פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא כה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כה | קמיע
הקדמה לסעיף
בזמן המשנה היה מצויים קמיעות שהיו מיועדים לרפואת חולים. החולים היו עונדים את הקמיע עליהם, ולכן גם בשבת מותר להם לצאת עם הקמיע, ובתנאי שהקמיע אכן הוחלט כקמיע שמרפא ומועיל.
יש שני סוגי קמיעות הידועים כמועילים: א. קמיע שנכתב על ידי מומחה. ב. קמיע שבעצמו ריפא כמה חולים.
הראשונים חולקים בגדר התמחות האדם מומחה והקמיע. באדם המומחה נחלקו האם הוא התחמה רק לאותה מחלה שבעבורה כתב את הקמיע (תוספות) או שהוא התמחה לכל קמיע שיכתוב (רש"י). בקמיע נחלקו האם רק הקמיע שריפא מועיל (תוספות) או שכל קמיעות מסוג זה מועילים (רש"י).
המשנה אומרת (ס.) שאין לצאת בקמיע שאינו מן המומחה. (רש"י מבאר שקמיע ממומחה הוא כתכשיט לחולה, וכאחד ממלבושיו).
הגמרא מתירה (סא.) לצאת בקמיע בין אם הוא של כתב ובין אם הוא של סממנים, בין אם הוא חולה ובין אם הוא חושש לחלות. וקושרו ומתירו אפילו ברה"ר.
☜ כך פוסקים הראשונים והשו"ע.
⤶ ודווקא כשמוציאו דרך מלבוש, אבל בידיו אסור בכל מקרה (גמרא).
❖ קמיע מומחה
רב פפא אומר (סב.) שלא צריך שגם כותב הקמיע (הגברא) וגם הקמיע עצמו יהיו מומחים בריפוי שלוש פעמים, אלא אפילו אם הגברא מומחה, מספיק. (תוספות, רא"ש ור"ן לומדים שקמיע שהתמחה שלוש פעמים פשוט שזה מספיק, שכן לגבי גברא הגמרא הסתפקה אם מזל החולה גרם לרפואתו או לא, אבל לגבי קמיע היא לא הסתפקה, כיוון שברור היה לה שמועיל).
הברייתא אומרת (סא.) שקמיע מומחה הוא קמיע שריפא שלוש פעמים [אפילו אדם אחד (על פי רש"י)]. הגמרא מקשה מברייתא שאומרת שקמיע נעשה מומחה רק אם ריפא שלושה אנשים שונים, ומיישבת: הברייתא השניה עוסקת בהתמחות הגברא, ובשביל זה צריך שלושה אנשים שונים, (ומסתמא הם חולים בשלושה סוגי מחלות). והברייתא הראשונה עוסקת בהתמחות הקמיע, ובשביל זה צריך שהוא שלוש פעמים את אותו חולי (ואם יכתב הלחש הזה על ידי רופא אחר הוחזק לרפואה. רש"י. ולדעת תוספות ורא"ש רק אותו קמיע הוחזק).
רב פפא מוסיף (סא:) שודאי אם אדם כתב שלושה קמיעות וכל אחד ריפא שלושה בני אדם, שגם הקמיע וגם האדם התמחו. ואם כתב שלושה קמיעות לשלושה בני אדם שונים הגברא התמחה. ואם כתב אותו קמיע לשלושה בני אדם הקמיע התמחה ולא הגברא (וכן אם כתב קמיע אחד לחולה אחד וריפאו שלוש פעמים. תוספת ורא"ש)[1].
☜ שו"ע: מותר לצאת בקמיע מומחה, בין שהקמיע שהתמחה ולא התמחה כותבו, ובין שהכותב התמחה והקמיע לא. וכל שכן אם גם הכותב וגם הקמיעות התמחו שלוש פעמים[2].
רמ"א (בשם הגהות אשרי): רק אם ההתמחות של האדם והאגרות באו יחד שניהם נעשו מומחים, אבל אם האדם התמחה כבר, הקמיעות לא יכולות להעשות גם מומחים[3].
⤶ וכגון שכתב שתי קמיעות וריפאו שני אנשים, כל אחד שלוש פעמים, וקמיע נוסף שריפא בו פעמיים אחד מהשניים הראשונים פעמיים ושוב אדם נוסף בפעם השלישית, ואז נעשו מומחים שניהם יחד (מג"א).
נחלקו הראשונים בביאור דברי רב פפא לגבי הכותב שלושה קמיעות שריפאו שלושה בני אדם:
◄ רש"י, ר"ח, סמ"ק, סמ"ג, תרומה, רבינו יונתן, מאירי ור"ן: אם נתן שלושה קמיעות לשלושה חולים שונים, נעשה מומחה לכל סוגי הקמיעות.
