אנציקלופדיה תלמודית:קוצר

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:19, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - מלאכת קוצר שהיא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת.</span> == <span dir="rtl">מ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מלאכת קוצר שהיא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת.

מקורה וגדרה

מלאכת הקוצר היא אחת מל"ט אבות מלאכות שנאסרו בשבת, לפי שהיתה במלאכות המשכן[1], שהיו קוצרים הסמנים לצביעת תכלת ועורות האילים[2], ויש מן האחרונים שכתבו שלא היו קוצרים הסמנים בפועל, כיון שהיו בידיהם, ומכל מקום חשוב שמלאכת הקצירה היתה במשכן, שבמינים הנצרכים להקמת המשכן שייכת קצירה[3]. ויש מן הגאונים שכתבו שהיו קוצרים חטים וכיוצא לצורך המנחות[4].

^גדרה

גדרה של מלאכת קוצר, מצינו בו כמה אופנים:

יש מן האחרונים שכתבו בדעת הבבלי, שהוא עקירת הדבר ממקום גידולו, ולא הפסקת החיות שלו, ולדעתם זהו שאמר שמואל - וכן הלכה[5] - שתאנים שצמקו באיביהן - היינו שיבשו בעודן מחוברות לאילן[6] - התולש מהן חייב חטאת[7], ואף על פי שכבר פסקה חיותן, משום שעוקר אותן ממקום גידולן[8], וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהחיוב על תלישה מהקרקע הוא אף כשעדיין קיימת היניקה מהקרקע, ולכן לדעת אותם ראשונים, המגביה גבשושית עפר מעל הארץ שגדלים בה עשבים ומניחה על גבי יתידות חייב משום תולש[9], ואף על פי שלענין תרומות ומעשרות, עציץ המונח על גבי יתידות חייב בתרומות ומעשרות, שלענין חיוב משום תולש הולכים אחר הניתוק מהקרקע וכיון שהניחו על גבי יתידות, שוב אינו מחובר, אבל לענין תרומות ומעשרות הולכים אחר היניקה והחיות מהקרקע[10], ואף כשמונח על גבי יתידות, הוא יונק דרך האויר[11]. וכן יש מן הראשונים שכתבו שהשוחט אינו חייב משום עקירת דבר מגידולו[12]. וכן יש מן הראשונים שכתבו שלדעת ההבבלי הצד דגים אין בו משום קוצר[13]. וכן בדעת הירושלמי שהצד דגים חייב משום קוצר[14], יש מן האחרונים שכתבו שהיינו דוקא כששטים במים ואוכלים מעפר הארץ והעשבים והצד אותם חשוב כעוקרם ממקום גידולם, אבל כשהם בארגז מנוקב בתוך המים אין בזה קוצר[15]. וכן יש ממפרשי התורה שכתבו שלקיטת המן במדבר בשבת היתה אסורה משום עקירת דבר ממקום גידולו[16].

ויש מן האחרונים שכתבו שלדעת הירושלמי הגדר הוא הפסקת החיות של הדבר הנקצר, וזהו שאמר הירושלמי שהצד דגים חייב משום קוצר[17], ואף על פי שאין כאן עקירת דבר ממקום גידולו, שהרי הדגים אינם מחוברים למים, אלא רק מפסיק את חיותו[18], וכתבו בדעת הירושלמי שלפי זה אף השוחט חייב משום קוצר[19]. ואף בדעת שמואל בבבלי שהתולש תאנים שיבשו חייב משום קוצר[20], יש מן האחרונים שכתבו שגדר הקוצר הוא הפסקת החיות, והתולש תאנים יבשות שחייב, היינו כשיש בהן עוד קצת חיות ולא יבשו לגמרי ויונקות קצת[21]. וכן יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהתולש חייב משום שהפסיק את היניקה, והנוטל גבשושית של עפר שגדלים בה עשבים ומניחה על גבי יתידות, כיון שעדיין יונקים העשבים מן הקרקע דרך האויר, אינו חייב מן התורה על התלישה ורק מדרבנן היא אסורה[22]. וכן יש מן האחרונים שכתבו שיש להיזהר מלהגביה עציץ נקוב מעל גבי הקרקע ולהניחו על גבי יתדות, שבהגבהה מתמעטת היניקה וחשוב כתולש[23].

^ביטול חיות

אף לסוברים בדעת הירושלמי שגדר מלאכת קוצר הוא הפסקת החיות, ולכן לדעתו השולה דג מן הים חייב משום קוצר[24], יש מן האחרונים שכתבו שהוא דוקא בהפרדת דבר ממקור חיותו, כגון בצידת דג, שמקור החיותו הוא במים, ומפרידו משם, הרי זה קוצר, ודומה לקצירת פרי מהעץ שמפרידו ממקור חיותו, אבל השוחט שאינו מפריד ממקור החיות אלא מבטל החיות, אינו דומה לקצירה[25]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאף ביטול החיות הוא בכלל קוצר, והשוחט בשבת לדעת הירושלמי חייב קוצר[26].

^בדברים שחיותם זה מזה

לדעת הירושלמי שמלאכת קוצר היא הפסקת החיות, ולכן השולה דג חייב משום קוצר[27], יש שכתבו שהיינו דוקא כשמפריד דבר ממקור חיותו, כאשר הדבר שממנו הופרד אין חיותו תלויה בדבר שנפרד ממנו, כגון בקוצר צומח מן הקרקע, הדבר הצומח חיותו מן הקרקע אבל לקרקע אין חיות מן הצומח, או בשולה דג מן המים, הדג חיותו מן המים אבל אין למים חיות מן הדג, ולכן לדעתם החובל בבעל חיים ומוציא ממנו דם, כיון שהדם יש לו חיות מן הגוף, וכן הגוף יש לו חיות מן הדם, אין בחבלה משום קוצר[28]. על הסוברים שאף בחובל יש משום קוצר עי' להלן.

