פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא לג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לג | מעות התפורים בבגדו
הראשונים חולקים האם מותר לצאת כאשר תפורות מעות בכוס לבגדיו:
◄ אור זרוע, חכמי צרפת: מותר לצאת במעות התפורות בבגדיו.
◄ מהרי"ל, מהר"ם: אסור לצאת בהם מדרבנן.
☜ כך פוסק שו"ע (ואינן בטלות כלפי הבגד בגלל חשיבותן, ומכל מקום אין בהם חיוב כיוון שאין זו דרך הוצאה (משנ"ב)).
◄ איסור והתר הארוך: במקום פסידא מותר לתפור אותם מערב שבת ולשבת בהם בביתו, ואם חושש שמא יסתכן (כשנמצא בין הגוים) מותר גם לצאת בהם.
☜ רמ"א: נוהגים להקל אם צריך לצאת, אבל אם יכול שלא לצאת לא יצא, ובמקום שיכול להניחם בביתו ולא חושש שיגנבו, צריך להחמיר (ולא ללבוש הבגד, שמא יבוא לצאת בו (משנ"ב)).
הטעם שהקלו במקום הפסד הוא, כיוון שהמעות תפורות בבגד ואין בהם איסור תורה, ובזמננו אין רה"ר מהתורה להרבה פוסקים[1]. ועוד שיש חשש שאדם מתוך בהלה על ממונו יבוא לעבור איסורי תורה, כגון שיבוא לחפור בקרקע וכדומה (משנ"ב).
אם לא תפר מבעוד יום מותר להוציא בשינוי באופן שזה רק איסור דרבנן באותה הוצאה (אחרונים). ומכל מקום עדיף יותר שיתפור מבעוד יום (משנ"ב).
הערות שוליים
- ↑
האחרונים חולקים האם התירו חכמים את הוצאת המעות רק בהצטרף שני הטעמים: א. הוצאה בשינוי. ב. רה"ר שלנו. (וכך סובר הגר"ז) או שאפילו רק הוצאה בשינוי מתירה את הדבר (גר"א). (עיין בשער הציון, קנב').