עכן בן זרח

איש מצאצאי זרח בן יהודה, מדור המדבר. נכנס לארץ יחד עם יהושע בן נון.

התפרסם בעקבות מעילתו בחרם, כאשר נטל לעצמו משלל העיר יריחו.

כאשר נפלה חומת יריחו והעם פרצו אל העיר, השביע יהושע את העם שאיש לא יעז ליטול מאומה לעצמו משלל העיר. "והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' ". יהושע הזהיר את בני ישראל ואמר שאם מישהו יקח לעצמו מהשלל - הוא עלול לעכור ולפגוע בכל העם. עכן בן כרמי בן זבדי^[1] בן זרח בן יהודה שמע את האיסור החמור ואף על פי כן לקח לעצמו אדרת שנער, 200 שקלים כסף ולשון זהב. עכן החביא את אוצרותיו הגנובים בתוך האוהל.

כאשר יצאו בני ישראל למלחמה נגד העי, נחלו מפלה קשה בקרב הראשון, ונהרגו כשלושים וששה חיילים. ה' אמר ליהושע שהמפלה נגרמה בעקבות המעילה בחרם, ובעזרת גורל נתפס עכן והודה במעשהו.

עכן נשרף באש ונסקל באבנים והוקם מעליו גל אבנים גדול ומרשים שהיה מפורסם אפילו בתקופת המשנה^[2].

'גלו של עכן' עשוי בהחלט להתפרש כדימוי ציורי, המוכר לאנשי תקופת המשנה מן הכתובים. אין יסוד של ממש להרחיק עד כדי הסקה מביטוי זה שגלו של עכן עמד על מכונו עד ימי המשנה.