אנציקלופדיה תלמודית:מפתה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־21:15, 30 במרץ 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - המפתה נערה בתולה ובא עליה לרצונה.</span> == <span dir="rtl">הדין </span> == <sp...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - המפתה נערה בתולה ובא עליה לרצונה.

הדין

המפתה נערה בתולה פנויה* ובא עליה לרצונה - כשאינו כונס אותה לאשה[1] - עונשים אותו לשלם קנס*[2], שנאמר וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה וכו', אם ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמהר הבתולות[3] - על שיעורו של הקנס, ועל חיובים נוספים שמתחייב המפתה, עי' להלן: חיוביו[4] - והוא אחד מאבות-נזיקין*[5].

במנין המצוות

הקנס שקונסים את המפתה[6], הוא מצות עשה[7], ונמנה במנין המצוות[8].

נשיאתה לאשה

אין כופין את המפתה לישא את המפותה לאשה[9], וכן אם נשא המפתה את המפותה לאשה - או שפתה אותה לשם אישות[10] - רשאי לגרשה[11], ואף על פי שלמדים דיני אונס* ומפתה זה מזה[12], והאונס* חייב לישא את האנוסה ואינו רשאי לגרשה[13], מכל מקום נאמר במפתה מהר ימהרנה לו לאשה[14], ולמדו חכמים שאינו אלא מדעתו[15], ויש מן הראשונים שמוסיפים בטעם הדבר, שכיון שגם המפותה חטאה בדבר, לא ענש הכתוב את המפתה שישאנה בעל כרחו[16]. וכתבו ראשונים שאפילו באופן שאינו חייב לשלם קנס - כגון שפתה את הבוגרת[17] - אין כופין אותו לישאנה[18], ואף על פי שאין לו עונש אחר על פיתויו[19]. ומכל מקום נחלקו אחרונים בדעת ראשונים אם יש עליו מצוה לכנסה, יש סוברים שמצוה על המפתה לישא את המפותה[20] - אלא שאין כופין אותו[21], לא בדיני ישראל ולא בדיני האומות[22], ומכל מקום אם מאן לקיים המצוה נקרא עבריין[23] - מהם שכתבו שהיא מצוה מן התורה שנאמר מהר ימהרנה לו לאשה[24], ומהם שנראה מדבריהם שאינה אלא מצוה דרבנן[25]. ויש סוברים שאין עליו כלל מצוה לישאנה[26], ואפילו אין ידו משגת לשלם את הקנס[27], והכתוב "מהר ימהרנה לו לאשה" אינו אלא רשות, ובא ללמד שאם כנסה אינו חייב ליתן את הקנס[28], אלא שמהם כתבו שאף על פי שאינה מצוה גמורה, יש קצת מצוה לכנסה, שהרי מצינו שהתורה לא חייבתו בקנס כשכונס אותה[29], ורצון התורה הוא שיכנסנה[30]. וכעין זה יש שכתבו שמצוה עליו לכנסה, שכיון שפגמה אפשר שלא תמצא מי שישאנה ותתעגן[31]. ומהם שכתבו שאין כלל מצוה שישאנה, ואינו אלא דרך ארץ שישאנה, כדי שלא יהיה בעילתו באשה זרה[32]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, וכן נראה מדברי תנאים במכילתא, שחולקים על כל זה וסוברים שהמפתה חייב לישא את המפותה לאשה כמו האונס[33], שהכתוב מהר ימהרנה לו לאשה, פירושו בעל כרחו[34], אלא שחלוק הוא המפתה מהאונס, שאף על פי שהאונס אינו רשאי אף לגרש את האנוסה[35], המפתה רשאי לגרש את המפותה, כיון שנתרצית לו[36].

כשאסורה לו

כשהמפותה אסורה למפתה - אף לסוברים שיש מצוה על המפתה לשאת את המפותה לאשה[37] - אינו רשאי לשאתה[38], שנלמדים מן הכתוב מהר ימהרנה "לו" לאשה[39], שדוקא כשהיא ראויה לו, מצוה לשאתה[40].

כתובתה

המפתה שנשא את המפותה, מתחייב לה כתובה*[41], כשאר איש הנושא אשה[42], ואין אומרים שכיון שחטאה עמו, נגרע כחה לענין כתובה[43]. על חיוב הכתובה במפותה, אם הוא מן התורה או מדרבנן, ועל שיעורה, ע"ע כתובה[44], על הסוברים שגדר חיובה של הכתובה, הוא חיוב שהטילה עליו התורה תחת הקנס, ע"ע הנ"ל[45]. על הנוסח שכותבים בשטר הכתובה בכתובת מפותה, ע"ע שטר כתובה. על תנאי כתובה במפותה, ע"ע תנאי כתובה[46].

המפתה

המפתה שחייב קנס על פיתויו, הוא כל זכר[47], וכן באנדרוגינוס*, לסוברים שהוא ודאי זכר[48]. וכתבו אחרונים שחרש-שוטה-וקטן*, שאינם בני חיוב[49], אין נוהג בהם קנס של מפתה[50]. עבד-כנעני*, יש מן האחרונים מסתפקים אם חייב הוא בקנס, וחוב הוא עליו לכשישתחרר[51], או שכיון שאינו בר הויה[52], אינו חייב בקנס, שכשם שמצינו שכשהמפותה אינה בת הויה, אינו חייב בקנס[53], כך גם כשהמפתה אינו בר הויה אינו חייב בקנס[54]. בן-נח*, כתבו ראשונים שמצווה הוא על דין מפתה[55], והוא בכלל מצוות דינים שהצטוו בה בני נח[56], ויש מן האחרונים שכתבו שכשהמפותה עדיין ברשות אביה, פיתויה הוא בכלל איסור גזל שהצטוו עליו בני נח[57], ואם פיתה נהרג, כשאר בן נח שעבר על אחד ממצוותיו שנהרג[58].

על איסורו של המפתה בקרובות המפותה, ע"ע אחות אשה[59], וע' אשה ובתה[60].

על מפותת אביו, אם היא בכלל איסור אשת אביו, ע"ע אנוסת האב[61]. על מפותת בנו אם היא בכלל איסור כלתו, ע"ע כלה[62].

על המפתה בת-כהן*, אם פסל אותה מלאכול בתרומה, ע"ע בת כהן[63].

חיוביו

קנס

המפתה - כשאינו נושא את המפותה לאשה[64] - קונסים אותו ליתן ממון[65], חמישים שקלים כסף[66], שנאמר וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה וכו', אם ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמהר הבתולות[67]. למי ניתנים תשלומי הקנס, עי' להלן[68]. תשלומים אלו דינם כשאר חיובי קנס* שבתורה, על טעם הדבר ועל הדינים המיוחדים לחיובי קנס, ע"ע קנס[69].

שיעורו

שיעור הקנס שצריך המפתה ליתן הוא חמישים שקלים כסף[70], שנאמר כסף ישקול כמוהר הבתולות[71], ולמדו חכמים ששיעור השקלים שקונסים בהם את המפתה, הוא חמישים, כמו באונס* את הבתולה[72]. על השיעור של חמישים שקלים, ע"ע כסף צורי[73]. שיעור הקנס שוה בכל אדם[74], בין אם פתה את הגדולה שבכהונה, ובין אם פתה את הקטנה שבישראל, אינו נותן אלא חמישים שקלים[75], שאין הקנס אלא דמי הנאת הבעילה בלבד, ועל הבושת והפגם משלם בנפרד, לפי יחוסה וחשיבותה[76].

התראה

המפתה שלא התרו בו, חייב בקנס[77], שלא נאמרה התראה* אלא לחיוב מיתה או מלקות[78].

על תשלומי קנס של מפתה, שמשולמים במיטב הארץ, ע"ע אבות נזיקין[79], וע' תשלומי נזק.

על בית הדין שדנים בו את חיוב הקנס, ע"ע דיני קנסות[80]. על קנס של מפתה בזמן הזה, ע"ע הנ"ל[81].

בושת ופגם

מלבד תשלומי קנס, צריך המפתה ליתן גם תשלומי בושת*[82], וכן תשלומי פגם[83] - על שומתם, עי' להלן[84] - שהקנס אינו ניתן על בושתה ופגמה[85], אלא על המעשה הרע שעשה[86]. במקור הדבר פירש רב זירא, שכיון שהקנס הוא דבר קצוב, אי אפשר שבין אם פתה נערה שלא נבעלה מעולם, ובין אם פתה נערה שכבר נבעלה שלא כדרכה - שאף הוא חייב קנס[87] - יתן גם כן חמישים[88], שהרי בשתם ופגמם אינו שוה[89], ובהכרח שאין הבושת והפגם בכלל הקנס[90]. ואביי פירש שכיון שבתשלומי הקנס - ששיעורם נלמד מאונס*[91] - נאמר בהם "תחת אשר עינה"[92], למדים מזה שתשלומי הקנס אינם כוללים אלא את העינוי המיוחד שבבעילה זו, ולא את הבושת והפגם שישנם אף בשאר חבלות[93]. ורבא פירש שלמדים מהכתוב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף[94], שרק על הנאת השכיבה משלם חמישים, ולא על הבושת והפגם[95].

שיעור דמי הבושת

שיעור תשלומי הבושת* מעריכין אותו לפי המבייש והמתבייש[96], שאינו דומה המבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסה למבייש קטנה ענייה בזויה[97], או בושת של נערה שלא נבעלה, לנערה שנבעלה כבר[98], או כשהמפותה אינה צנועה בדרכיה שאין בושתה גדול[99], וכן אינה דומה הבושת כשהמבייש הוא אדם שפל, לבין כשהוא אדם חשוב[100]. ולפי זה שמין הדיינים מעלת המפותה ומעלת המפתה, ושמין כמה ממון ראוי לאביה ולמשפחתה ליתן כדי שלא יארע להן דבר זה מאדם זה, ושיעור ממון זה הוא הבושת שחייב המפתה לשלם[101].

שיעור הפגם

שיעור תשלומי הפגם, כיצד מעריכין אותו, רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היא שוה בעולה וכמה היתה שוה בתולה[102], לאדם הרוצה לקנות דוקא שפחה בתולה, כדי ליתנה לעבדו שחביב עליו[103], ורוצה להטעימו טעם בתולה[104], ורואין כמה פחתה בבעילה, ושיעור זה הוא שיעור הפגם שחייב המפתה לשלם[105]. וכתבו ראשונים ששמין את הפגם לפי יפיה[106]. ויש שכתבו ששמין אף לפי משפחתה[107], בעבד שירצה רבו להשיאה אשה מיוחסת כזו[108], ויש שכתבו בדעת ראשונים שאין שמין את יחוסה[109], שעל שומת דמי כבודה, כבר משלם הוא בתשלומי הבושת[110]. וכתבו אחרונים שבשיעור הפגם, אין הפרש בין נבעלה לאדם חשוב או למנוול ולמוכה שחין[111], ויש חולקים וסוברים שיש חילוק בדבר, וכשנבעלה למנוול ומוכה שחין הרי היא פגומה ביותר[112].

צער

תשלומי צער* שנוהגים באונס*[113] - משום צער פיסוק הרגלים[114], שקודם למעשה הביאה[115] - אינם נוהגים במפתה[116], שהמפותה כיון שנבעלת ברצון אין לה צער כל כך[117], ואינו צער הראוי לתשלומין[118], שאינו שוה פרוטה[119], או שהצער הוא מועט ובטל אצל ההנאה שיש לה[120].

צער של ביאה ראשונה - שיש בה השרת בתולים[121] - שהוא צער גדול, וכמה קטנות נעשות חולות ממנו[122], נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מן הראשונים סוברים שפטור המפתה מליתן אותו[123]. מהם שכתבו בטעם הדבר לפי שמחמת תאות בעילה אינו בא בשעת תשמיש אלא אחר כך, ותשלומי צער של חובל, לדעתם, אינם אלא אותם שבאים בשעת החבלה[124]. ויש מן האחרונים שכתבו הטעם שכיון שאשה פקחת יודעת ליישב דעתה בשעת ביאה שלא יהיה לה צער, אלא כמים חמים שנשפכים על הראש, ורק הקטנות מצטערות בצער זה לפי שמחמת טפשותם אינם יודעות בטיב תשמיש, ולפיכך אינו חייב ליתן את הצער, אף על פי שהמפותה הצטערה בביאתו, כיון שיכלה להבעל שלא בצער והצער בא לה מחמת עצמה, דין הוא שיפטר[125]. ב) ויש מן האחרונים שכתבו שפטור מליתן את הצער לפי שאותו הצער של ביאה ראשונה הוא בכלל תשלומי הקנס, שניתנים בעד העינוי שבביאה[126]. וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו שפטור מליתן את הצער לפי שאותו הצער של השרת בתולים הוא בכלל תשלומי הפגם, שהרי אי אפשר שישבור בתוליה בלא צער זה של השרת הבתולים[127]. ג) ויש מן הראשונים שסוברים שהדבר תלוי במחלוקת התנאים אם מנכים מתשלומי-נזק* את הפחת שעתיד הדבר להפחת אף לולא הנזק[128] - כגון המזיק ענבי חברו, אם מנכים לו את מה שעתידים הגפנים להכחיש עד שעת הבציר - שלסוברים שמנכים לו את הפחת, אף המפתה אינו צריך לשלם צער של השרת הבתולים, שהרי סופה להצטער בצער זה תחת בעלה, ולסוברים שאין מנכים לו, צריך המפתה לשלם צער של השרת בתוליה, ואף על פי שסופה להצטער בצער זה תחת בעלה[129]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכיון שהמפותה נבעלת מדעתה, אין לה כלל צער של השרת בתולים[130].