◄ תוספות, רא"ש, רבינו ירוחם וטור: אם כתב שלושה קמיעות מאותו לחש וריפאו שלושתם (לאדם אחד או לשלושה בני אדם), נעשה מומחה ללחש זה, ונעשו הקמיעות מומחים לכל אדם.
⤶ בית יוסף: הראשונים חולקים בשני דברים:
א. התמחות האדם: לרש"י האדם נעשה מומחה לכל לחש שיכתוב. לרא"ש ותוספות: רק לאותו לחש.
ב. התמחות הקמיע: לרש"י: אפילו אם כתבו לחש זה בקמיע אחר או אדם אחר. לרא"ש ותוספות: רק אותה אגרת עצמה שכתוב בה לחש זה, אבל לא איגרות אחרות מאותו לחש.
☜ שו"ע (כתוספות): אם כתב שלושה קמיעות לשלושה בני אדם, התמחה לאותו לחש, אבל לא ללחשים אחרים. וקמיע שריפא שלושה פעמים, התמחה לכל אדם, רק אותו כתב. (והוסיף שגם קמיע של עיקרים מותר, ואף אם אינו חולה שיש בו סכנה, ואפילו אם רק פוחד לחלות מותר כנאמר לעיל בגמרא).
⤶ כיוון שגם ר"ח, רבינו יונתן, מאירי, סמ"ק, סמ"ג ור"ן מסכימים לרש"י, והוי דין דרבנן (שאין בו חיוב חטאת בכל מקרה) המקל יש לו על מי לסמוך (ביה"ל).
כתב שלושה לחשים בשלושה קמיעות לא התמחה האדם כלל, כיוון שכל קמיע לא הועיל אלא פעם אחת (משנ"ב).
אם הקמיע והרופא התמחו יחד, אז גם אם קרה והרופא הפסיד התמחותו, כגון שכתב עוד כתבים ולא הועילו, אף על פי כן, מותר לצאת בקמיע זה, שהרי הוא מומחה בלי קשר לרופא (משנ"ב וביה"ל).
אם נושא קמיע שיש בו שמות קודש, אסור לצאת בו שמא יצטרך להפנות ויבוא לטלטלו. אבל אם מכוסה מותר כי לא יצטרך להסירו. ואם הוא חולה שיש בו סכנה מותר כי לא יצטרך להסירו (משנ"ב).
❖ שלושה קמיעות לאותו אדם
רב פפא מסתפק אם כתב שלושה קמיעות לאותו אדם והתרפא, האם הגברא התמחה או לא (הקמיע ודאי לא התמחה) ונשאר בתיקו (וכותב רש"י שאין להוכיח מכך שהברייתא אמרה שאם ריפא פעם ופעמיים ושלוש הוי מומחה כי שם מדובר על התמחות הקמיע ובו לא שייך להגיד שמזל גרם).
הראשונים מכריעים את ספקו של רב פפא לחומרא:
רמב"ם, סמ"ג, תרומה, רבינו ירוחם, קיצור פסקי הרא"ש[4]: אם כתב שלושה קמיעות לאדם אחד, גם הקמיעות וגם האדם לא התמחו בכך.
☜ כך פוסק שו"ע.
⤶ ואף לאותו אדם אסור לצאת בו (מג"א) ושאר אחרונים מפקפקים בזה (משנ"ב).
סיכום הדינים
התמחות האדם: כתב לשלוש חולים מאותו חולי (לרש"י: ממחלות שונות). נעשה מומחה רק לאותו לחש (תוספות ושו"ע) ואפשר להקל שגם לשאר לחשים נעשה מומחה (ע"פ רש"י וביה"ל).
התמחות הקמיע: אם ריפא הקמיע שלוש פעמים שלושה אנשים או אדם אחד. ורק קמיע זה נעשה מומחה (תוספות ושו"ע ודלא כרש"י).
התמחות יחד: לשו"ע: בכל מקרה נעשו מומחים. לרמ"א: רק אם התמחו בבת אחת.
הערות שוליים
- ↑ הסתפקות רב פפא לגבי שלושה קמיעות לאדם אחד, תובא לקמן.
- ↑ והאם האדם התמחה לכל קמיעות שיכתוב והאם כל סוגי הקמיעות (מלחש זה) התמחו, לקמן תובא מחלוקת ראשונים בזה ופסק השו"ע.
- ↑ ונפק"מ שאם הרופא כתב קמיעות ולא הועילו (ובכך איבד את התמחותו) גם הקמיעות איבדו את התמחותם [שכן כל זמן שהרופא מומחה, הרי שמותר לצאת בקמיעות בגלל התמחותו, ולא צריך להתמחות הקמיעות]. אך אם שניהם התמחו יחד, הקמיעות לא איבדו התמחותם גם אם הרופא איבד.
- ↑ בטור יש נוסחאות שגרסו שהאדם כן התמחה, והבית יוסף דחה אותן גירסאות וכתב שדעת הטור ככל הפוסקים.