^בכלל המלאכה

בכלל מלאכת אף הבוצר ענבים, הגודר תמרים, המוסק זיתים והאורה תאנים[29], וכתבו ראשונים שכולן אב מלאכה[30], שכל אחת ממלאכות אלו לעקור דבר גידולו מתכוון[31], וכולן מלאכת קוצר אלא רק חלוקות בשמות[32] וביארו אחרונים בדעתם שכיון שיש דמיון גמור ביניהן, אף על פי שחלוקות באיכול הפעולה או באיכות הנפעל, חשובות כולן אב[33]. וכן כתבו אחרונים בדעת רבי חייא בירושלמי, שהן כולן אבות[34].

ויש מן הראשונים שכתבו שהן תולדות ואינן אב[35].

^התולש

התולש, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי שחשוב אב של קוצר[36]. אבל בדעת הבבלי נראה, וכן כתבו ראשונים, שאינו אלא תולדה[37], אלא שקוצר הוא בכלי ותולש הוא ביד[38]. ויש מן האחרונים שכתבו שהקוצר – בכלי - דברים שדרכם בתלישה, או התולש - ביד - דברים שדרכם בתלישה, הוא גם אב מלאכה[39].

^דרך תלישה

הזורק אבן על האילן והשיר פירותיו, אין דרך תלישה בכך, ופטור[40]. והתולש בפיו, שנינו בתוספתא שהוא פטור[41], וכתבו אחרונים שאין דרך תלישה בכך ולכן פטור[42], ולדעתם אותה שכתבו ראשונים שהאוכל פרי בעודו מחובר לאילן אין לך תולש גדול מזה[43], היינו שאסור רק מדרבנן[44]. ויש מן האחרונים סוברים, מהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שאף התולש בפיו על ידי אכילה, כגון שאוכל פרי, חייב משום תולש[45], וכן תלישה ברגל חשובה תלישה[46]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעת הירושלמי שהשולה דג מן הים חייב משום עוקר דבר ממקום גידולו, הרי שחייב על קוצר בכל דרך שעוקר דבר ממקום גידולו ואף כשעושה זאת בפיו[47].

^שיעורה

שיעור מלאכת קוצר כדי להתחייב עליו, אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם לבהמה שיעורו כמלוא פי הגדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה[48].

הקוצר והקרקע מתייפה על ידי כך, יש סוברים ששיעורו להתחייב משום קוצר הוא בכלשהו[49], ויש סוברים שאין חייב בכלשהו משום קוצר[50]

^צריך את הדבר הנקצר

הקוצר, יש מן הראשונים שכתבו שהקוצר עצים אינו חייב אלא כשצריך לעצים, ואף לסוברים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב[51], שלא חשוב קוצר בעצים אלא כשצריך להם[52], ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שדוקא בעצים אינו חייב משום קוצר אלא בצריך להם, אבל בשאר דברים אף כשאינו צריך להם חייב[53]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שכן הוא בכל קצירה, שאינו חייב אלא כשצריך לדבר הנקצר, ולכן לדעתם בגזיזת שיער וצפורניים אינו חייב משום קוצר, משום שאינו צריך להם[54]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שדוקא כאשר זומר בשביל שיצמיח, אינו חשוב קוצר אלא כשצריך לעצים, אבל אם כוונתו היא רק לחתוך עצים מן האילן, אף על פי שאין צריך לעצים חייב[55].

^קצירה שגורמת לצמיחה

כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו, הקוצרו בשבת חייב ב' חטאות, אחת משום קוצר ואחת משום נוטע, וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע[56].

^תולש ומפרק יחד

מעשה שיש בו משום תולש ומשום מפרק, כגון שזורק רגב אדמה בדקל והיכה הרגב באשכול תמרים, ונשרו תמרים, שלדעת רב פפא חייב שתיים, משום תולש ומשום מפרק[57] - ואף לדעת רב אשי שפטור, אינו אלא משום שאין דרך תלישה ומפרק בכך[58] - יש מן הראשונים שכתבו שהחיוב משום תולש הוא כאשר נתלש האשכול מן האילן, והחיוב משום מפרק הוא רק כאשר הגיע האשכול לקרקע ונפרקו ממנו התמרים[59].

^ביום טוב

על מלאכת קוצר, אם הותר לעשותה ביום טוב לצורך אוכל נפש, ע"ע מלאכת אוכל נפש[60]. בטעם הסוברים שלא הותרה משום מלאכת אוכל נפש, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלא הותר ביום טוב משום מלאכת אוכל נפש אלא הכשרה לאכילה של דבר מאכל שכבר נמצא ביד האדם, אך דבר שלא היה בידו כלל, נחשבת הקצירה עשיית דבר חדש ולא הכשר למאכל[61].