ריפוי ושבת

תשלומי ריפוי ושבת, שנוהגים בחובל* בחברו[131], אינם נוהגים במפתה, שאינם שייכים בו[132].

התשלומים לאב

תשלומי הקנס - בין בנערה[133], ובין בקטנה לסוברים שיש לה קנס[134] - ניתנים לאב[135], שנאמר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה[136]. וכן תשלומי הבושת והפגם ניתנים לאב[137], שסברא היא שינתנו לאביה, כיון שבידו להשיא את בתו[138], ויכול להשיאה אף למנוול ומוכה שחין[139], ויש שכתבו הטעם משום שכל שבח נעורים לאביה[140], ויש שכתבו בדעת אמוראים אמוראים שלמדים מן הכתוב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה[141], שכל התשלומין שבאים בסיבת שכיבה זו, נתינם הם לאביה[142]. ובגדר הדבר שתשלומי הקנס ניתנים לאב, נחלקו אחרונים, יש סוברים שעיקר חיוב הקנס הוא לאב[143], ומכל מקום בבושת ופגם אף לדעתם עיקר הזכות היא לבת ואביה זוכה ממנה[144]. ויש סוברים שאף בקנס עיקר הזכות היא לבת ואביה זוכה ממנה[145], ומכל מקום אינה יכולה למחול עליו[146], לפי שהאב עתיד לזכות בו משעת העמדה בדין[147].

כשיצאה מרשות האב לאחר הפיתוי

לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה, אינו משלם את הקנס לאב[148], וכן אם נשאת קודם שעמדה בדין, אינו משלם את הקנס לאב[149], וכן אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב, אינו משלם את הקנס ליורשי האב[150], שהרי הקנס* אינו נעשה ממון עד שעמד בדין[151], ונמצא שעדיין לא זכה בו האב[152]. אם משלם את הקנס למפותה, עי' להלן[153]. בושת ופגם, נחלקו בו ראשונים אם זוכה בו האב או יורשיו אף כשלא עמד בדין, יש סוברים שזוכה בו האב[154], שהרי אינם אלא ממון, ומשעה שנתפתתה זכה בהם האב[155], ויש סוברים שאין האב זוכה בהם[156], שהוקשו בושת ופגם לקנס, שלמי שזה ניתן זה ניתן[157], או שכיון שצריכים שומת בית דין, אינם חשובים כממונו של האב עד אחר העמדה בדין[158].

כשהחיוב למפותָּה

כשחיוב התשלומים צריך לחול בשעת הביאה למפותה עצמה - כגון שהיא יתומה, שכשמת אביה יצאה מרשותו, ואינו מוריש את זכותו בה לבניו[159], או כשהיתה כבר מאורסת לאחר והתגרשה, לסוברים שדינו של הקנס להנתן לה[160] - אמר ר' אליעזר שהמפתה פטור מלשלם לה[161], לפי שעשה מדעתה[162], ומחלה לו[163]. ונחלקו בדבר: א) יש מן הראשונים סוברים, וכן יש מן הראשונים מפרשים בדעת אמוראים בירושלמי, שאף על פי שאינה זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין[164] - ואין אדם מוחל על דבר-שלא-בא-לעולם*[165] - מכל מקום המפתה פטור אף מן הקנס[166]. ובטעם הדבר, יש מן הראשונים שכתבו שלא הקנס בלבד מחלה לו, אלא גופה מסרה לו לעשות בה כרצונו[167], והרי זה כמי שאומר לחברו קרע שיראין שלי והפטר, שהוא פטור[168], ויש מן האחרונים שכתבו שכשדין הקנס לשלם לה, לא קנסה תורה כלל, כיון שגם היא חוטאת כמותו[169]. ויש מן הראשונים שכתבו שהטעם שנפטר מן הקנס, משום שיכול אדם לסלק עצמו מזכות שעדיין לא באה לעולם, לסוברים כן [170]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שהקנס אינו חשוב כדבר שלא בא לעולם, לפי שבשעה שעומד בדין חל החיוב למפרע* משעת הביאה, וכל דבר שחל למפרע משעה ראשונה אף על פי שאינו חל בשעת המחילה, אינו חשוב דבר שלא בא לעולם[171]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שמחילתה אינה על הממון, אלא על זכות התביעה, וזכות התביעה כבר חלה בשעת מעשה הביאה[172]. ב) ויש האמוראים בירושלמי וכן יש מן הראשונים שסוברים, שהמפתה אינו פטור אלא מן הבושת והפגם, אבל את הקנס אינה יכולה למחול לו[173], שאינה זוכה בו עד שעת העמדה בדין[174], ואין אדם מוחל על דבר שלא בא לעולם[175], ולדעתם בדבר שלא בא לעולם, לא מועיל סילוק[176]. ואף על פי שהאומר לחברו קרע כסותי והפטר פטור מלשלם[177], לדעתם אינו אלא משום שהוא כמו שנותן את הכסות לחברו, אבל הקנס אינו שלה שעדיין לא זכתה בו עד שעת העמדה בדין[178], או שהקנס אין חיובו מטעם ההפסד שלה, אלא שקנסתו תורה על מעשה מגונה זה[179]. וכן אינה יכולה למחול אף על זכות התביעה, לפי שחיוב קנס אינו בא מחמת זכותו של התובע, אלא זכותו של התובע היא בתולדה מחובתו של הנתבע, ולכן אין התובע יכול למחול על זכות התביעה[180].על הסוברים שיתומה מפותה יש לה קנס מדרבנן כדי שלא-יהא-חוטא-נשכר*, ע"ע[181].

כשאמרה שאינה מוחלת

כשאמרה בפירוש בשעה שפיתה אותה, שאינה מוחלת את הקנס, כתבו ראשונים שחייב ליתן לה את הקנס[182], ודוקא בסתם שכיון שמדעתה עשה, אנו אומרים שמחלה[183].

בקטנה

כשחיוב התשלומין צריך לחול למפותה, שפטור הוא מן הקנס, לסוברים כן[184], אלא שהמפותה קטנה - לסוברים שיש קנס לקטנה[185] - נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם אם יש לה קנס: א) יש סוברים שאין לה קנס[186], ואף על פי שמחילת קטנה אינה מחילה, מכל מקום, לדעתם, הטעם שמפותה שאינה ברשות האב אין לה קנס, משום שמסרה לו את גופה[187], וכיון שהיא נהנית מבעילתו ונמסרת אליו לא שייך חיוב קנס[188]. ב) ויש סוברים שדוקא כשהגיעה לעונת הפעוטות - כבת שש או שבע לפי חריפותה - שמחילתן מחילה[189], אין לה קנס, שהרי מחילתה מחילה[190]. ג) ויש סוברים שיש לה קנס[191], ואפילו הגיעה לעונת הפעוטות שמחילתן מחילה[192], ובטעם הדבר, יש שכתבו שאין כאן מחילה, שהרי פיתוי קטנה אונס הוא[193], ויש שכתבו בדעת ראשונים שאף על פי שקטנה שהגיעה לעונת הפעוטות מחילתה מחילה, אינו אלא בשאר ענינים, אבל בחיוב של קנס אין מחילתן מועילה[194], ויש שכתבו שדוקא בחיוב קנס של מפתה אין מחילתה מחילה[195], שהטעם שאינו צריך ליתן קנס למפותה שאינה ברשות האב, לפי שהוא מזיק ברשות, לסוברים כן[196], ונתינת רשות של קטנה אינה כלום, אף כשהגיעה לעונת הפעוטות[197].

כשחלות החיוב היא לאב

כשבשעת הפיתוי היה צריך לחול החיוב לאב, כגון שפתה נערה, שאביה זוכה בקנס של הפיתוי[198], אלא שלא הספיק האב להעמידו בדין עד שבגרה, שפקעה זכותו של האב[199], נחלקו ראשונים אם המפותה מקבלת את הקנס: יש סוברים שהמפותה אינה מקבלת את הקנס[200], שהרי מחמת עצמה היא זוכה בקנס, והרי היא כיתומה מפותה שאין לה קנס שמחלה עליו[201], ויש מן האחרונים שמוסיפים שאף על פי שסיבת חיוב הקנס היא לבת והאב הוא שזוכה ממנה, לסוברים כן[202], מכל מקום כשמת האב, ונמצא שהקנס שלה, אנו אומרים שמחילתה מחילה למפרע[203]. ויש סוברים כתבו ראשונים שהמפותה מקבלת את קנס, ואין אומרים שמחלה עליו[204].

כשסברה שהקנס אינו שלה

כשבשעת מעשה הפיתוי, סברה המפותה שהקנס אינו שייך לה אלא לאביה, כגון שקדשה אביה שלא מדעתה, וקבל גט מן הבעל שלא מדעתה קודם הפיתוי, כתבו אחרונים שלסוברים שהטעם שכשהחיוב אליה אינו חייב ליתן קנס משום שהוא כמזיק ברשות[205], אף זה חשוב כמזיק ברשות[206]. ולסוברים שהטעם שכשהחיוב אליה אינו חייב ליתן קנס, משום שמחלה עליו[207], כשלא ידעה שהקנס מגיע לה, אין מחילתה מחילה[208].

כשמתה המפותה

כשמתה המפותה - ועדיין לא הספיק האב להעמידו בדין[209] - נחלקו אמוראים בדבר: לדעת אביי - וכן הלכה[210] - פטור מן הקנס[211], שנאמר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה[212], ודרשו לאבי הנערה ולא לאבי מתה[213], ויש שכתבו בדעת ראשונים שאינו פטור אלא מן הקנס, ולא מן הבושת והפגם[214]. ללשון ראשון בדעת רבא, אין המיתה מפקיעה את הקנס[215]. לדעת מר בר רב אשי בדעת רבא הדבר ספק, אם מיתה עושה בגרות ופקעה זכותו של האב, או שהמיתה אינה עושה בגרות ואינה מפקיעה את זכותו של האב[216].

כשכנסה

המפתה אינו צריך ליתן את הקנס, אלא כשלא נשא את המפותה לאשה, אבל אם כנס המפתה את המפותה אינו נותן את הקנס[217] - ואף על פי שאינו חייב לה אלא כתובה מנה, לסוברים כן[218], ושיעור הקנס הוא יותר מכתובתה[219] - שנאמר אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות[220], ואינו כאונס* שאף כשכונסה צריך ליתן את הקנס[221]. וכתבו ראשונים שמטעם זה, המפתה אינו חייב ליתן את הקנס, אלא כשיתברר שאינו כונס[222]. וכתבו אחרונים שאותה שאמרו שכשכנסה נפטר מן הקנס, הוא דוקא אם נושא אותה בתורת אשה, ולא כשנושא אותה בתורת פלגש*[223]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף אם נשאה משום שהיה מחויב בכך, כגון שנשאת לאחיו ונפלה לפניו ליבום, פטור הוא מן הקנס[224]. וכן כתבו אחרונים, שגם כשפתה את המפותה כמה פעמים ובא עליה בכל פעם שלא כדרכה, שחייב בקנס לסוברים כן[225], והתחייב בכמה קנסות, מכל מקום אם כנסה נפטר מכל הקנסות[226]. תשלומי בושת ופגם, אף כשכנס המפתה, חייב הוא ליתנם[227], ואף על פי שהוקשו תשלומי בושת ופגם לקנס[228], אינו אלא שלמי שזה ניתן זה ניתן, אבל פעמים שחייב בבושת ופגם אף על פי שפטור מן הקנס[229].

כשקדשה ולא נשאה

קדש את המפותה וחזר וגרשה קודם שנשאה, נחלקו אחרונים בדבר, יש סוברים שאינו נפטר מן הקנס[230], ויש סוברים שנפטר הוא מן הקנס[231].

