בלהה

בלהה היתה שפחתה של רחל אמנו, אשתו השלישית של יעקב אבינו, ואמם של דן ונפתלי, כמסופר בבראשית ל.

הסיפור במקרא

נשיאת בלהה

לאחר שנשא יעקב את רחל ולאה, לא ילדה רחל - האהובה - אף ילד, ואילו לאה ילדה ארבעה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. רחל קנאה בלאה ודרשה מיעקב בנים, ויעקב ענה לה בחריפות: "התחת א-להים אני, אשר מנע ממך פרי בטן?" רחל הציעה שישא את שפחתה והיא "תבנה" ממנה.

יעקב קיבל את בקשתה ונשא את בלהה שפחתה. בלהה אכן ילדה לו שני בנים: לאחר לידת הראשון אמרה רחל: דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן, וקראה את שמו דן, ואחרי לידת השני אמרה: נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי - גַּם יָכֹלְתִּי וקראה את שמו נפתלי. בעקבות כך נתנה גם לאה את זלפה שפחתה ליעקב, וזו ילדה לו את גד ואשר.

מעשה ראובן

לאחר מות רחל, כאשר יעקב שכן באזור מגדל עדר, הלך ראובן ושכב עם בלהה - ולאחר מכן קולל בידי אביו, וכונה "פחז כמים". במסכת שבת אומר רבי שמואל בר נחמני שלא יתכן שהמעשה אכן היה כמתואר בכתוב, אלא "בלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה". הגמרא מביאה כמה הסברים למטרת המעשה, ומשמעות קללתו של יעקב.

בקרב הראשונים אנו מוצאים מחלוקת: ישנם המפרשים כפי הפשט שראובן אכן שכב עם בלהה (רד"ק) ויש שמסבירים ש"בלבל יצועי אביו" (רש"י ועוד) - ואף במשמעות הביטוי הזה יש פירושים שונים.

מעמדן של בלהה וזלפה

בלהה וזלפה נִתנו לרחל ולאה כשפחות, וככאלה יכולות רחל ולאה לתת אותן ליעקב. בלהה נקראת במקום אחד "פילגש יעקב" (בראשית לה, כב), ובמקומות אחרים (כגון בראשית לז, ב) נקראות בלהה וזלפה נשי יעקב. יעקב בודאי רואה בהן נשים - שכן בניהן לא נחשבים לעבדים אלא לבנים שווים.

בגמרא ברכות טז ב מובא כי "אין קורין אימהות אלא לארבע" שהן שרה, רבקה, רחל ולאה. אך מנגד ישנם מקורות המונים גם את בלהה וזלפה כחלק מאימהות האומה: "שש עגלות צב... שישה כנגד שישה אמהות - שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה" (שיר השירים רבה פרשה ו). וכן בתורה נמנות בלהה וזלפה כחלק מהאימהות (בראשית לה, כב-כו).

בספר "מגיד תעלומה" (ברכות טז ע"ב ד"ה לא) כתב בעל הבני יששכר, שבלהה וזלפה קרויות על שם הגבירות ונחשבות כגופן, ולכן אמרו בית דין של בועז: "כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד, יא).