פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג כב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שג כב

סעיף כב | פריפה

המשנה אומרת (שם) שמותר לאשה לפרוף (לקשור) את הבגד שלה על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחילה. הגמרא מתקשה בסתירה בין תחילת המשנה שהתירה לפרוף לבין סופה שאסרה. אביי מיישב שהסיפא מדברת על מטבע שלכתחילה אסור לפרוף עליו בשבת כיוון שהוא מוקצה אבל על אבן שהוקצתה לכך ומותרת בטלטול מותר לפרוף (ע"פ רש"י).

טור (בשם הרמב"ם^[1]): מותר לפרוף בשבת על אבן ואגוז, ולא תפרוף על מטבע בשבת, ואם פרפה על המטבע מאתמול מותר לצאת בו בשבת.

☜ כך פוסק שו"ע (והוסיף שבאבן מועיל ייחוד ובמטבע לא מועיל ייחוד. והיינו בייחוד לשבת אחת, אבל בייחוד לעולם מהני בשניהם (תוספת שבת ורעק"א)).

1. פורפת אבן ניכר לכולם שהיא צריכה את הפריפה ולא שהיא מערימה כדי להוציא את האבן, בשונה מגרגר מלח ופלפל שבסעיף טו שיש מי שאסר שם בגלל חשד שמתכוונת להוציאם (משנ"ב).

2. כשמדובר על אבן עגולה מועיל ייחוד אפילו לשבת אחת. ואם מדובר על אבן שאינה עגולה ואינה משמשת לזה, צריך ייחוד לעולם. וכאשר מייחד לעולם, אפילו במטבע מותר (משנ"ב).

הערות שוליים