כשרצה לכנוס ולא כנס

המפתה שרצה לכנוס, ומיאן אביה לתתה לו, חייב בקנס[232], שנאמר אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול[233], ואפילו שהעיכוב אינו מחמת המפתה[234]. וכן כשהמפותה אסורה על המפתה, שאין מניחין אותו לכנסה[235] - אפילו היא מהשניות* לעריות, שאינן אסורות אלא באיסור דרבנן[236] - חייב ליתן את הקנס[237]. וכן כשלא כנס המפתה מחמת שאר אונס, חייב ליתן את הקנס[238]. כשהתרצה לכנסה, ומתה המפותה קודם שהספיק לכנסה, יש מן האחרונים שכתבו שחייב הוא בקנס[239], ויש שכתבו שפטור הוא מן הקנס[240]. כשבשעת העמדה בדין התרצה האב ליתן למפתה את בתו, ואחר כך חזר בו האב, כתבו ראשונים שפטור הוא מן הקנס[241].

כשכנסה באיסור

כשאסור למפתה לכנוס את המפותה, במקום שאם יעבור וישאנה יחולו הנישואין, אלא שצריך להוציאה בגט, כגון שהיא מחיבי-לאוין*, שלהלכה, תופסים בהם קידושין[242], אלא שאם עבר ונשאה, כופין אותו להוציאה בגט[243], נחלקו אחרונים אם פטור הוא מן הקנס: יש סוברים שאינו צריך ליתן לה קנס[244], שלדעתם אותה שאמרו בכהן-גדול* שפיתה את הבתולה - שאסור לישאנה משום איסור בעולה-לכהן-גדול*[245] - ועבר וכנסה, שאף על פי שכופין אותו להוציאה[246], אינו חייב ליתן קנס[247], שהועילו הנישואין לפטרו מן הקנס[248], אינו דוקא באיסור בעולה לכהן גדול, אלא בכל חיבי לאוין[249]. ויש סוברים שבשאר חייבי לאוין שכופין אותו להוציאה מן התורה, אף כשכנסה חייב ליתן קנס, ולדעתם לא אמרו שאינו חייב ליתן קנס אלא באיסור בעולה לכהן גדול, שאין כופין אותו להוציאה אלא מדרבנן, לסוברים כן[250]. במקום שכשכנסה באיסור לא תפסו כלל קידושיו, כגון לדעת רבי עקיבא שאין קדושין תופסים בחייבי לאוים[251], כתבו אחרונים שאינו נפטר מן הקנס, שדוקא באותם שתופסים בהם קידושין, וקיים בהם מהר ימהרנה לו לאשה[252], נפטר הוא מן הקנס[253].

כשהמפותה ממאנת

כשהמפותה מיאנה להנשא למפתה, ואביה השיאה לו בעל כרחה - שהרי האב זכאי לקדש את בתו קטנה או נערה[254], ואפילו שלא מדעתה[255] - נחלקו ראשונים אם חייב ליתן קנס: יש סוברים שאינו חייב ליתן קנס[256], כיון שסוף סוף כנסה[257]. ויש סוברים שחייב ליתן קנס[258], שאף על פי שאינה יכולה לעכב על אביה שלא ישיאנה למפתה, מכל מקום אותה שלמדים מהכתוב אם מאן ימאן[259], שאף המפותה יכולה למאן[260], בא ללמד שמיאונה מועיל לחייבו בקנס[261], שגזירת הכתוב שאף על פי שכנסה, אם אינו מדעתה, חייב ליתן קנס[262].

@ג. מעשה הפיתוי

גדרו

המפתה הוא שבא על המפותה לרצונה[263]. על בעילה שספק אם היתה באונס או ברצון, אימתי מחזיקים שהיתה באונס ודינו כאונס*, ואימתי מחזיקים שהיתה ברצון, ודינו כמפתה, ע"ע אנוסה[264].

פיתוי קטנה

קטנה - שיש לה קנס של אונס* ומפתה, לסוברים כן[265] - לסוברים שפיתוי קטנה חשוב כאונס[266], נחלקו ראשונים ואחרונים אם פיתויה חשוב הוא כאונס או כמפתה: א) יש סוברים שדינו כאונס לכל דבר[267], ולפיכך צריך ליתן לה קנס אף כשכונסה כאונס[268], וכן חייב לשאתה לאשה כאונס[269]. ב) ויש סוברים שאף על פי שדינו כאונס, מכל מקום לענין תשלומי צער, דינו כמפתה שאינו משלם את הצער[270], שהטעם שהמפתה אינו משלם את הצער משום שלמפותה אין צער[271], והרי אף הקטנה נבעלה מדעתה[272]. ויש שכתבו שאף לענין החיוב לשאתה לאשה, דינו כמפתה שאינו חייב לישאנה לאשה[273], שבחיוב נשיאת האנוסה לאשה נאמר "תחת אשר ענה"[274], וכיון שקטנה מפותה אין לה צער, אין חובה לשאתה לאשה[275]. ג) ויש סוברים שדינו כמפתה[276], שפיתויה אינו רצון ואינו אונס, ודוקא לענין להאסר על בעלה כשזינתה אמרו שפיתוי הקטנה חשוב כאונס[277], שאין האשה נאסרת על בעלה אלא כשזינתה ברצון[278], ופיתוי הקטנה אינו רצון, אבל חיוביו של האונס את הבתולה הם מחמת שעינה את הבתולה, וכמו שנאמר "תחת אשר ענה"[279], ובפיתוי קטנה אין עינוי שהרי לא נאנסה, ולפיכך דינו כמפתה[280].

כשהפקירה עצמה לכך

הפיתוי שחייבה עליו תורה, כתבו ראשונים ואחרונים בדעתם, שהוא דוקא כשהמפתה גרם לדבר שדיבר על לב המפותה עד שנשמעה לו, אבל אם הפקירה עצמה לזנות, או אם אביה הכין אותה לזנות, לא נאמר בה דין מפותה ואינו חייב קנס[281], שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה, אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הרי זו קדשה, ולא חייבה בה התורה קנס כלל[282]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלפיכך, מפותה שיצא עליה שם רע בילדותה - שבאו עדים שתבעתם לזנות, ולא נשמעו לה - אין לה קנס[283], שהרי היא בחזקת שהפקירה עצמה לפיתוי זה ברצונה[284].תשלומי בושת ופגם, כתבו אחרונים שנוהגים הם אף כשהמפותה הפקירה עצמה[285], שאפילו שהיא תבעה באיסור, מכל מקום אחר חייב על בושתה ופגמה[286].

בביאה של בעל באשתו

קטנה שהשיאוה אחיה ואמה, ומיאנה בבעלה, שהנישואים נעקרו למפרע[287], וכשהיתה תחתיו קודם המאון*, פיתה אותה בעלה, יש מן הראשונים שכתבו שאינו חייב בקנס[288], שהרי בא עליה בהיתר[289], ויש מן האחרונים שכתבו בטעם שאינו חייב קנס, לפי שהמיאון אינו מברר למפרע שהאישות היתה בטלה, ואינו אלא עוקר את האישות מעתה ולמפרע*[290]. ויש מן האחרונים שכתבו עוד, שאף אם בא עליה בעודה ארוסה, שהיא ביאה האסורה[291], מכל מקום הואיל והיתה אשתו באותה שעה אין אומרים שהוא כבא על שאר בתולה, ופטור מן הקנס[292].

שלא כדרכה

כשהמפתה בא על המפותה ביאה שלא כדרכה, נחלקו ראשונים אם חייב ליתן את הקנס: יש סוברים שאינו צריך ליתן קנס[293], שצריך השרת בתולים כדי להתחייב בקנס[294]. ויש סוברים, וכן אמרו בירושלמי, שחייב ליתן את הקנס[295], ואפילו שאין בה השרת בתולים[296], ויש שכתבו הטעם לפי שאף בביאה שלא כדרכה, אי אפשר שלא נפגמו הבתולים קצת, ועל אותו קצת חייבה תורה קנס[297]. בושת ופגם, כתבו ראשונים שאף לסוברים שאינו חייב קנס על ביאה שלא כדרכה, מכל מקום חייב ליתן בושת ופגם[298].

העראה

כשהמפתה לא בעל בעילה גמורה, אלא העראה לחוד, יש מן הראשונים שסוברים, וכן יש מן הראשונים שמפרשים בדברי ירושלמי, שחייב בקנס[299], ואפילו שלא שיבר את בתוליה[300], שבכל ביאות שבתורה דין העראה כגמר ביאה[301]. ויש מן הראשונים שסוברים שאינו חייב קנס[302], בטעם הדבר, יש מהם שכתבו לפי שבהעראה לא נפגמו הבתולים כלל, וחיוב הקנס הוא על פגימת הבתולים[303], ויש מהם שכתבו שלא ריבתה תורה העראה כגמר ביאה אלא לענין ביאת איסור, ויבמה ואשה לבעלה, אבל לא לענין חיוב קנס[304].

משמש מת

המשמש מת - שבא בלי קישוי, אלא שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים, ואף על פי שהכניס האבר בידו[305] - שלהלכה פטור הוא בעריות[306], כתבו אחרונים שאינו חייב ליתן את הקנס[307]. ויש מן האחרונים מצדדים שחייב ליתן את הקנס, שחיוב הקנס הוא מאבות נזיקין[308], והוא תלוי בגדרי חיובי ביאה לענין נזיקין, ולא בדיני עריות ואיסורי ביאה, ולענין נזיקין אפשר שיש לו שם ביאה[309].

פחותה משלש שנים

המפתה את הקטנה - לסוברים שיש לה קנס[310] - כשהיא פחותה משלש שנים, אינו חייב ליתן קנס[311], לפי שאין ביאתה ביאה[312], ובתוליה חוזרין[313].

המפותה

נערה

דין מפתה נאמר בנערה*[314], שנאמר באונס* כי ימצא איש נערה בתולה וכו'[315], ולמדים מפתה מהאונס, שאף חיובו של המפתה נאמר בנערה[316].

קטנה

קטנה*, נחלקו תנאים אם יש לה קנס, לדעת רבי מאיר אין לה קנס[317] - וכן הלכה[318] - שנאמר באונס* ולו תהיה לאשה[319], ולמדו שהכתוב מדבר במי שמהווה את עצמה[320] - שיש בידה להקנות את עצמה לאישות[321] - ולמדו מפתה מהאונס[322]. ולדעת חכמים יש לה קנס[323], שכל מקום שנאמר בתורה "נַעַרָ" - חסר בלא האות ה[324] - אפילו קטנה במשמע[325], ומכאן למדו למפתה את הקטנה שיש לה קנס[326]. ונחלקו אחרונים בדעתם, יש סוברים שלדעת חכמים אין צריך שהמפותה תהיה בת הויה[327], ויש שכתבו, שאף לדעת חכמים צריך שתהיה המפותה בת הויה[328], אלא שלדעתם, אף הקטנה חשובה כבת הויה[329], משום שאביה יכול לקדשה[330], או משום שאינה אלא מחוסרת זמן עד שתגדל[331]. תשלומי בושת ופגם[332], לדברי הכל נוהגים הם במפתה את הקטנה[333], שאינם אלא כשאר חובל בקטן, שמשלם את הבושת והפגם[334].

בוגרת

המפתה את הבוגרת*, אינו צריך ליתן לה קנס[335], שבחיוב קנס של אונס* נאמר "נערה"[336], ולמדו חכמים נערה ולא בוגרת[337], ולמדים חיובו של מפתה מאונס[338]. תשלומי בושת ופגם אינם נוהגים בבוגרת[339], שכיון שעשה מדעתה, הרי מחלה לו[340].

על אילונית*, אם יש לה קנס של מפתה, ע"ע אילונית[341].

חרשת ושוטה

החרשת והשוטה, אם יש להם קנס, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים, שאין להם קנס[342], שחזקתם שאינם שומרות את עצמם, ואינם בחזקת בתולה[343], או שהם עומדות בחזקת מוכת-עץ* שאין לה קנס, לסוברים כן[344]. ב) ויש סוברים שיש להם קנס[345], שלדעתם אף החרשת והשוטה היא בחזקת בתולה[346]. ונחלקו אחרונים בדעתם, יש שכתבו שדבריהם אינם אלא לסוברים שאף מי שאינה בת הויה, יש לה קנס[347], או שדבריהם נאמרו דוקא בשוטה שיש לה אב, שיכול לקדשה[348], ולפיכך חשוב שיש בה הויה, לסוברים כן[349]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאף לסוברים שהקנס ניתן דוקא למי שהיא בת הויה[350], מכל מקום, חרשת ושוטה, יש להם קנס[351].

