דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

דבר שאדם חייב בו, אין הוא יכול ליתנו אלא משלו, ולא משל גבוה.

לדוגמא: הפודה פירות מעשר שני בכסף, צריך הוא להעלות את הכסף לירושלים ולקנות בו שלמי נדבה, שבשרם נאכל לבעלים, או להוציאו שם על שאר צרכי אכילה ושתיה, אבל אסור לקנות בכסף זה קרבן חובה, ואפילו קרבן שבשרו נאכל לבעלים, שכן כל "דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין". ולכן, למשל, מי שנדר להביא קרבן תודה, צריך הוא להביא את התודה ולחמה מן החולין, ואסור לו להביאם ממעשר שני, שהואיל ואמר "הרי עלי", הרי זה דבר שבחובה, וכל "דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין".

מטעם זה, אסור לתת בפורים משלוח מנות או מתנות לאביונים מכספי מעשר, שכן משלוח מנות ומתנות לאביונים הם "דבר שבחובה", ו"דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין".