פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא לא
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לא | קיפול לנוחות ונוי
כנזכר לעיל, הגמרא נתנה כלל: כל שנעשה כדי לכנסו אסור וכל שעושה כדי להתנאות מותר.
רמב"ם וטור: אם מקפל הטלית מכאן וכאן כדי שלא יקרעו או לא יתלכלכו כנפי הטלית (או שלא יפריעו לו) אסור לצאת כך, אבל אם קיפל בשביל נוי מותר.
⤶ בית יוסף: בגדים שלנו (שהם לבוש גמור, שמוציא ידו מתוכם) מותר להרים אותם מעט כדי לא יתלכלכו וכדומה, כיוון שהגמרא לא אסרה להרים קצות הבגד אלא בטלית שאינה בגד (יריעה אחת מרובעת).
☜ כך פוסק שו"ע.
בסעיף זה מדובר שהאדם מגביה את קצות הטלית על כתפו ולא שהוא מקפל את כולה על כתפיו, ולכן יש רק איסור ולא חיוב (משנ"ב).
האחרונים כותבים שגם בבגד גמור אין להגביהו הרבה, אלא רק מעט (משנ"ב).
משמע שאם לא מוציא ידו מתוכה אסור (למרות שהוא לובש את הבגד ממש), ומכל מקום אין להחמיר בזה אלא אם כן מגביה הרבה, שהרי עדיין זה דרך לבוש[1] (משנ"ב).
הערות שוליים
- ↑
הבית יוסף מוסיף בדבריו שבכה"ג אפילו בטליתות שלהם מותר. ובשו"ע השמיט דין זה וכתב שרק בטליתות שלנו (שמוציאים את היד) מותר. והבין המג"א שחזר בו בשו"ע ואסר, וכך פסק במשנ"ב פה. ובמנוחת אהבה (ג, כז הערה 62) כותב שהשו"ע לא חזר בו, ומה שלא הביא דין זה משום שבימינו מוציאים את היד מהבגד, ואין צורך לכתוב את הדין במקרה הנ"ל.