^צידת דגים ביום טוב

צידת דגים מהמים, לדעת הירושלמי שיש בה משום קוצר[62], והותר ביום טוב להעלות דגים מהמצודות כאשר ידוע שניצודו מבעוד יום[63], ואף על פי שמלאכת קוצר לא הותרה ביום טוב משום מלאכת-אוכל-נפש*, לסוברים כן[64], יש מן האחרונים שכתבו שדוקא קצירה של דבר שהיה מחובר לקרקע וחשוב כקרקע והקצירה יוצרת דבר מאכל חדש, היא זו שאסורה ביום טוב[65], אבל דג הגדל במים, אמנם הדג בטל למים, אך הרי המים עצמם ראויים לשתיה ומותר לעשות בהם מלאכה לבשלם, ואם כן הדג כבר בעודו במים חשוב דבר מאכל ואין בצידתו יצירת דבר מאכל חדש, ולכן הותר[66].

ויש שכתבו שאף לדעת הירושלמי שיש בהפסקת חיות משום קוצר, מכל מקום עיקר המחייב בשחיטה וכיוצא הוא נטילת הנשמה, וכיון שהותרה נטילת הנשמה לצורך אוכל נפש, הותרה גם הקצירה שבה, אך לא הותר עיקר הקצירה, ולכן אין אומרים בקוצר "מתוך"[67].

ויש מן האחרונים שצידדו לומר בדעת הירושלמי שכיון שהפסקת חיות אסורה משום קוצר, ושחיטה הותרה ביום טוב, אם כן שייך בקצירה הכלל של מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך[68].

הדברים ששייכת בהם קצירה

^בצומח שאינו מחובר ישירות מהקרקע

דבר שהוא צומח, ומחובר לדבר צומח אחר שמחובר לקרקע, יש מן הראשונים שכתבו שכל שתולשים מן הקרקע את הצמח התחתון המחובר לה, מתייבש גם העליון - כגון כשות שגדלה על קוצים, שבתלישת הקוצים מן הקרקע, מתייבשת הכשות[69] - חשוב שהעליון גידולי קרקע ותלישתו מהתחתון שעליו גדל, חשובה עקירת דבר מגידולו, שחייב משום קוצר[70].

^דבר שאינו זרוע בארץ

הקוצר או תולש דבר שאינו זרוע בארץ ואף אינו חשוב זרוע בארץ, כגון בעציץ שאינו נקוב או בספינה, אינו חייב משום תולש[71], שאין זה מקום גידולו[72], שאין דרך לזרוע אלא בארץ[73]. ומכל מקום, התולש פטריות בשבת שחייב משום קוצר[74] - ואף על פי שאינן יונקות מן הקרקע אלא מן האויר[75] - יש מן האחרונים שכתבו הטעם שכך הוא גידולם[76]. ויש מן האחרונים שכתבו שלענין שבת חשובות הפטריות גידולי קרקע[77].

על החילוק בין עציץ של עץ לעציץ של חרס, ע"ע עציץ.

^שאינו רוצה בהשרשתו

דבר הצומח שהשריש ולא רצה בהשרשתו, נחלקו אמוראים בירושלמי, ולדעת ר' יוחנן כיון שאינו רוצה בהשרשתו אינו חייב משום קוצר, ולדעת ריש לקיש חייב משום קוצר, שלגבי שבת כיון שהשריש חייב ולא אכפת לנו שאינו רוצה בהשרשתו[78], וכתבו אחרונים שאף לדעת הבבלי כל שהשריש חייב עליו משום קוצר, וכן דעת הפוסקים להלכה[79].

^דבר העומד להיתלש

דבר העומד להיתלש, כגון ענבים העומדים להיבצר, שלענין דינים מסויימים חשובים כבצורים מכח הכלל של כל העומד להיעשות חשוב כאילו עשוי[80], כתבו ראשונים שלענין שבת אינן כבצורות, שהבוצרן בשבת חייב משום קוצר[81], לפי שמלאכת קוצר נלמדת מקצירת הסממנים שהיתה במשכן, שהיתה לאחר שכבר עמדו להיקצר[82].

^תלישת פירות מאילן שהתייבש

אילן שהתייבש ואין בו לחלוחית, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין בתלישת הפירות שעליו משום תולש[83], וכן בדעת הראשונים הסוברים שלענין כלאי-כרם*, שגפן שיבשה לגמרי מותר לזרוע בצידה, שהיא עץ בעלמא[84], יש מן האחרונים שכתבו שאף לענין שבת מותר לתלוש מאילן שיבש שעץ בעלמא הוא[85]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהתולש מאילן יבש חייב[86].

^שאינו גידולי קרקע

בדבר שאינו גידולי קרקע, כגון בעלי חיים, יש מן הראשונים שכתבו שאין בו מלאכת קוצר[87], וכשם שאין מלאכת דש* אלא בגידולי קרקע[88], כך אין התולש חייב אלא בגידולי קרקע, ולכן לדעתם גזיזת צמר לפני שחיטה, מותרת ביום טוב, שאף שקצירה אסורה[89] שגזיזת הצמר אינה קוצר אלא גוזז[90], וכן לדעתם אותה שאמר רבא בדעת שמואל שהמדלדל עובר ממעי אמו עובר משום עוקר דבר ממקום גידולו[91], אין הכוונה שעובר משום קוצר, אלא משום גוזז[92], או משום נטילת נשמה[93], וכן לדעתם זהו שאמרו שהתולש נוצות מהעוף, חייב משום גוזז[94], והיינו אף בחיי העוף, ואינו חייב משום עוקר דבר מגדולו[95]. ולדעה זו אותה שאמרו שעשבים שגדלו על חבית, התולשם חייב[96], כתבו אחרונים שהוא משום שחשובים גידולי קרקע[97]. וכן לדעה זו כתבו אחרונים שהחותך יבלת באדם או בבעל חיים, בידו ולא בכלי, כיון שאינו מלאכת תולש, אינו חייב[98], וכן הנוטל צפורניו או שערו, שלדעת חכמים אם עושה זאת ביד, פטור[99], כתבו אחרונים שהיינו משום שאין כאן אלא גוזז ולא קוצר[100]. ואף בדעת הראשונים הסוברים שלענין מלאכת דש*, בעלי חיים חשובים גדולי-קרקע*[101], כתבו אחרונים שמכל מקום לענין קוצר מודים שאינם חשובים גדולי קרקע[102]. וכתבו אחרונים שלדעה זו בכל מקום בתלמוד שמוזכר עוקר דבר מגידולו בצמר ובשיער, היינו תולדת גוזז[103].

