פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא לז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:06, 7 בפברואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שא לז


סעיף לז | כפפות

אגור ושבלי הלקט: אסור לצאת עם כפפות שמא יפלו מידיו, ואם הן קשורות קשר של קיימא מותר (בתחילה שבלי הלקט רצה להתיר בכל אופן, אבל למסקנתו החמיר שיקשרם).

שו"ע: מותר לצאת בכפפות, ויש מי שהחמיר שיתפרם או יקשרם קשר של קיימא[1], וראוי לחוש לדבריו.

⤶ נהגו להקל בזה, וייתכן שנהגו כך כיוון שלהרבה פוסקים אין לנו רה"ר מהתורה. ומכל מקום כתבו האחרונים שבעל נפש יחמיר (משנ"ב).

  1. ביציאה בשרוול, הט"ז התיר כי לא יסירו, וגם אם יסירו אין בזה איסור תורה, כי עדיין לבוש בידו השניה. והפרי מגדים אסר בזה כמו שאסרו בכפפות[2].

  2. גם חיבור בקרסים מועיל כקשירה ותפירה (ביה"ל).


הערות שוליים

  1. הט"ז והגר"א הקשו כיצד זה מועיל, הרי עדיין אסור לצאת בבגד הקשור. התוספת שבת ועוד תירצו שכל עוד הכפפות לבושות בידיו אין כל איסור, וכל החשש הוא שמא יפלו, וכאן כיוון שהן קשורות בו, אין איסור תורה בכל מקרה ולכן לא גזרו בזה. אמנם הט"ז והגר"א כנראה סוברים שאין בזה כדי לתרץ כיוון שגם זה נחשב לדרך הוצאה שחייבים עליה (ביה"ל).
  2. לפי זה, אם בכפפות המנהג להקל, אז גם בזה, למסקנה יהיה מותר אלא שבעל נפש יחמיר לעצמו. וכך גם משמע מלשון המשנ"ב (שהביא מהפרי מגדים) שכתב 'ראוי לחוש גם בזה'.