פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא | כוליאר וכובלת
המשנה אומרת (סב.) שאסור לאשה לצאת בכוליאר וכובלת, לרבי מאיר חייבת חטאת ולחכמים פטורה (ובברייתא בגמרא רבי אליעזר מתיר לצאת לכתחילה). הגמרא מבארת שכוליאר זה מכבנתא.
הראשונים נחלקו מהי מכבנתא:
◄ רש"י: כמין תכשיט שסוגר את מפתחי חלוקה.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ ר"ת: כמין רדיד שמניחה עליה.
◄ ערוך: כמין עטרה.
האיסור לצאת בכוליאר הוא רק אם לא סוגרת בו כרגע את מפתחי חלוקה, אבל אם סוגרת בו עכשיו מפתחי חלוקה מותר לצאת בה[1] (משנ"ב).
❖ כובלת
הגמרא מבארת שכובלת זה חומרתא דפילון. רש"י מבאר שזה קשר של בשמים שאשה מניחה על צווארה, ואשה שריחה רע מניחה עליה. (חכמים סוברים שפטורה אם יצאה בה כי היא תכשיט, אלא שיש חשש שמא תשלוף להראות לחברתה. רבי מאיר סובר שאין זה תכשיט, ורבי אליעזר סובר שאשה לא תשלוף להראות לחברתה כי היא מתביישת בזה).
☜ טור ושו"ע: אסור לצאת בקשר שיש בו ריח טוב.
⤶ והוא הדין שאסור לצאת בצלוחית של שמן אפרסמון הקשור לה בזרועה (משנ"ב).
דווקא יש מעט שמן בתוך הקשר, אך אם אין על הקשר שום שמן הוי משוי וחייבת משום הקשר עצמו, ולא אומרים שהקשר קלט ריח טוב ומותר לצאת בו (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑
לפי דברי המג"א וט"ז בסעיף ט שאסרו לצאת במחט העשויה כקישוט למרות שהיא מעמידה קישורי הראש, יש לאסור כאן גם אם סוגרת בזה מפתחי חלוקה. וכותב הביה"ל שגם התוספות (שממנו הוציא המג"א את דינו) בעצמו מתירים בכוליאר (כי לא תגלה בשרה) ולכן גם לדעתם יש להתיר בכוליאר.