ויש מן האחרונים שכתבו שאף לדעת הירושלמי כל תלישה בבעלי חיים היא בכלל גוזז ולא קוצר, אלא שגזיזה אינה אלא בגדל מן הגוף - כשיער וצפרניים - ולא בגוף ממש, ולכן הצד דגים שאי אפשר לחייבו משום גוזז, חייב משום קוצר, אבל לדעת הבבלי אין קוצר כלל בבעלי חיים[104].

בטעם הסוברים שאין קוצר בבעלי חיים, יש מן האחרונים שכתבו שכיון שהתורה ייחדה אב מלאכה נפרד לגזיזה מבעלי חיים, והוא מלאכת גוזז, הרי שגילתה שכל תולש בבעלי חיים אינו בכלל קוצר אלא בכלל גוזז[105]. ויש מן האחרונים שכתבו שמעשה של תלישה אינו מעשה של קצירה[106]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא לפי שקוצר שבמשכן היו בו ב' תנאים, שהיה בגידולי קרקע, ושהיה קצירה מן הקרקע ממש, והלכך אף לענין שבת צריך שיתקיימו ב' תנאים אלו בשביל שיהיה בכלל קוצר[107].

ויש מן האחרונים שכתבו, מהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שיש קוצר אף בדבר שאינו גידולי קרקע[108], מהם שכתבו שלדעה זו המדלדל עובר ממעי אמו, חייב אף משום קוצר, וכן הגוזז יהיה חייב אף משום קוצר, וכן השוחט יהיה חייב אף משום קוצר[109], והנוטל צפרניו חייב משום קוצר[110]. וכן אותה שאסרו ראשונים למרוט נוצות מהעוף קודם שחיטתו ביום טוב[111], ולא הותר משום צורך אוכל נפש[112], כתבו אחרונים הטעם, שמריטת הנוצות בחייו העוף יש בה משום קוצר, וקוצר לא הותר לצורך אוכל נפש[113]. וכן לדעתם צריך ליזהר שלא לתלוש מן העור בגוף האדם, שאדם חשוב כקרקע, והתולש עור חשוב כתולש מן הקרקע[114]. ולדעה זו, זהו שכתבו ראשונים בטעם שאין בחולב משום קוצר, משום שאין החלב מחובר אלא לבהמה, אלא רק מונח בעטיניה[115], אך אם היה מחובר היה בו משום קוצר[116]. וכתבו אחרונים שלדעה זו, החובל ומוציא דם, כיון שדם מחובר לגוף[117], הרי הוא חייב אף משום קוצר[118]. ויש מן הראשונים שכתבו שלדעת הירושלמי קוצר שייך אף בבעלי חיים, ולכן לדעתו הצד דגים חייב משום קוצר[119].

^לאחר מיתה

מלאכת קוצר, ששייכת אף בבעלי חיים, לסוברים כן[120], יש מן האחרונים שכתבו, שזהו דוקא בחייו של בעל חיים יש בתלישה משום קוצר, אבל לאחר מיתה, לא, משום שאינו נחשב מקום הגידול, ולדעתם אותה שאמרו שהתולש כנף מן העוף חייב משום גוזז[121], היינו דוקא לאחר מיתה[122].

^דבר שאין בו חיות גמורה

הפסקת חיות, שיש בה משום מלאכת קוצר, לסוברים כן[123], ואסורה משום קוצר אף בבעלי חיים, לסוברים כן[124], יש שכתבו שאסורה דוקא בדבר שיש בו חיות גמורה, שאילולא הפסקת החיות היתה נשארת בו החיות, אבל בדבר שאף לולא מעשה הפסקת החיות לא היתה בו חיות גמורה, אין בו משום קוצר, ולדעתם זה הטעם שמותר למול נפל בשבת[125], ואף על פי שמוציא דם ובהוצאת הדם יש משום קוצר, לסוברים כן[126], שכיון שהנפל חיותו מועטת אין חייבים על הוצאת דמו משום עקירת דבר מגידולו[127].

^השוחט

מלאכת קוצר, ששייכת גם בבעלי חיים לסוברים כן, ולדעת הירושלמי הצד דגים חייב משום קוצר[128], יש מן האחרונים שכתבו שהשוחט חייב אף משום קוצר[129]. ויש מן האחרונים שמחלקים, שדוקא לגבי צידת דג, שמקור החיותו הוא במים, ומפרידו משם, הרי זה קוצר, ודומה לקצירת פרי מהעץ שמפרידו ממקור חיותו, אבל שחיטה אינה הפרדה אלא ביטול החיות ואינה דומה לקצירה[130].