תשלומי בושת, אינם נוהגים בשוטה[352], שאין לה בושת[353]. וכן תשלומי פגם אינם נוהגים בשוטה[354], שאין לה דמים לימכר בשוק[355], ששומת דמי הפגם היא כפי שאדם רוצה ליתן כדי להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח ממנו[356], ובשוטה לא שייך להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח ממנו, שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת[357]. בחרשת, יש מן הראשונים סוברים שאין לה תשלומי בושת[358], שכיון שהוא דבר שבסתר אין לה בושת[359], ויש מן האחרונים סוברים שיש לה תשלומי בושת[360], שאף החרשת יש לה בושת, לסוברים כן[361]. תשלומי פגם, יש מן הראשונים סוברים שאין לה תשלומי פגם[362], ויש מן האחרונים סוברים שיש לה תשלומי פגם[363], שאף בחרשת שייכת השומא להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו[364], לפי שיכולים לדור עמה[365].

תשלומי צער, שאינם נוהגים במפותה[366], אינם נוהגים אף כשפיתה שוטה וחרשת[367], שאף על פי שהיא חרשת או שוטה, כיון שהיא מפותה, אין לה צער[368].

בעולה

קנס של מפתה אינו נוהג אלא בבתולה*, אבל כשהמפותה היתה כבר בעולה קודם הפתוי, אין לה קנס[369], שנאמר וכי יפתה איש בתולה וכו'[370], ולמדו חכמים בתולה ולא בעולה[371]. תשלומי פגם, אינם נוהגים בבעולה, שהרי כבר היא פגומה[372]. תשלומי בושת, יש מן הראשונים שכתבו שנוהגים הם אף בבעולה[373], ויש מן האחרונים שכתבו שאינם נוהגים בבעולה[374].

כשהיא בחזקת בעולה

בכמה נערות אמרו שאין להם קנס של אונס ומפתה לפי שהם בחזקת בעולה, שאין לה קנס[375], וכן מצינו בגיורת* שהתגיירה יותר מבת שלוש שנים, שאין לה קנס[376]. וכן שפחה-כנענית* משוחררת, שהשתחררה יתירה על בת שלוש שנים ויום אחד, אין לה קנס[377]. וכן שבויה* שנפדית יותר מבת שלש שנים ויום אחד, לסוברים שהיא בחזקת בעולה[378], על הסוברים שאפילו שהשבויה בחזקת בעולה, מכל מקום יש לה קנס, ע"ע לא-יהא-חוטא-נשכר*[379]. וכן מי שיצא עליה שם רע בילדותה - שבאו שני עדים והעידו שתבעה אותם לזנות, והפקירה עצמה לכך, ואפילו שהם לא שמעו לה[380] - שאין לה קנס[381], יש מן הראשונים שפרשו הטעם, לפי שאינה בחזקת בתולה, שאף על פי שאין לנו עדים שנבעלה, כיון שיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות, ודאי מצאה לה[382]. וכן אם נשאת לאחר והתגרשה ממנו, יש מן הראשונים שכתבו שאין לה קנס של מפותה, לפי שהיא בחזקת בעולה[383]. וכן הממאנת בבעלה, כתבו ראשונים שאין לה קנס, משום שאינה בחזקת בעולה, הואיל ונישאת[384]. על הסוברים שחרשת ושוטה אין לה קנס לפי שהיא בחזקת בעולה, עי' לעיל[385].

בעולה שלא כדרכה

מפותה שהיתה כבר בעולה שלא כדרכה, יש לה קנס[386], שהרי עדיין בתוליה קיימים[387], ואפילו כשגם המפתה בא עליה שלא כדרכה, לסוברים שאף בביאה שלא כדרכה חייב קנס[388], וכן אמרו, שכשבאו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה, כולם נותנים את הקנס[389]. וכן יש לה תשלומי בושת ופגם[390] - כשהמפתה בא עליה כדרכה, שהרי הוסיף בפגמה[391] - אבל אין שיעור הבושת והפגם של מי שנבעלה שלא כדרכה, כמי שלא נבעלה כלל[392].

כשעשו בה העראה

מפותה, שאדם אחר עשה בה העראה קודם הפיתוי, כתבו ראשונים שלסוברים שהעראה היא הכנסת עטרה[393], הרי היא כבעולה, שאין לה קנס[394], ולסוברים שהעראה היא נשיקת אבר[395], אין דינה כבעולה, והמפתה אותה חייב קנס[396]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שהעראה היא הכנסת עטרה, מכל מקום כשלא השיר את בתוליה, ועדיין היא בתולה, נותן קנס[397].

על מוכת-עץ*, אם יש לה קנס של מפתה, ע"ע מוכת עץ[398].

כשהיתה ארוסה

כשקודם הפיתוי היתה המפותה מאורסת לאדם אחר והתגרשה, נחלקו תנאים אם יש לה קנס של אונס ומפתה: א) לדעת רבי יוסי הגלילי אין לה קנס[399], שנאמר "אשר לא אורשה"[400], ולמדו חכמים שאם היתה מאורסת אין לה קנס[401]. ב) יש מן התנאים שסוברים בשיטת רבי עקיבא - וכן הלכה[402] - שיש לה קנס של אונס ומפתה, אלא ששונה היא משאר נערות, שהקנס ניתן לנערה ולא לאביה[403] - לסוברים שהמפותה אינה יכולה למחול על הקנס[404] - שלדעתו למדים את הכתוב אשר לא אורסה, שדוקא כשלא היתה מאורסת קנסה ניתן לאביה, אבל אם היתה מאורסת, הקנס ניתן לה ולא לאביה[405]. ג) ויש מן התנאים סוברים בשיטת רבי עקיבא, שאף כשהיתה מאורסת יש לה קנס וקנסה לאביה[406], שהרי עדיין לא יצאה מרשותו[407], ולדעתם, הכתוב אשר לא אורסה בא ללמד שכשבא עליה בשעה שהיא עדיין מאורסת, אין לה קנס של אונס ומפתה[408]. בושת ופגם, יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שקנסה לעצמה[409], מכל מקום הבושת והפגם ניתנים הם לאב[410], שהכתוב "אשר לא אורסה" לא נאמר אלא על הקנס[411], אבל לגבי בושת ופגם, כיון שניתנים הם לאב משום שבידו להשיאה למנוול ומוכה שחין[412], אף כשהתארסה והתגרשה, עדיין יכול להשיאה למנוול ומוכה שחין, שעדיין ברשותו היא להשיאה[413]. ויש מן הראשונים שסוברים שגם הבושת והפגם ניתנים לה[414], שהבושת והפגם הוקשו לקנס, שלמי שזה ניתן זה ניתן[415].

כשאין לה אב

מפותה שבזמן הפיתוי היתה יתומה ולא היה לה אב - לסוברים שפיתויה, אינו מועיל למחול על הקנס[416], או כשפירשה שאינה מוחלת על הקנס[417] - נחלקו אמוראים אם יש לה קנס: א) לדעת ר' יוסי בר חנינא אין לה קנס[418], שנאמר באונס* ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה[419], ולמדו חכמים שדוקא אם יש לה אב יש לה קנס[420], ולמדים את מפתה מאונס[421]. ויש מן הראשונים שכתבו, וכן אמרו בירושלמי, שאף לדעת ר' יוסי בר חנינא הדבר תלוי במחלוקת תנאים, שדוקא לדעת רבי יוסי הגלילי שלמדים מן הכתוב "אשר לא אורשה"[422], שהבא על נערה שהתארסה והתגרשה אין לה קנס כלל[423], מפרשים את הכתוב " לאבי הנערה", שהבא על נערה שאין לה אב, אין לה קנס כלל, אבל לדעת התנאים בשיטת רבי עקיבא שלמדים מן הכתוב "אשר לא אורשה", שהבא על נערה שהתארסה והתגרשה, יש לה קנס, אלא שקנסה לעצמה[424], אף את הכתוב "לאבי הנערה", מפרשים שהבא על נערה שאין לה אב, יש לה קנס, וקנסה לעצמה[425]. ב) לדעת רבא, יש לה קנס[426]. בא עליה ואחר כך מת אביה - קודם שהספיק להעמידו בדין[427] - לדברי הכל, יש לה קנס[428], שנאמר אם מאן ימאן אביה[429] - ולמדו חכמים מכפל הלשון "מאן ימאן", שבין אם אביה קיים וממאן ובין אם אביה מת והיא ממאנת חייב ליתן קנס[430] - שדוקא כשלא היה לה אב בשעת הביאה, אין לה קנס, אבל בבא עליה ואחר כך התייתמה, יש לה קנס[431].

גויה

גויה, אין לה קנס של מפתה[432]. על הסוברים שאף אם כותים הם גרי אריות ודינם כגוים לכל דבר[433], מכל מקום המפתה את הכותית חייב בקנס מדרבנן, כדי שלא-יהא-חוטא-נשכר*, ע"ע[434].

על כותית, אם יש לה קנס, ע"ע כותים[435], וע' לא יהא חוטא נשכר[436].

על גיורת* שהתגיירה פחותה מג' שנים, ועדיין היא קטנה, שיכולה למחות ולבטל את גירותה משתגדיל[437], אם יש לה קנס, ע"ע גיורת[438], וע' לא יהא חוטא נשכר[439].

שפחה כנענית

שפחה-כנענית* - כשהיא משומרת ואינה בחזקת בעולה[440] - בירושלמי אמרו שאין לה קנס[441] - ואף על פי שדינה כישראלית לענין חיוב במצוות[442] - לפי שלמדים מהכתוב מהר ימהרנה לו לאשה[443], שהקנס נאמר רק במפותה שהיא בת הויה[444], ואילו שפחה כנענית שאינה בת הויה[445], אין לה קנס[446].

האסורות עליו

המפתה נערה האסורה עליו, נחלקו תנאים אם יש לה קנס, וכמה שיטות נאמרו בדבר: א) יש מן התנאים שסוברים - וכן הלכה - שאף המפתה אחת מן האסורות עליו באיסור כרת, כגון אחותו וכיוצא[447], יש להם קנס[448]. ואף לסוברים שחיוב קנס אינו נוהג באשה שאין לה הויה, כגון קטנה[449], ויש מן העריות שאין תופסין בהם קידושיו[450], לדעתו, לא התמעטו מהכתוב אלא נערות שאין בהם הויה אף לאחרים כגון קטנה וכיוצא, אבל נערות שדוקא למפתה אין בהם הויה משום שהם ערוה עליו, אבל לאחרים יש בהם הויה, לא התמעטו מהכתוב[451] ב) לדעת שמעון התימני, אינו חייב בקנס אלא בנערה שקידושיו תופסים בה, אבל המפתה אחת מחיבי-כריתות* שאין קידושיו תופסים בה[452], או המפתה אחת מחיבי-לאוין* לסוברים שאין קידושיו תופסים בה[453], או המפתה אחת מחיבי-עשה* - מלבד בעולה-לכהן-גדול* - לסוברים שאין קידושיו תופסין בה[454], אינו חייב קנס[455], שנאמר באונס* ולו תהיה לאשה[456], ולמדים מן הכתוב שרק אשה שיש בה הויה נוהג בה חיוב קנס[457]. ג) לדעת רבי שמעון בן מנסיא, כל נערה האסורה על המפתה, ואפילו באיסור עשה, ואפילו שתופסין בה קידושין, אין נוהג בה חיוב קנס[458], שנאמר בחיוב אונס ולו תהיה לאשה[459], ולמדים שדוקא באשה הראויה לקיימה נוהג בה קנס[460]. מן האחרונים יש שכתבו, שאף לסוברים שנערה האסורה עליו יש לה קנס[461], אינו אלא במפותה קטנה* שאינה בת עונשין[462], אבל במפותה נערה* שהיא בת עונשין[463], אף לסוברים שהבא על נערה יתומה אינה יכולה למחול את הקנס[464], אינו אלא בנערה שכשרה לו, אבל בנערה האסורה לו, שמרצונה עברה על איסור לאו או כרת, אינה מקבלת את הקנס, כדי שלא-יהא-חוטא-נשכר*[465], ומדברי ראשונים נראה שאין חילוק בדבר, ואף נערה מפותה האסורה לו, מקבלת את הקנס[466]. על אופנים שהמפתה את האסורה עליו, אף לסוברים שחייב קנס, אינו צריך ליתנו, משום שחייב בהם מלקות ואינו לוקה ומשלם, או על אופנים שאינו נותן את הקנס משום שאומרים קם-ליה-בדרבה-מיניה*, ע"ע קם ליה בדרבה מיניה.

