פרשני:אגרות הראיה: אגרת קכב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:14, 12 באפריל 2021 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

No result


רקע לאגרת

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

קכב  

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, בדר"ח אדר-ב תרס"ח. שלו' וברכה מהררי קודש לכבוד ידידי וחביבי הרב החכם הנעלה, אוצר תורה חכמה ויראת ד' טהורה, מו"ה בנימין מנשה לעווין שליט"א וכא"ל רב אושר ושלו'. זה זמן כביר אשר מכתבך היקר הגיעני. ומה אערך לך מחמדי את שמחת נפשי על עז אהבתך הנאמנה, התלוי' רק ברוח ד' ואהבת דבר קדשו, שהוא הרתוק המחבר את נשמותינו. ומאד הי' ראוי שאשיב לכת"ר על אתר, אבל הפריעוני הרבה מאד טרדות מעשיות וטרדות מחשביות. כי הנני נתון במצב כזה, שים גדול של עבודה, עבודת מעשה ועבודת רוח, סובב אותי תמיד, ואני שט בו בעמל נפשי ומיעוט חילי. רק אתחזק בצפיה לישועה, כי עזרת ד' ועצתו בא תבא ולא תאחר להופיע על דרכי, למען עמו, ארצו ונחלתו, ולמען אור רוח קדשו אשר עליהם חופפת, המוכנת להתעורר מני קודש ולהפיץ אור חיים ונעם ד' על מלא כל העולם, לעורר ולקיץ נרדמים ונדהמים. אמנם רבה העבודה, והכח מזער, ע"כ לפעמים יפל הרוח, ועד ישוב להתחזק ולהתנער יחלפו זמנים, והיתה העבודה מופסקת. נותן ליעף כח ב"ה ישפיע עלינו אמץ רוח ולב, ויתן בלב רבים ונכבדים, מקרוב ומרחוק, להתאגד יחד לשם ד' וארץ חמדתנו שהיא בית חיינו לעד. ואתה, יקיר לבבי, תסלח לי על דברי שגם כעת מעטו, כי אנוס אנכי לקצר מפני המפריעים. וע"ד ההערה בעובדא דיד אחת דרבינו שרירא[1], אינני נוטה כאן לדרכים נסתרים, כ"א עובדא פשוטה שכך גזרה מלכות הרשעה שיתלה בידו אחת, וכדכ' "שרים בידם נתלו"[2]. ובהא דרב נטרונאי[3], לע"ד צ"ל "שהיא מדה אחת", הכונה דף 153 שהוא דרך חציפות, והיא נכללת בט' מדות שאחת מהן בני חצופה, ואע"ג דמוקמינן לה אתובעת בפה, מ"מ סבר הגאון ז"ל שה"ה כל עניני חציפות, ועיקר הקפידא היא שמא תתעבר ויצאו מזה מורדים ופושעים, שהם בני ט' מדות, כספ"ב דנדרים. וכ"כ הפוסקים ע"ד האר"י ז"ל שעיקר הקפידא בענין עיבור. ובענין "נפק רבנו ביד גדול"[4], אולי צ"ל מיד רשע גדול, או מאֵד גדול, והוא לישנא דתברא, וכפ"ק דע"ז, כלומר מצרה גדולה, ומזה נשתבש לשון "מאור" שבהוצאת שעכטער. יש אמנם במשלים של נסתרות ענין שיש לצרפו בענין יד אחת, אבל אין זה ענין לכאן. הנני חותב בברכה ומצפה לדבריך היקרים, המבשרים שלומך וטובך, ושלו' החברים היקרים שוקדי הדעת, השרידים אשר ד' קורא, העומדים לעזרת ד' בגבורים, יברכם ד' מציון ומקודש, כנה"ר ונפש דבק באהנ"פ, הק' אברהם יצהק ה"ק


הערות שוליים

  1. "ונתלה רב שרירא בידו אחת", יוחסין מאמר שלישי, סדר הגאונים, הדור השביעי.
  2. איכה ה יב.
  3. תורתן של ראשונים, הלכות נידה: "אינו רשאי לשמש לפני השמש שמא תתעבר מזה שהיא ביד אחת".
  4. ובההוא יומא נפק רבא (רבינו?) מיד גדול", סדר עולם זוטא, קרוב לסופו.