^רדיית דבש מכוורת

הרודה חלות דבש מהכוורת, שלדעת רבי אליעזר חייב, ואמרו בתלמוד שטעמו משום שלמד מההיקש של יער לדבש – בכתוב: ויטבֹל אותה ביערת הדבש[131] - שמה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת, אף חלות דבש הרודה מהן בשבת חייב חטאת[132], ואמרו בירושלמי שחיובו הוא משום קוצר[133], והיינו הפסקת הדבר מחיבורו[134].

הערות שוליים

  1. ↑ ברייתא שבת מט ב: הם זרעו וקצרו וכו'.
  2. ↑ רש"י שם ד"ה הם; עי' רמב"ן עד א ואגלי טל בפתיחה אות כד, בדעתו. ועי' אגלי טל שם אות ב שחקר אם כל המלאכות שבמשכן נעשו רק אחר שנצטוו על הקמתו או נעשו אף קודם, וכיון שנצרכו לעשיית המשכן, חשובות שהיו במשכן (ועי' פנ"י בהערה הבאה), ועי"ש אות כו, שלא מסתבר שהספיקו לחרוש ולזרוע ולקצור בב' ימים, משעה שציוה משה על מלאכת המשכן ועד שהכריז שיש דין והותר, שזהו נס שלא הוזכר בשום מקום אלא מביא ממדרש שכשם שיעקב נטע ארזים, כך ציוה לבניו שיהיו להם דברים מוכנים עבור המשכן, והם חרשו וזרעו לצורך סממנים למשכן כבר קודם הציווי על המשכן. ועי' תוס' חולין פח ב ד"ה אלא שבזמן שישראל היו במדבר האדמה היתה מצמיחה, ועי' במדב"ר יט כו שבארה של מרים היה משקה את אדמת המדבר במים רבים וע"י כך היתה מצמיחה.
  3. ↑ פנ"י שבת עה א ד"ה הצד; עי' מנ"ח מוסך השבת חרישה אות ו. אולם מל' הגמ' לעיל: הם זרעו וקצרו וכו' לא משמע כן, אלא שהיה קציר בפועל, וכן דחה בויען יוסף או"ח סי' קכה ב ובאגלי טל שם כה. ועי' חת"ס שבת עד א ד"ה שכן ובית אפרים או"ח סי' כב.
  4. ↑ רב האי גאון, הו"ד באגלי טל שם אות ה (ועי"ש למקורו), והיינו לדעתו שלומדים גם ממלאכות שנעשו לצורך הקרבת הקרבנות, ועי"ש אות כג סיכום הדעות בזה.
  5. ↑ רמב"ם שבת פ"ח ה"ד. ועי"ש פ"ז ה"ד: כל אחת מהן לעקור דבר מגדוליו מתכוון.
  6. ↑ רש"י להלן.
  7. ↑ חולין קכז ב.
  8. ↑ דבר אברהם ח"א סי' כד אות יד.
  9. ↑ רמב"ם שבת פ"ח הי"ד.
  10. ↑ ע"ע עציץ וע' תרומות ומעשרות.
  11. ↑ ע'י חי' הגר"ח (בסטנסיל) סי' יג, בד' הרמב"ם. ועי' רמב"ם שבציון 5.
  12. ↑ רא"ה, הו"ד בריטב"א שבת עד ב ד"ה תולש, ועי' ציון 19.
  13. ↑ רמב"ן שבת קז ב, והיינו שחולק על הירו' שבציון 17.
  14. ↑ עי' ציון 17.
  15. ↑ יש"ש ביצה פ"ג סי' ב.
  16. ↑ ספורנו שמות טז כז, ועי"ש שדימה זאת לתולש כשות מהזימי והיגי, שחייב משום תולש (שבת קז ב) ועי' ציון 69. ועי' שפתי צדיק (יוסטמאן) בשלח אות סז ומשנת אברהם לס' חסידים (תתתתמ) שלד' הספורנו ברכו על המן המוציא לחם מן הארץ,
  17. ↑ שבת פ"ז ה"ב.
  18. ↑ דבר אברהם ח"א סי' כד אות יד; מנ"ח מוסך השבת הקוצר אות ב, ועי' להלן. אולם צ"ב, שהרי בירו' שם נאמר שהחולב עובר משום קוצר, והרי בחלב אין חיות שנאמר שיש כאן הפסקת חיותו, ועי/ רש"ש שבת צה א שאפשר שיש ט"ס בירו'.
  19. ↑ מנ"ח שם.
  20. ↑ עי' ציון 7.
  21. ↑ זכר יצחק ח"ב סי' מה ס"ק ב, ועי' תוס' שבת קנ ב ד"ה המחובר.
  22. ↑ עי' גמ' שבת פה ב ורש"י ד"ה חייב משום תולש ותוס' שם ד"ה והניחו. עי' חי' הגר"ח בסנטסטיל סי' יג.
  23. ↑ לבוש או"ח סי' שלו ח, אולם צ"ב אם כוונתו שאסור מדאו' או רק מדרבנן.
  24. ↑ עי' ציון 17.
  25. ↑ מנחת סולת הקוצר (מהד' מכון י-ם עמ' שצח אות ח)
  26. ↑ מנ"ח מלאכת קוצר.
  27. ↑ עי' ציון 17.
  28. ↑ אש דת (וולף) מלאכת קוצר עמ' 127.
  29. ↑ ברייתא שבת עג ב.