כשאסורה מדרבנן

המפתה נערה שאסורה עליו מדרבנן, כגון שהיא מהשניות* לעריות - נשים האסורות על האדם מדרבנן, משום גדר שלא יפגע בעריות[467] - לדעת רבי שמעון בן מנסיא שחיוב קנס נאמר רק באשה הראויה לקיימה[468], נחלקו אחרונים אם יש לה קנס: א) יש סוברים שאין לה קנס, שהרי סוף סוף אינה ראויה לקיימה[469], וכתבו שלפיכך אמרו שלדעת רבי שמעון בן מנסיא, אין קנס לנתינה[470], אף על פי שאיסורה אינו מן התורה, שדוד המלך גדר עליהם, לסוברים כן[471]. ב) ויש סוברים שדוקא בנתינה אמרו שלדעת רבי שמעון בן מנסיא אין לה קנס, שגזירת דוד היתה שלא יבואו בקהל כממזרים, ולפיכך אפילו שאינה אסורה מן התורה חשובה כאינה ראויה לבא בקהל[472], אבל שניות* לעריות יש להם קנס, שחשובות כאשה הראויה לקיימה, לפי שלא אסרום חכמים אלא להרחיק את האדם מהעבירה, ולענין קנס לא הפקיעו חכמים את מה שחייב להם[473].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 217 ואילך, ושם ציון 258 ואילך על אופנים שי"ס שאע"פ שכונס אותה חייב ליתן קנס.
  2. ↑ עי' להלן.
  3. ↑ שמות כב טו-טז. ועי' מלבי"ם שמות שם, שלולא שפירש הכתוב חיובו, אין ללמוד מאונס, שחייב לשלם קנס, ע"ע אונס ציון 2, שהרי המפתה עשה מדעת המפותה.
  4. ↑ ציון 65 ואילך.
  5. ↑ ע"ע אבות נזיקין ציון 37. ושם ציון 60 נ"מ בדבר.
  6. ↑ עי' לעיל.
  7. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א ובסהמ"צ עשה רכ; חינוך מ' סא.
  8. ↑ סהמ"צ לרמב"ם שם; חינוך שם.
  9. ↑ עי' משנה כתובות לט א: המפתה אם רצה להוציא מוציא, ופרי"ד כתובות מ א ומהר"ם שיף ופורת יוסף לפמ"ג כתובות לט שם בביאורה, וכ"מ ברש"י שם מ א ד"ה להא ושו"ת מהרי"ק סי' קכט ע"פ גמ' כתובות שם בביאור משנה הנ"ל, ועי' שו"ת מהריט"ץ (ישנות) סי' קח שהאריך, ועי' ציון 11 שי"מ המשנה שרשאי לגרשה, אבל עי' ר"י מלוניל שבציון הנ"ל שהטעם שרשאי לגרשה, משום שלא היה חייב לכנסה; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ג; טור אה"ע סי' קעז; רמ"א אה"ע שם ס"ה. ועי' פמ"ג אגרת ב אות ש, שכ"כ אף בד' חזקוני שבציון 33 ואילך, שנושאה בעל כרחו, שכוונתו לפרש את הכתוב כשפתה אותה לשם אישות, שכשהתרצה האב לאחר מכן, הרי היא מקודשת למפרע.
  10. ↑ תוס' כתובות לט ב ד"ה מפתה; תוס' רשב"א משאנץ כתובות שם. ועי' פמ"ג אגרת שניה אות ש, שכ"כ בד' חזקוני שבציון 33 ואילך.
  11. ↑ עי' משנה כתובות לט א: רצה להוציא מוציא, ומאירי ור"י מלוניל כתובות שם (יד א) ומהר"ם שיף כתובות שם בביאורה, ועי' ציון 9 שי"מ המשנה שאינו חייב לכנסה, אולם פשוט שאף לדעתם רשאי לגרשה.
  12. ↑ עי' גמ' שבציון 72 שלמדים שיעור הקנס זה מזה. עי' רש"י כתובות לט ב ד"ה מיגמר, בביאור גמ' דלהלן.
  13. ↑ ע"ע אונס ציון 113 ואילך. עי' משנה שם וגמ' דלהלן בביאורה.
  14. ↑ שמות כב טו.
  15. ↑ גמ' שם מ א. ועי' תוס' ורשב"א וריטב"א כתובות שם בביאור צורת הדרשא, ועי' משך חכמה שמות כב טו.
  16. ↑ רמב"ן עה"ת שמות שם, ועי"ש שהוסיף שדי בכך שמשלם את הקנס.
  17. ↑ עי' ציון 335. מראה הנוגה דלהלן ע"פ תשב"ץ דלהלן.
  18. ↑ שו"ת מהרי"ק שם; שו"ת ראנ"ח סי' יז. וכ"מ במראה הנוגה גרושין פי"א הכ"ה בד' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רעג. ועי' מהרי"ק וראנ"ח שם שהוסיפו שאין סברא כלל לחלק בדבר, וגם לא מצינו בכל התלמוד חילוק בדבר. כשחייב את הקנס, ואינו נותנו בפועל, עי' שיעורי ר"ד פוברסקי יבמות כד ב אות תנג, ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' יט, שאע"פ שלדעתו שם, האונס שהודה אינו נפטר מלישא את האנוסה, מ"מ המפתה שהודה, שע"י הודאתו נפטר מן הקנס (ע"ע מודה בקנס), פטור מלישא את המפותה כאילו נתן את הקנס, ומ' שאלמלא שחשוב כמו שנתן את הקנס היה חייב לישאנה.
  19. ↑ מהרי"ק שם; ראנ"ח שם.
  20. ↑ עי' קרב"נ יבמות פ"ב סי' ז אות כ וביאור ר"י פערלא על סהמ"צ לרס"ג ל"ת רעו רעז, בד' הרא"ש יבמות שם שהנטען מהפנויה מצוה שישאנה, כמו שמצינו באונס ומפתה (וכ"כ בתוס' רא"ש יבמות כד ב ובמרדכי יבמות רמז יד ורי"ו תא"ו נכ"ג ח"ב (קצד ב) בשם י"מ, וכעי"ז בסמ"ג עשין נד והגהות ר"פ לסמ"ק מצוה קפב בשם ר"י, ובטור אה"ע סי' קעז, ועי' תוס' יבמות שם ד"ה משום, שלא הזכיר שיש מצוה במפתה), וכ"מ בשו"ת מהרי"ק שם בדעתם, ועי' ציונים 29, 32, שי"ח בדעתם; ביאור ר"י פערלא שם בד' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רעג; ביאור ר"י פערלא שם בד' מאמר השכל דיבור לא תנאף מ' מז; שו"ע אה"ע שם ס"ה. ועי' ר"י פערלא שם שהסתפק לפרש כן בד' רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ג, שאין כופים אותו לישאנה, ומ' שיש מצוה, ועי' ציון 26, ועי' מו"נ שבציון 33. ועי' אפיקי ים שבציון 38 שכ"כ בד' המכילתא שבציון הנ"ל, ועי"ש שי"מ ד' המכילתא בע"א. ועי' ר"ח פלטיאל שבציון 24. ועי' תשב"ץ שם שאף בבוגרת שפטור מן הקנס, עי' ציון 335, מ"מ מצוה לישאנה, וכ"מ מסתימת הרא"ש ושו"ע שם, ועי' קוב"ש כתובות אות קכז שתמה במקור הדבר, וע"ע אונס ציון 141 ואילך, מח' אם החיוב לישא את האנוסה, נוהג גם באופנים שפטור הוא מן הקנס. כשיש למפתה אשה אחרת, שאסור לו לישא את המפותה משום חרם-דרבינו-גרשום, ע"ע ציון 12 ואילך, אם מצוה עליו לישאנה אחר שגירשה, עי' שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' לו ושו"ת הרי בשמים ח"א מהדו"ק סי' לז.
  21. ↑ ר"י פערלא שם. ועי' שיעורי רי"ד סולוביציק יבמות כד ב הע' 153.
  22. ↑ שו"ת מהרי"ק שם.
  23. ↑ שו"ת חוט השני סי' יח ד"ה ואולם. ועי"ש שהאריך לדון אם אף נפסל לעדות ולשבועה, וע"ע רשע.
  24. ↑ שמות שם. קרב"נ שם. ועי' פי' ר"ח פלטיאל שמות שם, שפי' הכתוב מהר ימהרנה, שהוא מלשון מהירות שלא יעגן את המפותה, וצ"ב אם כוונתו כד' זו.
  25. ↑ עי' חוט השני שם, בד' מהרי"ק שם. ועי"ש שאע"פ שלא נזכרה מצוה זו בתלומד בפירוש, מ"מ כיון שרבים מהראשונים כתבוה, מחויב הוא לקיימה כאילו נזכרה בתלמוד.
  26. ↑ עי' להלן; מלבי"ם דברים כב כח. ועי' ר"י פערלא שם שכ"כ בדעת הבה"ג והסמ"ק שלא מנו במנין המצוות את המצוה לישא את המפותה לאשה. ועי' ר"י פערלא שם שהסתפק לפרש כד' זו בד' רמב"ם בסהמ"צ עשה רכ ובמנין המצוות שבתחילת הל' נערה בתולה שלא מנה במפתה אלא את המצוה ליתן קנס, ולא את נשיאת המפותה לאשה, ועי' ציון 20, ועי' שיעורי רי"ד סולוביציק יבמות שם, בד' רמב"ם הנ"ל.
  27. ↑ ר"י פערלא שם.
  28. ↑ עי' ציון 217. ר"י פערלא שם. ועי' הכתב והקבלה שמות שם, שכ' שהכתוב בא להשמיענו שאע"פ שעבר איסור לבא עליה בלא קידושין, מ"מ אין אומרים שתהיה אסורה לו כדי שלא יהיה חוטא נשכר, שהתירה הכתוב כיון שהוקל כבודה לאחרים.
  29. ↑ עי' ציון הנ"ל. שו"ת מהר"ם די בוטון בד' הראשונים שבציון 20 שהנטען מהפנויה מצוה שישאנה, ועי' ציון הנ"ל שי"ח בדעתם. ועי' ר"ד פוברסקי שבציון הבא.
  30. ↑ שיעורי ר"ד פוברסקי יבמות שם אות תנג בד' הראשונים הנ"ל. ועי"ש שהוסיף לפרש בד' ראשונים הנ"ל, שמטעם זה חלקו ראשונים אלו על הסוברים שהנטען מן הפנויה אסור לכנסה משום לזות שפתים, ע"ע חשד מראית העין ציון 823 ואילך, שכיון שמצינו שרצון התורה שיכנסנה ולא חששה תורה ללזות שפתים, אין לעשות תקנה שהנטען מן הפנויה לא יכנסנה.
  31. ↑ עי' לבוש אה"ע סי' קעז ס"ה. ואפשר שכוונתו שאינה מצוה גמורה. ועי' הגהות מהר"א אזולאי ללבוש סי' קעז אות ז שאם היא שנואה עליו, אין מצוה שישאנה (ועי' שו"ת בנימין זאב סו"ס מב, ואפשר שכ"ה כוונתו), וצ"ב אם כ"כ רק לד' הלבוש שהמצוה לשאתה היא כדי שלא תתעגן, או שכ"כ גם לד' שבציונים הקודמים שהיא מצוה גמורה.
  32. ↑ העמק דבר שמות שם (ועי"ש שלשון הכתוב מהר ימהרנה, לא בא אלא ללמד שאי"צ שידוכין) ושו"ת משיב דבר ח"ד סי' טו. ועי"ש שכ"כ גם בד' רא"ש ושו"ע שבציון 20, ועי' ציון הנ"ל שי"ח בדעתם. ועי"ש שכמו כן דרך ארץ הוא לה, שתינשא לו ולא לאחר, ולכן הזכיר הכתוב (שמות שם) רק את מיאונו של אביה, ולא את מיאונה, אע"פ שגם היא יכולה למאן.
  33. ↑ עי' צידה לדרך והכתב והקבלה שמות שם בד' חזקוני (וכ"כ בכור שור) דלהלן, ועי' ציון 9 שי"מ דבריו בע"א. וכ"מ במכילתא דרשב"י שמות כב טז שלמדו מהכתוב אם מאן ימאן אביה (שמות שם), שדוקא אביה או היא יכולים למאן, אבל המפתה אינו יכול למאן שנאמר ולו תהיה לאשה (דברים כב כט), ועי' תורה שלמה פ' משפטים במלואים אות י (עמ' 190 ואילך). ועי' מו"נ ח"ג פמ"ט, ועי' תורה שלמה שם. ועי' צידה לדרך שם שהאריך לתמוה על דעה זו.
  34. ↑ ר"י בכור שור שמות שם טו; חזקוני שמות שם.
  35. ↑ ע"ע אונס ציון 144 ואילך.
  36. ↑ ר"י בכור שור שם; חזקוני שם.
  37. ↑ עי' ציון 20 ואילך. עי' אפיק"י דלהלן.
