פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רעו א

סעיף א | גוי שהדליק נר

המשנה אומרת (קכב.) שגוי שהדליק נר לצרכו ישתמש בו יהודי ואם לצורך יהודי אסור.

הראשונים כותבים גדרים שונים באיסורי ההנאה מהדלקת הנר של הגוי:

❖ הנאה ליהודים אחרים

תוספות, רא"ש, ר"ן וטור: אם הגוי הדליק לצורך היהודי אסור לכל היהודים להנות מהנר בשונה מדברים שהובאו מחוץ לתחום, שמותר לאחרים להנות. (כיוון שנעשה בהם רק איסור דרבנן. והר"ן כתב: כיוון שאיסור תחומין יכול להיות מותר לזה ואסור לזה. אבל בסתם איסורי דרבנן אסור).

☜ שו"ע: גוי שהדליק לעצמו או לצורך חולה שאין בו סכנה, רמ"א: או קטן (שצריך לכך הרבה (משנ"ב)), מותר להנות מהנר. אבל אם הדליק לצורך יהודי אסור לכל היהודים להנות מהנר.

1. גם בשאר מלאכות אסור ליהודים אחרים להנות ממלאכת הגוי, והחשש הוא שמא יבואו לבקש מהגוי שיעשה מלאכות בשבילו (משנ"ב).

2. באיסורי דרבנן מותר להנות ליהודים אחרים, כמו שמותר להנות בדבר שהובא מחוץ לתחום (משנ"ב), (ומחוץ לתחום יב' מילין, אפילו שהוא מהתורה כיוון שאינו מפורש, מותר (ביה"ל)).

3. אין חילוק בכל זה אם הגוי מכיר את היהודי או לא משום ש'נר אחד נר למאה'. כמו כן, אין חילוק בכל זה אם הדליק בבית הגוי או בבית היהודי (משנ"ב).

4. אסור לעשות רק דברים שלא היה אפשר אם לא שהיה את אור הנר (לקרוא וכן ללמוד או לאכול) (ביה"ל).

5. כשהגוי הדליק (לעצמו) מנר פסול שיש בו חשש הטיה, אסור לקרוא לאורו דלא גרע מאם היה הנר של היהודי (ביה"ל).

6. כשיש ספק לצורך מי הדליק הגוי, הדבר תלוי בטעם הדין שמחצה על מחצה אסור (בסעיף ב) ולדינא יש להחמיר בזה ולהקל רק אם יש עוד צד להתיר (ביה"ל בסעיף ב).

7. בחולה שיש בו סכנה, אפילו אם יהודי הדליק בשבילו נר מותר להנות ממנו (ביה"ל).

❖ קצץ בשביל שידליק לו

סמ"ג ותרומה: אסור גם אם קצץ מראש לגוי, כיוון שגוף היהודי נהנה מהמלאכה שעשה הגוי. בשונה משליחת אגרת המותרת אם קצץ, ששם אין גוף היהודי נהנה מהמלאכה.

☜ רמ"א: אסור גם אם קצץ או בשכירות או בקבלנות.

א. כשהגוי מדליק בבית היהודי אסור בכל מקרה. והרמ"א בא להשמיע לנו שאפילו אם עושה כן בבית מלון השייך לגוי אסור אפילו אם קצץ (ביה"ל).

❖ הדליק מדורה לצרכו

אם הדליק הגוי מדורה לצרכו, נחלקו הראשונים:

◄ ר"ת, יש אוסרים במרדכי וטור: אסור, כיוון שיכול להרבות. (ואם יש חילוק בין מכירו לאינו מכירו עיין^[1]).

◄ סמ"ג, תרומה ומרדכי: מותר, כמו ש'נר לאחד נר למאה', כך 'מדורה לאחד מדורה למאה'.

☜ שו"ע: דין מדורה כדין נר ויש אוסרים במדורה, שיש חשש שמא ירבה בשבילו.

☜ ואפשר להקל בשעת צורך כדעה הראשונה (משנ"ב וביה"ל בסעיף ד).

א. לעניין חימום חדר ע"י תנור, לכו"ע אומרים נר אחד נא למאה ומותר להיכנס לחדר שהגוי חימם (משנ"ב).

ב. אם אינו מכיר את היהודי מותר להנות מהמדורה לכו"ע (משנ"ב (כתירוץ הראשון בב"י)).

ג. האוסרים סוברים שאפילו אם הדליק לצורך חולה שיש בו סכנה אסור להנות מהאש שמא ירבה בשביל הבריא (ביה"ל).

❖ הדליק נר בבית היהודי (חובת מחאה)

רבינו פרץ וטור: אם הגוי הדליק בביתו של היהודי מעצמו [צריך למחות בו ו] אין היהודי צריך לצאת מהבית.

☜ כך פוסק רמ"א.

⤶ צריך להזהיר את הגוי שלא לעשות זאת את שוב (משנ"ב).

א. צריך למחות אם רואה שהגוי עושה בשבילו מדורה או נר. אפילו אם זה בביתו של הגוי, משום שהעצים של היהודי. ואפילו אם דעת היהודי לצאת לחדר אחר. ואם עושה בעל כורחו של היהודי צריך לגרשו מביתו מפני חילול ה' שיאמרו שהוא שליחו. ואף אם עשה בקבלנות או שכירות חייב למחות בו (משנ"ב).

ב. גם כשלא צריך לצאת, אסור לעשות דבר לאור הנר שלא היה אפשר לעשותו בלי שהיה שם נר (משנ"ב).

ג. אם ציווה את הגוי להדליק צריך לצאת מהבית^[2] (משנ"ב).

ד. גם אם הגוי עשה מלאכה עבור היהודי בבית מלון השייך לגוי שיהודי שוהה בו, אין צריך לצאת, כיוון שזה כבית היהודי לאותו זמן (בית יוסף).

ה. אם רוצה לנהוג מנהג חסידות יסובב פניו מהנר (מג"א בשם הב"י. (וברשב"א משמע שהחמיר)).

הערות שוליים