  30. ↑ רמב"ם שבת פ"ז ה"ד; ר"י מלוניל שם (לא ב); מיוחס לר"ן שם.
  31. ↑ רמב"ם שם.
  32. ↑ ר"י מלוניל שם: כולן קוצר הן אלא שאין שם זה נופל על זה.
  33. ↑ מ"מ שם.
  34. ↑ או"ש שם, בד' הירו' שבת פ"ז ה"ב.
  35. ↑ יראה"ש סי' רעד: תולדה דאו' וכו'; ריבב"ן שבת שם; עי' רמב"ן שבת קז ב: ומיחייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא תולדה דקוצר.
  36. ↑ או"ש שבת פ"ז ה"ד.
  37. ↑ עי' בריתא שבת עג ב שבציון 29 שלא הזכירה תולש; רש"י שם ד"ה תולש; רמב"ם שבת פ"ח ה"ג.
  38. ↑ לח"מ שם.
  39. ↑ אגלי טל קוצר סעיף א ועי"ש סעיף ד.
  40. ↑ שבת עג ב, והרמב"ם השמיט, עי' מנ"ח מוסך השבת הקוצר אות ב.
  41. ↑ תוספ' שבת פ"ט הי"ד. ועי' שיורי ברכה המלוקט (על ברכי יוסף) סי' שלו ה שתמה היאך נתעלמה תוספ' זו מכל האחרונים דלהלן, וכ' שיש לפקפק על תוספ' זו שהרמב"ם וכל הפוסקים השמיטוה, וכן הגמ' שבת עג ב לא הקשתה ממנה על רב פפא בענין הזורק בדקל, עי' ציון 40.
  42. ↑ מג"א סי' שלו ס"ק יא, אך לא הביא מהתוספ' הנ"ל, ועי' ציון הקודם. ועי' תשו' הר הכרמל סי' כג.
  43. ↑ רש"י סוכה לז ב ד"ה אבל, בטעם שאסור להריח אתרוג במחובר, שמא יבוא לאכלו. ועי' מצל מאש (אלפאנדרי) סי' מח שהק' על רש"י מהגמ' מנחות ע א לגבי שבולת שאם גחן ואכלה בטלה דעתו אצל כל אדם, ודחה את החילוק בין תולש לענין שבת לבין תולש לענין שם "אוכל", והניח בצ"ע.
  44. ↑ מג"א שם.
  45. ↑ בכור שור שבת עג ב (לאו"ח סי' שכא) בתי כהונה ח"ד בתי אבות (עמ' 233) וטל אורות ח"א (מהד' אור ודרך עמ' קד) בד' רש"י סוכה שם; תוספת שבת שם ס"ק יט. ועי' בכור שור שם, שחילק בין אכילה לתלישה (ויישב בזה את הגמ' מנחות שבציון 43, ועי' ציון הנ"ל).
  46. ↑ בכור שור שם, מגמ' עירובין ק ב שאסור להלך על עשבים בשבת.
  47. ↑ נשמ"א ח"ב-ג כלל יב א, ועי' מנחת סולת עמ' שצג.
  48. ↑ רמב"ם שבת פ"ח ה"ג וה"ה.
  49. ↑ מנ"ח מוסך השבת קוצר אות ו, ע"פ הגמ' שבת קג א, ועי"ש שהק' על הרמב"ם מדוע השמיט כן.
  50. ↑ מגן אבות (בענט) מלאכת הקוצר; נודב"י מהדו"ת או"ח סי' לד.
  51. ↑ ע"ע משאצל"ג.
  52. ↑ תוס' שבת עג ב ד"ה וצריך.
  53. ↑ מנחת סולת שם מלאכת הקוצר (מהד' מכון י-ם עמ' שצב).
  54. ↑ חי' הר"ן (המיוחס) שבת צד ב ד"ה מחלוקת, אולם עי' במנחת סולת שם שאולי סובר שצפרניים הם כעצים ועוד שאולי דבריו הם רק למ"ד משאצל"ג פטור; מגן אבות (ר"מ בנעט) עמ' 4 ד"ה ובתוס', בד' התוס' שבת שם, ומנחת סולת שם בדעתו.
  55. ↑ נשמ"א ח"ב-ג כלל יא סי' ב, בד' התוס', ועי' מנחת סולת עמ' שצב שלא מ' כן בתוס' לחלק.
  56. ↑ גמ' שבת עג ב; רמב"ם שבת פ"ח ה"ד.
  57. ↑ שבת עג ב.
  58. ↑ שם.
  59. ↑ ר"ן שם (לא ב מדפי הרי"ף), ועי' מנחת סולת (מהד' מכון י-ם עמ' שצג).
  60. ↑ ציון 20 ואילך.
  61. ↑ אגלי טל מלאכת גוזז (מהד' תשנה עמ' של), בד' הרמב"ן במלחמות ביצה כג ב (יג ב).
  62. ↑ עי' ציון 17.
  63. ↑ משנה ביצה כד א.
  64. ↑ ע"ע ציון 20.
  65. ↑ עי' ציון 61
  66. ↑ אגלי טל מלאכת הגוזז (מהד' תשנה עמ' של).
  67. ↑ מאמר מרדכי (קורנמל) ח"ב מלאכת קצירה עמ' קב.
  68. ↑ מנ"ח מוסך השבת הקוצר אות ב.
  69. ↑ עי' עירובין כח ב, ורמב"ן להלן.
  70. ↑ רמב"ן שבת קז ב. ועי"ש שלפי המקרה של כישות מבאר את דברי רבא שבציון 91 לגבי מדלדל עובר, שדימה זאת לקוצר, שכוונתו היתה להביא ראיה, שכמו במלאכת קוצר דבר שיונק מדבר אחר, חייב על תלישתו משום קוצר, כך בנטילת נשמה מתחייב על דבר שגידולו תלוי בחיות של אחר.