  38. ↑ עי' מכילתא דרשב"י שמות כב טו ואפיק"י ח"ב סי' מג סוף אות ג בביאורה, ועי' מלבי"ם שמות שם שפי' ד' המכילתא בע"א; פי' רבינו מיוחס שמות כב טו; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ו.
  39. ↑ שמות שם.
  40. ↑ מכילתא שם; רבינו מיוחס שם.
  41. ↑ עי' ראשונים שבע' כתובה ציון 139 ואילך. ועי' רש"י שמות כב טו, שפי' את הכתוב מהר ימהרנה לו לאשה (שמות שם), שיכתוב לה כתובה (ועי' גו"א ופנים יפות שמות שם, שפירושו הוא גם לסוברים שחיוב כתובה בשאר נשים הוא מדרבנן, ע"ע הנ"ל ציון 18, וכעי"ז אחרונים שלהלן ציון 44), ועי' רמב"ן שמות שם שפי' הכתוב בע"א, אבל עי"ש שאף לדעתו, יש לה כתובה כשאר נשים.
  42. ↑ רש"י שמות שם.
  43. ↑ דברי דוד שמות שם. ועי"ש שמטעם זה הוצרך הכתוב לפרש שיש לה כתובה, לסוברים כן, עי' לעיל.
  44. ↑ ציון 139 ואילך. ועי' אחרונים שבע' הנ"ל ציון 144 והפלאה כתובות מ א וחת"ס כתובות לט א, שלדעתם, אע"פ שהיא בעולה, שלד"ה שאר בעולות כתובתן מדרבנן (ע"ע הנ"ל ציון 106 ואילך), מ"מ במפותה, גזירת הכתוב שחייב ליתן לה כתובה, ועי' חת"ס שם בטעם הדבר, וע"ע הנ"ל ציון 145 שי"מ טעם הדבר שחיוב הכתובה הוא תמורת הקנס, ועי' מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות ד) שאינו מתחייב בכתובה מה"ת, אלא במקום שמחמת שכונס אותה אינו נותן קנס, עי' להלן ציון 217, אבל במקום שאע"פ שכונס את המפותה נותן קנס, כגון שמיאנה בו והשיאה אביה בעל כרחה (עי' להלן ציון 258), לד"ה כתובתה אינו אלא מדרבנן.
  45. ↑ ציון 145 ואילך, ועי"ש ועי"ש שלכן כשאינו חייב בקנס, כגון בבוגרת (עי' להלן ציון 335), אינו חייב בכתובתה מה"ת. וכעי"ז קה"ע כתובות פ"ג ה"ה, ופי' לפ"ז טעם ספקו של הירו' שם שאין למפותה תנאי-כתובה, ע"ע, שאין לה חיוב כתובה, והחיוב אינו אלא כתמורה לקנס.
  46. ↑ ועי' קה"ע שם, שסובר שאין לה כתובת-בנין-דכרין, ע"ע, שהטעם שתקנו כתובת בנין דכרין הוא כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו, ע"ע הנ"ל ציון 17 ואילך, ובמפתה, שנבעלה בלא רצון אביה, כבר קפצו עליה בני אדם, ועי' נועם ירושלמי לירו' שם.
  47. ↑ מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות יז).
  48. ↑ ע"ע אנדרוגינוס ציון 8. מנ"ח שם. ועי"ש שלסוברים שהוא ספק זכר, ע"ע הנ"ל ציון 2 ואילך, אף לגבי קנס של מפתה, ספק אם חייב.
  49. ↑ ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 65 ואילך.
  50. ↑ מנ"ח שם. ועי' פי' רבינו מיוחס שמות כב טו, שהכתוב כי יפתה איש, בא למעט קטן, וצ"ב למה צריך כתוב מיוחד למעטו. וע"ע הנ"ל ציון 66, שי"ס שכשהזיקו יש לבי"ד לייסרם כדי להסיר פגיעתם מבני אדם. וע"ע הנ"ל ציון 71 ואילך וע' חובל ציון 327 ואילך שי"ס שקטן שהזיק חייב לשלם מתקנת חכמים, וצ"ב אם כ"ה גם לענין קנס של מפתה.
  51. ↑ מנ"ח שם בצד א.
  52. ↑ ע"ע עבד כנעני.
  53. ↑ עי' ד' ר"מ שבציון 317 ואילך שאין נוהג קנס בקטנה כיון שאינה בת הויה, ומנ"ח שבציון 329 שאף לד' חכמים שנוהג קנס בקטנה, הוא משום שלדעתם, קטנה חשובה כבת הויה.
  54. ↑ מנ"ח שם בצד ב. ועי"ש שלפ"ז בחציו-עבד-וחציו-בן-חורין, ע"ע, שפיתה, שקידושיו ספק אם הם מועילים, ע"ע הנ"ל ציון 163 ואילך, אף בקנס של מפתה ספק אם הוא חייב, ומספק, אין מוציאין את הקנס מידו.
  55. ↑ רמב"ן בראשית לד יג, וע"ע בן נח ציון 255.
  56. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 12. רמב"ן שם וע"ע הנ"ל ציון 255.
  57. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 12 וציון 202 ואילך. מנ"ח מ' לה (מהד' מ"י אות כב), ועי"ש שכשהיא גדולה, אינה ברשות אביה, ופשוט שלא שייך בזה גזל, וע"ע הנ"ל ציון 214.
  58. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 411. רמב"ן שם.
  59. ↑ ציון 56 ואילך.
  60. ↑ ציון 59 ואילך.
  61. ↑ ציון 1 ואילך.
  62. ↑ ציון 81 ואילך.
  63. ↑ ציון 39. ועי"ש ציון 43 באופן שהתעברה מהמפתה.
  64. ↑ עי' ציון 217 ואילך.
  65. ↑ עי' משנה כתובות לט א; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א; טוש"ע אה"ע סי' קעז א.
  66. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 70 ואילך.
  67. ↑ שמות כב טו-טז. רמב"ם שם.
  68. ↑ ציון 135 ואילך.
  69. ↑ ועי' חת"ס כתובות י א, שאף לסוברים שחיוב כתובה לבתולה הוא מה"ת, ע"ע כתובה ציון 17 ואילך, אי"צ לשלם לה דמי כתובתה, ואע"פ שבפיתויו הפסיד לה כתובתה, שהרי כתובת בעולה אינה אלא מדרבנן (ע"ע הנ"ל ציון 106), שאינו הפסד ודאי, שאפשר שתמות היא תחלה.
  70. ↑ מכילתא פ' משפטים פרשה יז; מכילתא דרשב"י שמות כב טז; עי' ברייתא כתובות י א וכט ב, ועי' גמ' כתובות לח א; עי' ירו' כתובות פ"ג ה"ד; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א; טור אה"ע סי' קעז.
  71. ↑ שמות כב טז.
  72. ↑ ע"ע אונס ציון 2 ואילך. ברייתא שם ושם וגמ' כתובות שם; ירו' שם; מכילתא שם ומכילתא דרשב"י שם. ועי"ש אופנים שונים בביאור צורת ההיקש בין אונס למפתה.
  73. ↑ ציון 28 ואילך.
  74. ↑ משנה כתובות מ א ועי' משנה ערכין דלהלן; רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ג; טור אה"ע סי' קעז.
  75. ↑ משנה ערכין יד ב; רמב"ם שם: בת גר או ממזרת; טור שם.
  76. ↑ חינוך מ' סא ע"פ גמ' כתובות לג א ומ ב וערכין טו א. ועי' ציון 96 ואילך.
  77. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח. ועי' קרית מלך נערה בתולה שם שכ"מ בכתובות לב ב.
  78. ↑ ע"ע התראה ציון 2 ואילך וע' חיבי מיתות בית דין ציון 35 וע' חיבי מלקיות ציון 27. בית יוסף אה"ע סי' קעז.
  79. ↑ ציון 60 (ועי"ש ציון 37 שמפתה הוא אחד מאבות נזיקין).
  80. ↑ ציון 2 ואילך.
  81. ↑ ציון 13, וציון 62 ואילך.
  82. ↑ משנה כתובות לט א; רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"א; טוש"ע אה"ע קעז א.
  83. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  84. ↑ ציון 96 ואילך בבושת, וציון 102 ואילך בפגם.
  85. ↑ עי' גמ' דלהלן.
  86. ↑ טור אה"ע סי' קעז. ועי' להלן.
  87. ↑ עי' ציון 386.
  88. ↑ כתובות מ ב וערכין טו א.
  89. ↑ רש"י כתובות שם וערכין שם ומאירי כתובות שם, בביאור גמ' הנ"ל. ועי' שמ"ק כתובות שם, שבפגומה שכבר נבעלה אין לה בושת כלל.
  90. ↑ רש"י כתובות שם בביאור גמ' שם. ועי' ריטב"א כתובות שם שהוסיף, שאם הבושת והפגם בכלל הקנס, נמצא שהקנס מתרבה ומתמעט, שהרי כשנבעלה כבר שלא כדרכה, אין לה בושת ופגם וכולו קנס, ואילו בנערה שלא נבעלה כלל מקצתו קנס שהרי צריך גם לבשתה ופגמה.
  91. ↑ עי' ציון 72.
  92. ↑ דברים כב כט.
  93. ↑ כתובות לג א ומ ב וערכין שם, ורש"י כתובות מ ב וכעי"ז רש"י בכתובות לג ב ובערכין שם בביאורה.
  94. ↑ דברים שם.
  95. ↑ כתובות שם ושם וערכין שם.
  96. ↑ משנה כתובות מ א ומשנה ערכין יד ב; רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ד; טור אה"ע סי' קעז.
  97. ↑ רמב"ם שם; טור שם.
  98. ↑ עי' לעיל ציון 89.
  99. ↑ ט"ז אה"ע סי' קעז ס"ק ב (נד' מכ"י בשו"ע מהד' מורשה להנחיל). ועי"ש באופן שלאחר מעשה רואים שהיא פרוצה בדרכיה. וע"ע בושת ציון 130 ואילך, על פרטי דין נוספים כיצד מעריכין את המתבייש, לענין תשלומי בושת.
  100. ↑ עי' ירו' כתובות פ"ג ה"ח וקה"ע ופנ"מ שם בביאורו; רמב"ם שם; טור שם. וע"ע הנ"ל ציון 125 ואילך, מח' ראשונים בושתו של מי מהם מרובה, ועי"ש בבושת של אדם בינוני.
  101. ↑ רמב"ם שם ה"ה; טור שם.
  102. ↑ משנה כתובות מ א; רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ו; טור אה"ע סי' קעז.
  103. ↑ גמ' שם ב; רמב"ם שם; טור שם.
  104. ↑ רש"י כתובות שם ד"ה קורת רוח; ר"י מלוניל כתובות שם א (יד א).
  105. ↑ רמב"ם שם.
  106. ↑ רמב"ם שם; טור שם. ועי' הון עשיר ערכין פ"ג מ"ו, שאם היא יפת תואר ביותר, פעמים שאין לה פגם, שיודע האדון שלא היה מוסיף עליה יותר דמים בעודה בתולה, שהיה ירא שמא יכחיש יפיה בבעילה, וכשנבעלה ועדיין היא עומדת ביפיה, דמיה שוין, וכעי"ז תפא"י ערכין שם יכין אות כג.
  107. ↑ עי' תוס' ותוס' רא"ש כתובות שם: אשה חשובה ממשפחה גדולה; טור שם.
  108. ↑ טור שם. ועי' תוס' ותוס' רא"ש שם שהטעם שבמשנה נאמר לשומה כאילו היא שפחה, משום שאין דרך להשיא לעבדו בת מלכים. ועי' מגיני שלמה שם א שהוכיח כד' זו.
  109. ↑ תפא"י ערכין שם בועז אות א, בד' רמב"ם שם שלא הזכיר ששמין את משפחתה; הון עשיר שם.
  110. ↑ עי' ציון 97. תפא"י שם.
  111. ↑ תוי"ט ערכין שם.
  112. ↑ תפא"י ערכין שם יכין אות כג.
  113. ↑ ע"ע אונס ציון 37 ואילך.
