר לאכלם אפילו אחר שחיטת הבהמה, דחשיב כאילו נתלשו לגמרי מהבהמה בעודה חיה, והשחיטה של הבהמה לא הועילה להם, כי הרי הם אבר שנתלש מן החי.
וחד שרי, כיון שעדיין מחוברים הם מעט לבהמה הרי הם חלק ממנה, וניתרים בשחיטת הבהמה.