  71. ↑ משנה שבת צה א, לדברי הכל; רמב"ם שבת פ"ח ה"ג בעציץ; טל אורות (מהד' אור ודרך עמ' 105) בעציץ וספינה.
  72. ↑ עי' שבת קח א; רמב"ם שם.
  73. ↑ טל אורות שם. ועי"ש עמ' 108 שיש חילוק בין טומאה לשבת, ואף דבר שחשוב מחובר לענין טומאה, לענין שבת אינו חשוב מחובר.
  74. ↑ ע"ע כהמין ופטריות ציון 150 ואילך.
  75. ↑ ע"ע הנ"ל.
  76. ↑ טל אורות עמ' 107 ועי"ש עמ' 116 ד"ה הכלל העולה, ע"פ גמ' שבת קז ב- קח א.
  77. ↑ אג"ט דש ס"ק כד אות ד. וע"ש אות ב ואות ו, שכיון שאינם גדו"ק גמורים, אינו חייב משום אב מלאכה אלא משום תולדה, ע"ע אבות מלאכות, ועי' שאלת יעב"ץ ח"ב סי' כא, מהשואל, שעל הגדלים בקרקע חייב משום תולש, ועל הגדלים באויר משום עוקר דבר מגידולו.
  78. ↑ ירו' מעשרות פ"ה ה"א, ועי' טל אורות עמ' 108.
  79. ↑ מראה הפנים שם, שכן מ' מהגמ' שבת קז ב לגבי התולש כשות מהיזמי והיגי, ומהרב"ם שבת פ"ח ה"ג.
  80. ↑ ע"ע כל העומד ל... ציון 281 ואילך.
  81. ↑ תוס' ב"מ ק ב ד"ה ואמר ושבועות מג א ד"ה כבצורות; תוס' הרא"ש שם ושם וסנהדרין טו א; הג"א ב"מ שם בשם מהרי"ח (לפי הגהת הגר"א).
  82. ↑ תוס' שבועות שם; תוס' הרא"ש שם ושם.
  83. ↑ רש"י עירובין ק ב ד"ה קא נתרי וחולין קכז ב ד"ה חייב, הו"ד במג"א או"ח סי' שלו ס"ק א; עי' תוס' שבת קנ ב ד"ה במחובר, וטל אורות עמ' 121 בדעתם; משנ"ב שם ס"ק א.
  84. ↑ ע"ע כלאי כרם (א) ציון 752 שכ"ד הראב"ד, ושיש מן האחרונים שלמדו כן אף בד' הרמב"ם, ועי' להלן, ועי"ש ציון 758 שיש סוברים שאסור לזרוע בצידה אבל רק משום מראית העין.
  85. ↑ טל אורות עמ' 119 ד"ה והנה, בד' הראב"ד והרמב"ם כלאים פ"ה הט"ז.
  86. ↑ מג"א סי' שלו ס"ק א, בד' הרמב"ם (ובשו"ע מהד' פרידמאן צויין לרמב"ם שבת פ"ח ה"ד ופכ"א ה"ו). ועי' טל אורות עמ' 120 שתמה היכן מצא זאת המג"א בד' הרמב"ם.
  87. ↑ עי' רש"י עירובין קג א שהחותך יבלת חייב משום גוזז, ואם עושה זאת ביד, אינו אלא שבות, ועי' טל אורות עמ' 121 בדעתן, שאם היה חייב גם משום קוצר, היה חייב גם בגזיזה ביד, ועי' להלן; עי' תוס' ע"ז כו א ד"ה סבר ובכורות כה א ד"ה ואמר, לענין דלדל עובר, עי' להלן, ודבר אברהם ח"א סי' כד אות א בדעתם; עי' רמב"ן שבת קז ב ד"ה הא והל' בכורות פ"ג, וכ"ה ברשב"א ובריטב"א שבת שם בשמו; רמב"ן ורשב"א שם בד' הרמב"ם שבת פי"א ה"א, שכ' שהמדלדל עובר במעי אמו חייב משום נטילת-נשמה, ע"ע, ולא משום עוקר דבר מגידולו, אולם עי' מנ"ח שבציון 108 בד' הרמב"ם; ריטב"א שבת צד ב ד"ה והא; חי' הר"ן שבת עד א, שדחה ד' הי"מ לענין נטילת צפרנים; עי' שו"ע או"ח סי' שכח ס"ק לא, שהתיר ליטול צפורן או עור ביד, כאשר מצערים אותו, שאינו אלא שבות במקום צער, וטל אורות עמ' 122 בדעתו, שאם היה משום קוצר היה אסור מדאו' גם ביד, ועי' להלן.
  88. ↑ ע"ע דש ציון 25 שכן דעת חכמים, והרבה מהראשונים כתבו כן להלכה.
  89. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש. עי' בכורות כה א למסקנת הגמ'.
  90. ↑ רמב"ן ורשב"א שם.
  91. ↑ שבת קז ב.
  92. ↑ תוס' ע"ז שם ובכורות ושם.
  93. ↑ רמב"ן שם. ועי' ציון 70 בביאור הטעם שדימה זאת לקוצר.
  94. ↑ ריש לקיש שבת עד ב.
  95. ↑ רמב"ן שם.
  96. ↑ עי' שבת קח א.
  97. ↑ מנ"ח מוסך השבת הקוצר אות ב, בד' הרמב"ן.