  114. ↑ כתובות לט ב. ועי"ש שכשחבטה ע"ג קרקע משלם אף את צער החבטה.
  115. ↑ חת"ס כתובות שם א.
  116. ↑ משנה כתובות לט א
  117. ↑ עי' גמ' שם ב ורשב"א ורא"ה ותלמידי רבינו יונה בשמ"ק שם וראב"ן שם א בביאורה. ועי' שמ"ק שם בשם הרא"ש שמפרש שלמסקנת הגמ' שם אין למפותה צער כלל, וכ"מ בפסקי ריא"ז כתובות פ"ג ה"ב אות ב, ועי' שמ"ק שם שאף הרא"ש מודה שהטעם שאי"צ ליתן צער פיסוק הרגלים משום שאינו צער הראוי להשתלם, אלא שלדעתו הגמ' שם מדברת בצער ביאה, ולכן מפרש שאין צער כלל.
  118. ↑ רשב"א שם; רא"ה שם.
  119. ↑ רשב"א שם.
  120. ↑ תלמידי רבינו יונה בשמ"ק שם.
  121. ↑ עי' תוס' דלהלן, והפלאה ועוד יוסף חי כתובות שם בביאורו. ועי' עוד יוסף חי שם, שלפ"ז, בביאה שלא כדרכה, שאין בה השרת בתולים, אף לסוברים שנותן קנס, עי' ציון 295, ודאי לא שייך צער זה.
  122. ↑ תוס' כתובות לט א ד"ה צער; תורא"ש ושטמ"ק כתובות שם בשם הרא"ש: רוב קטנות.
  123. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  124. ↑ ע"ע צער. ר"י בתוס' שם, והובא בריטב"א כתובות שם; תורא"ש ובשטמ"ק שם בשמו.
  125. ↑ שמ"ק שם. ועי"ש שפי' כן בד' גמ' שם.
  126. ↑ פנ"י כתובות שם. ועי' הפלאה שם שתמה, שהרי משלם קנס גם בהעראה, לסוברים כן, עי' ציון 299 ואילך, אע"פ שלא היה שם השרת בתולים.
  127. ↑ בית יעקב כתובות שם.
  128. ↑ ע"ע תשלומי נזק.
  129. ↑ רשב"א בתוס' שם; רבינו שמשון בתורא"ש ובשטמ"ק שם.
  130. ↑ שו"ת חכם צבי סו"ס קמו בד' הראב"ד שהביא הטור אה"ע סי' קעז, ועי"ש שפי' כן בד' רבא בגמ' שם ב.
  131. ↑ ע"ע חובל: תשלומיו, ציון 190 ואילך.
  132. ↑ מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות יט).
  133. ↑ עי' משנה דלהלן ורמב"ם דלהלן.
  134. ↑ עי' ציון 323. עי' ירו' כתובות פ"ד ה"א, ועי"ש שמשנה דלהלן שנקטה נערה, משום שסוברת כד' ר"מ שבציון 317 שקטנה אין לה קנס.
  135. ↑ משנה כתובות מא ב; רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ד; טור אה"ע סי' קעז. וע"ע אב ציון 94.
  136. ↑ דברים כב כט. עי' מאירי קדושין ג ב בביאור גמ' שם, ולכאו' כוונתו שאע"פ שהכתוב נאמר באונס, מ"מ הוקשו תשלומי הקנס באונס ומפתה זה לזה, עי' ציון 72.
  137. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טור שם.
  138. ↑ ע"ע אב (מוליד) ציון 85.
  139. ↑ גמ' כתובות מ ב.
  140. ↑ רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל ציון 98.
  141. ↑ דברים שם.
  142. ↑ שמ"ק כתובות שם בד' אביי כתובות שם.
  143. ↑ הפלאה כתובות מד ב, וע"ש שאינו כאונס, שלדעתו, באונס חיוב הקנס הוא לה, והאב זוכה ממנה.
  144. ↑ קוב"ש כתובות אות קמה.
  145. ↑ חת"ס כתובות כט א; חזו"א אה"ע סי' קלה לדף מא ב; אג"מ אה"ע ח"א סי' קעב ד"ה וצריך. ועיי' חזו"א שם שכ"מ מזה שכשמת האב, הקנס ניתן לבת, אע"פ ששאר קנסות אדם מוריש לבניו, לסוברים כן, ע"ע ירושה ציון 1110 ואילך וע' קנס.
  146. ↑ עי' אחרונים שבציון הבא שתמהו כן, ועי"ש שהוסיפו, שהרי כשדין הקנס להינתן לה, כגון שהיא יתומה, המפתה פטור מן הקנס לפי שמחלה לו, לסוברים כן, עי' ציון 161 ואילך.
  147. ↑ חת"ס כתובות כט א. ועי' חזו"א שם ואג"מ שם ד"ה אך, טעמים נוספים.
  148. ↑ עי' משנה כתובות מא ב ורמב"ם נערה בתולה פ"ב הט"ו וטור אה"ע סי' קעז.
  149. ↑ עי' ברייתא כתובות לט א ורמב"ם שם וטור שם.
  150. ↑ עי' משנה שם ורמב"ם שם וטור שם.
  151. ↑ ע"ע קנס.
  152. ↑ רש"י כתובות מב א ד"ה מת.
  153. ↑ ציון 200 ואילך.
  154. ↑ רמב"ן כתובות מא ב; מאירי כתובות שם בשם גדולי הרבנים.
  155. ↑ רמב"ן שם.
  156. ↑ ר"י בתוס' כתובות לח ב ד"ה יש, ותוס' שם מא ב ד"ה נערה; תוס' רי"ד כתובות מב א.
  157. ↑ תוס' שם ושם.
  158. ↑ תוס' רי"ד שם.
  159. ↑ ע"ע ירושה 1184. עי' רש"י כתובות דלהלן וריטב"א ושמ"ק כתובות שם בביאורו.
  160. ↑ עי' ציון 403.
  161. ↑ משנה כתובות מ א. וכ"מ בגמ' שם לב א ומב א.
  162. ↑ גמ' שם מב א.
  163. ↑ רש"י שם ד"ה מדקא, ועי' רש"י כתובות לב א ד"ה ומפותה ומ א ד"ה יתומה. ועי' ירו' כתובות פ"ג ה"ז: תיפתר בשמחלה לו, ועי' רא"ה וריטב"א כתובות מ א וקה"ע שם שאף כשלא אמרה בפירוש שמוחלת, מסתמא מוחלת לו כיון שעושה מדעתה. ועי' ראשונים דלהלן.
  164. ↑ ע"ע קנס.
  165. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 354 וע' מחילה. עי' ירו' וראשונים דלהלן, (ועי' שי"ק לירו' דלהלן). ועי' רע"א כתובות פג א, שלסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ע"ע הנ"ל ציון 2 ואילך, ודאי מחילתה מועילה, ועי' דברי יחזקאל סי' כד סכ"א ושיעורי ר' שמואל סנהדרין שם אות קפג, שאף לסוברים שאדם מוחל על דבר שלא בא לעולם, ע"ע מחילה, מ"מ אין המחילה חלה עד שיבא לעולם, והרי חזרה בה בינתיים כשבאה לתבעו ולהעמידו בדין, ובטלה מחילתה.
  166. ↑ עי' רמב"ן כתובות לז א ורשב"א שם מא ב וריטב"א ורא"ה ור"ן שם מ א ותוי"ט כתובות פ"ג מ"ו בד' ר' מנא בירו' כתובות פ"ג ה"ז, ועי' קה"ע שם שפי' דבריו בע"א; עי' רש"י כתובות מ א, ורמב"ן וריטב"א הנ"ל בביאורו; עי' רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ט, ומרה"פ לירו' שם ומנ"ח שנד' בס' הליקוטים מהד' פרנקל שם בדעתו; ר"י מלוניל כתובות לט ב (יד א). ועי' תוס' כתובות כט א ד"ה ועל, שכ"מ מגמ' כתובות לב א. ועי' ריטב"א שם שכ"מ מפשטות הגמ' בכתובות מ א.
  167. ↑ רמב"ן שם בפי' ב, והובא בר"ן שם, ועי' דברי יחזקאל סי' כד סק"ד וקה"י כתובות סי' לט בביאורו, ועי' מל"מ אישות פכ"ג ה"א ד"ה וראיתי ושו"ת אג"מ אה"ע ח"א סי' קעג ענף א ד"ה ודעת שפי' דבריו בע"א; רא"ה שם בפי' ב; ריטב"א שם. וכעי"ז רשב"א שם, והוסיף שהוא כאומר לחברו מה שתקח משלי נתון לך במתנה, ועי' שיעורי ר' שמואל סנהדרין עג ב הע' שצד בביאורו.
  168. ↑ ע"ע אדם המזיק ציון 83. רמב"ן שם והובא בר"ן שם; רא"ה שם בפי' ב; ריטב"א שם. והיינו, שלדעתם הטעם שמזיק ברשות פטור אינו משום מחילה, וע"ע מחילה. ועי' ציון 188 שיש מוסיפים לבאר, שאינו משום שנתנה לו רשות להזיקה, אלא שעצם הדבר שנהנית מהביאה ומרוצה ממנה, מפקיע ממנו שם מזיק.
  169. ↑ דברי יחזקאל שם ס"ק ה; חזו"א אה"ע סי' קלה לדף מא ב ד"ה ולפום; אג"מ שם ענף ב. ועי' אחרונים הנ"ל במקור הדבר. ועי' אג"מ שם שהוסיף, שאע"פ שהמפתה חטא והיה ראוי לחייבו קנס, לא חייבה תורה ליתן את הקנס לעניים. ועי' דברי יחזקאל שם שהוסיף שלפ"ז הסכמתה מועילה אף לסוברים שהטעם שמזיק ברשות פטור הוא משום מחילה, ע"ע הנ"ל. ועי' חזו"א שם שלפ"ז פטור הוא מן הקנס, אף אם התנתה עמו בשעת הביאה שלא יפטר מן הקנס. ולד' זו והדעה שבציון הקודם, נמצא שאין למפתה כלל סיבת חיוב בקנס, ועי' קצה"ח סי' תכד ס"ק א.
  170. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 343 וע' ירושת הבעל ציון 697 ואילך וע' סלוק. רמב"ן שם בפי' א, והובא בר"ן שם; רא"ה שם בפי' א. ועי' קצה"ח סי' פח ס"ק יא, שלביאור זה, יכולה למחול גם לאחר מעשה הביאה, וע"ע מחילה.
  171. ↑ מל"מ אישות פכ"ג ה"א ד"ה וראיתי, בד' רמב"ן הנ"ל, וע"ע למפרע ציון 278. וכעי"ז שו"ת זית רענן כרך ב סי' סה אות ג. ועי' בני יעקב (ששון) מאמר ב (פט ג) שפי' כוונת ר"ן שם, שקנס אינו חשוב כלל כדשלב"ל, משום שבשעת הביאה הוא מתחייב, ורק היא אינה זוכה בו עד העמדה בדין, ואפשר שכוונתו כד' זו, ועי' קצה"ח סי' רז סק"ז שתמה על דבריו.
  172. ↑ שיעורי ר' שמואל שם אות קפד בד' התוס' כתובות שם וסנהדרין שם. ועי' שיעורי ר' שמואל שם שהוסיף לבאר, שחיוב הקנס כבר חל על המתחייב, אלא שעדיין אין בו זכות ממון לתובע עד שעת העמדה בדין, ולכן אפשר למחלו.
  173. ↑ ר' בון בשם רב שמאי בירו' שם; עי' תוס' סנהדרין עג ב ד"ה במפותה, בד' רב פפא שם עד א, וכעי"ז תוס' כתובות שם, ועי' רמב"ן שם ורא"ה שם שכ"כ בשם תוס', וריטב"א שם שכ"כ בשם יש מרבותינו. ועי' שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קג ד"ה הנה שהוכיח כד' זו. ועי' חת"ס כתובות כט א שצידד שכ"ה גם לד' הבבלי כתובות שם.
  174. ↑ ע"ע קנס.
  175. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 354 וע' מחילה. עי' ירו' שם: דבר שאינו ברשותו. ועי' לעיל ציון 165. ועי' מנחת אהרן (פאדווא) סנהדרין עג ב, שד' הירו' הם דוקא בנערה שהתארסה והתגרשה, שדוקא הקנס הוא שלה ולא בושת ופגם, לסוברים כן (עי' ציון 410), אבל ביתומה שגם הבושת והפגם שלה, מחילתה מועילה, וכסוברים שאדם מקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם, ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 54, ועי' דברי יחזקאל סי' כד אות א וזרע אברהם סי' טו אות ח (הב') ושערי חיים ב"ב סי' סז הע' 3, שחולקים, שד' ירו' נאמרו בכל אופן, ע"ש בטעם הדבר, ועי' חת"ס שם.