  98. ↑ טל אורות עמ' 121 ד"ה מעתה, בד' רש"י עירובין שבציון 87.
  99. ↑ עי' שבת צד ב מח' ר"א וחכמים, ודעת רבי אלעזר בהסבר המחלוקת.
  100. ↑ טל אורות עמ' 121 ד"ה גם.
  101. ↑ ע"ע ציון 75.
  102. ↑ דבר אברהם ח"א סי' כד אות ג, ועי' ציון 107.
  103. ↑ חזו"א בכורות סי' כא (ו) ס"ק ז.
  104. ↑ חזו"א בכורות סי' כא (ו) ס"ק ז.
  105. ↑ חזו"א בכורות סי' כא (ו) ס"ק ז. ובטעם המחלוקת בין הבבלי לירו' לדעתו עי' ציון 104.
  106. ↑ עי' נשמ"א שבת כלל יב ס"ק א, שכ' שלדעת הרמב"ן שאין קוצר בבע"ח, אזי אף קוצר שלא כדרך פטור, שאע"פ שעקר דבר מגידולו, קוצר אינו אלא במה שדרך לקצור.
  107. ↑ דבר אברהם ח"א סי' כד אות ג. ועי' טל אורות עמ' 121 ד"ה ודע, שאע"פ שלענין כמה דינים, אדם ובע"ח חשובים גדולי- קרקע (ע"ע), לענין מלאכות שבת, כיון שלומדים מהמשכן, צריך שיהיו ממש גדולי קרקע, כמו הסממנים שהיו במשכן.
  108. ↑ מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ג אות מ השני ומנ"ח מוסך השבת הקוצר אות ב, בד' רש"י שבת צה א ד"ה מפרק לגבי חולב, עי' להלן; עי' ט"ז או"ח סי' שלו ס"ק י שיש ליזהר שלא לתלוש מן העור, שאדם חשוב כמחובר לקרקע, וטל אורות עמ' 122 בדעתו; מנ"ח שם, בד' הרמב"ם שבת פ"ח ה"ג, שכ' שהעוקר דבר מגידולו חייב וכו', ולא הזכיר שהוא דוקא גידולי קרקע, כמו שעשה בפירוש במלאכות דישה ועימור וכיוצ"ב; עי' חי' הר"ן שבת צד א בשם י"מ לענין נטילת צפרנים, עי' להלן; מהרי"ט אלגאזי שם, ועי"ש שהאריך לדחות ראיות הרמב"ן שבציון 87. ועי' מנ"ח שם, שאף שנ' שהבבלי חולק בזה על הירו' נקט הרמב"ם כירו'.
  109. ↑ מנ"ח שם בד' הרמב"ם.
  110. ↑ י"מ בר"ן שם, ועי"ש שדחה. ועי' דבר אברהם ח"ב סי' כד אות א, שלא ידוע אם הי"מ הנ"ל הוא דעת אחד מרבותינו הראשונים או דעת תלמיד דחויה.
  111. ↑ רמב"ם יו"ט פ"ג ה"ג.
  112. ↑ עי' מגיד משנה שהק' כן.
  113. ↑ ע"ע מלאכת יו"ט ומלאכת אוכל נפש. חמדת ישראל ח"ב קונ' דרך חיים סי' יד אות ג וקה"י שבת סי' נ בדעת הרמב"ם.
  114. ↑ ט"ז או"ח ס'י שלו ס"ק י וטל אורות עמ' 122 בדעתו.
  115. ↑ רש"י שבציון 108.
  116. ↑ מהרי"ט אלגאזי ומנ"ח שם. ועי' דבר אברהם ח"א סי' כד אות ב שאין לדקדק מל' רש"י, ואפשר שסובר שאין קוצר אלא בגדו"ק, ורק הביא טעם אחר.
  117. ↑ עי' שבת קלג ב.
  118. ↑ מהרי"ט אלגאזי שם ס"ק ב.
  119. ↑ ירו' שבת שבציון 17. רמב"ן שבת קז ב.
  120. ↑ עי' לעיל.
  121. ↑ שבת עד ב, ועי' ציון 94.
  122. ↑ מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ג אות מ (השני) (מהד' מכון י-ם אות ב).
  123. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  124. ↑ עי' ציון 108 ואילך.
  125. ↑ עי' שבת קלו א.
  126. ↑ עי' ציון 118 ועי' מנ""ח הקוצר אות ב.
  127. ↑ חמדת ישראל קונ' נר מצוה (מו טור ג) ד"ה וכעת ראיתי.
  128. ↑ עי' לעיל. ירו' שבת פ"ז ה"ב.
  129. ↑ מנ"ח מוסך השבת הקוצר אות ב.
  130. ↑ עי' מנחת סולת שבציון 25.
  131. ↑ שמו"א יד כז.
  132. ↑ ברייתא וגמ' שבת צה א.
  133. ↑ ירו' שבת פ"ז סוף ה"ב.
  134. ↑ עי' אילת השחר שבת שם, ועי' ציון 15 בד' הירושלמי, שאף שהירו' מחייב על צידת דג משום קוצר, אי"ז אלא משום עקירת דבר ממקום גידולו, וציון 18 שהוא משום הפסקת החיות, וצ"ב מדבריו לגבי רדיית דבש.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קוצר&oldid=158891"