  176. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 350 וע' סילוק. נחל יצחק חו"מ סי' פח סי"ב ענף ג.
  177. ↑ עי' לעיל.
  178. ↑ רמב"ן שם. ועי' חזו"א אה"ע סי' קלה לדף מא ב ד"ה בתו', שביאר באופן נוסף, שהתורה חייבה על הפיתוי וזהו חטאו, ולכן לא מועילה הסכמתה, ורק אחר שחל החיוב, יכולה למחול עליו.
  179. ↑ דברי יחזקאל סי' כד אות א; שיעורי ר' שמואל סנהדרין עג ב. וכעי"ז שו"ת שו"מ שם בד' הירו' שם. ועי' שו"ת אג"מ אה"ע ח"א סי' קעג שהאריך. וכעי"ז חת"ס שם, שכיון שלא מחלה לו בפירוש, אלא שהתרצתה למעשה, ע"ז עצמו, קנסתו תורה שפתה ודבר על לב בתולת ישראל עד שהתרצתה לפגום עצמה.
  180. ↑ שיעורי ר' שמואל שם בד' ירו' הנ"ל. ועי"ש שאפשר עוד, שהירו' סובר שבכל מקום לא שייך מחילה על זכות תביעה, וע"ע מחילה.
  181. ↑ ציון 91.
  182. ↑ תוס' סנהדרין עג ב ד"ה במפותה; הגהות רבינו פרץ לסמ"ק סי' קפב.
  183. ↑ הגהות רבינו פרץ שם.
  184. ↑ עי' לעיל.
  185. ↑ עי' ציון 323.
  186. ↑ או"ש נערה בתולה פ"ב הי"א, בד' רש"י כתובות לב א ד"ה שוטה; או"ש שם בד' רמב"ם נערה בתולה שם, ועי' ציון 191 שי"ח בד' רמב"ם. ועי' מל"מ נערה בתולה פ"ב הי"ג שהסתפק בדבר.
  187. ↑ עי' ציון 167. ועי' ציון הבא.
  188. ↑ או"ש שם. ועי' שיעורי ר' שמואל סנהדרין עג ב שהוסיף לבאר, שאע"פ שמסתבר שנתינת רשות של קטן, אינה חשובה נתינת רשות, מ"מ כיון שהמפותה נהנית ומרוצה בכך, אין עליו שם מזיק כלל, וכעי"ז צידד בקה"י כתובות סי' לט סוף אות ב.
  189. ↑ ע"ע קטן.
  190. ↑ רשב"א כתובות לה ב; עי' רש"ש כתובות מב א שכ"כ בד' תוס' כתובות שם, ועי' ציון 192 שי"ח בדעתו.
  191. ↑ תוס' כתובות מב א ד"ה לאביה, ועי' קה"י שם אות א ושיעורי ר' שמואל שם שכ"מ בתוס' כתובות לה ב ד"ה ולא פיתוי; מנ"ח שם בד' רמב"ם מלכים פ"י ה"ג, ועי' שיעורי ר' שמואל שם, ועי' ציון 186 שי"ח בדעת רמב"ם; פסקי ריא"ז כתובות פ"ג ה"ב אות ח; ריטב"א בשמ"ק כתובות לה ב. ועי' מל"מ שם שצידד כן בד' הכס"מ נערה בתולה שם.
  192. ↑ ריטב"א שם; שו"ת זרע אברהם סי' טו אות טו בד' תוס' שם מב א, ועי' ציון 190 שי"ח בדעת תוס'; עי' קה"י שם בד' רמב"ם שם. ועי' מל"מ שם שלא כתב בפירוש שגם כשהגיעה לעונת הפעוטות אין מחילתה מחילה, וצ"ב אם חולק.
  193. ↑ ע"ע אנוסה ציון 55 ואילך. ריא"ז שם; ריטב"א שם. ועי' קה"י שם שכ' כן בדעת רמב"ם שם דוקא באופן שלא הגיעה לעונת הפעוטות. ועי' שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קג שתמה שאע"פ שלענין איסור דינו כאונס כיון שאין דעתה שלמה, אבל אין הכרח לומר שלא מחלה, כיון שחשוב כאונס. ולד' זו חייב ליתן לה גם בושת ופגם, ועי' להלן.
  194. ↑ שו"ת שו"מ שם; קה"י שם. ועי"ש שכ' הסברים שונים בטעם הדבר, וע"ע קטן. ועי' קה"י שם שלד' זו, אינו חייב ליתן לה אלא קנס, אבל לגבי בושת ופגם מחילתה מועילה, וא"צ ליתן לה, ועי' ציון הקודם.
  195. ↑ קה"י דלהלן; שו"ת זרע אברהם סי' טו אות טו. ועי"ש שלדעה זו, אינו חייב ליתן לה אלא קנס, אבל לגבי בושת ופגם מחילתה מועילה, וא"צ ליתן לה, ועי' לעיל.
  196. ↑ עי' ציון 168.
  197. ↑ קה"י שם אות א, וע"ע קטן. ועי' זרע אברהם שם שפי' טעם הדבר בע"א.
  198. ↑ עי' ציון 135.
  199. ↑ עי' ציון 148.
  200. ↑ רשב"א כתובות מא ב; מאירי כתובות שם בשם י"א.
  201. ↑ עי' ציון 161 ואילך. רשב"א שם.
  202. ↑ עי' ציון 145.
  203. ↑ חזו"א אה"ע סי' קלה לדף מא ב.
  204. ↑ תוס' כתובות כט א ד"ה ועל; מאירי שם מא ב.
  205. ↑ עי' ציון 168.
  206. ↑ שיעורי ר' שמואל סנהדרין עג ב אות קפד.
  207. ↑ עי' ציון 171 ואילך.
  208. ↑ רע"א כתובות כט א, ושיעורי ר' שמואל שם בביאורו.
  209. ↑ רש"י וריטב"א כתובות לח ב בביאור גמ' דלהלן ורמב"ם וטור דלהלן.
  210. ↑ עי' רמב"ם נערה בתולה פ"א הט"ו וטור אה"ע קעז.
  211. ↑ כתובות לח ב.
  212. ↑ דברים כב כט.
  213. ↑ כתובות שם.
  214. ↑ חי' ר"ח הלוי נערה בתולה פ"א הט"ו בד' הרמב"ם שם.
  215. ↑ גמ' כתובות לט א ורש"י שם ד"ה מר בביאורה.
  216. ↑ כתובות שם.
  217. ↑ משנה כתובות לט א וגמ' שם ב בביאורה; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ג ופ"ב ה"ז; טור אה"ע סי' קעז.
  218. ↑ ע"ע כתובה ציון 149.
  219. ↑ ר"י מלוניל כתובות שם א (יד א). ועי' לעיל ציון 70 ואילך.
  220. ↑ שמות כב טז. רש"י שם א ד"ה לכשיוציא; רמב"ם פ"ב שם; ר"י מלוניל שם.
  221. ↑ משנה שם; רמב"ם שם ושם; טור שם.
  222. ↑ מאירי שם א, ע"פ גמ' שם ב.
  223. ↑ פנים יפות שמות כב טו. ועי"ש שמקורו מהכתוב מהר ימהרנה (שמות שם) שאע"פ שחיוב הכתובה אינו מן התורה, לסוברים כן (ע"ע כתובה ציון 18), מ"מ מנהג קדום הוא לכתוב כתובה, ובא הכתוב ללמדנו שישאנה כאשה, ולא כפלגש שלא נהגו לכתוב לה כתובה.
  224. ↑ גדולי שמואל כתובות לט א: מסתבר.
  225. ↑ עי' ציון 295.
  226. ↑ גדולי שמואל כתובות מ א.
  227. ↑ גמ' כתובות לט ב; רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ז; טור אה"ע סי' קעז.
  228. ↑ עי' ציון 157.
  229. ↑ תוס' כתובות שם ד"ה בושת; תוס' ר"ש משאנץ כתובות שם.
  230. ↑ מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות ב). ועי"ש שכ"מ מלשון הרמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ג.
  231. ↑ אפיק"י ח"ב סי' מב ס"ה בד' הפלאה כתובות מ א.
  232. ↑ עי' כתובות לט ב.
  233. ↑ שמות כב טז. שמ"ק שם א.
  234. ↑ שמ"ק שם. ועי"ש שהוסיף שכוונת הגמ' שם לבאר שאע"פ שלשון המשנה שם א, שחייב בקנס לכשיוציא, אין הכוונה דוקא כשמוציאה לרצונו.
  235. ↑ ע"ע חיבי לאוין ציון 91.
  236. ↑ ע"ע שניות.
  237. ↑ מנ"ח מ' סא מהד' מ"י אות ב.
  238. ↑ גדולי שמואל כתובות שם א.
  239. ↑ חינא וחסדא כתובות שם ב.
  240. ↑ חס"ד לתוספתא כתובות פ"ג ה"י.
  241. ↑ רמב"ן קדושין מו א. ועי' דברי ירמיהו כתובות לט א שהסתפק בדבר.
  242. ↑ ע"ע חיבי לאוין ציון 131.
  243. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 85.
  244. ↑ מל"מ נערה בתולה פ"א ה"ג; מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות ב). ועי' שיעורי ר"ד פוברסקי יבמות ס א, שכ"מ מתוס' יבמות שם ד"ה סופה.
  245. ↑ ע"ע בעולה לכהן גדול ציון 38.
  246. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 16.
  247. ↑ יבמות שם.
  248. ↑ רש"י יבמות שם.
  249. ↑ מל"מ שם; מנ"ח שם. ועי' מל"מ שם שתמה על השמטת הרמב"ם לדין זה, ועי' מנ"ח שם ואהא"ז שם שתי'.
  250. ↑ עי' תוס' יבמות שם ד"ה שאינו. קר"א שם נט ב.
  251. ↑ ע"ע חיבי לאוין ציון 119.
  252. ↑ שמות כב טו.
  253. ↑ מל"מ שם: וזה פשוט. ועי"ש שהוסיף שבמקום שספק אם קדושיו קידושין, כגון שהיא יבמה-לשוק, ע"ע, לסוברים שהדבר ספק אם קידושין תופסים בה, ע"ע הנ"ל ציון 83 ואילך, חייב ליתן קנס, שהוא ודאי חייב בקנס, וספק אם הואילו הקידושין לפטרו.
  254. ↑ ע"ע אב (מוליד) ציון 85.
  255. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  256. ↑ עי' תוס' כתובות לט ב ד"ה אין בפי' ב, ושמ"ק כתובות שם ד"ה נמצא ומהרש"א ומהר"ם כתובות שם, בביאורו.
  257. ↑ שמ"ק שם.
  258. ↑ רש"י קדושין מו א ד"ה אמר ותוס' רא"ש כתובות שם ומאירי ורי"ו דלהלן בביאורו; תוס' כתובות לט ב ד"ה אין בפי' א ותוס' קדושין שם ד"ה קרא; מאירי כתובות שם א; ריטב"א כתובות שם ב; רי"ו מישרים נל"א ח"ב (צד ג).
  259. ↑ שמות כב טז.
  260. ↑ גמ' כתובות שם.
  261. ↑ רש"י שם; תוס' שם; מאירי שם; ריטב"א שם; רי"ו שם.
  262. ↑ ריטב"א שם.
  263. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ב; טור אה"ע סי' קעז.
  264. ↑ ציון 7 ואילך.
  265. ↑ עי' ציון 323.
  266. ↑ ע"ע אנוסה ציון 55 ואילך.
  267. ↑ מנ"ח מ' סא מהד' מ"י אות ח בד' הפלאה כתובות מ ב. וכ"מ במלבי"ם שמות כב טו. ועי' שו"ת זרע אברהם סי' טו אות ז (הב') ואות טו, ואפשר שכוונתו כדעה זו. ועי' מנ"ח שם שהסתפק בדבר.
  268. ↑ עי' לעיל ציון 221, ועי"ש ציון 217 שהמפתה, אינו נותן את הקנס אלא כשלא כנסה. מנ"ח שם.
  269. ↑ ע"ע אונס (בועל) ציון 113 ואילך, ועי' לעיל ציון 9 ואילך שאין כופין את המפתה לכנסה. מנ"ח שם.
  270. ↑ עי' ציון 116 ואילך. פסקי ריא"ז כתובות פ"ג ה"ב אות ח; עי' רע"א כתובות מב א בד' תוס' שם ד"ה לאביה, ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סו"ס ריח. ועי' פרישה אה"ע סי' קעח ס"ק יד וב"ח אה"ע שם בד' ראב"ד סוטה פ"ב ה"ד, שנקטו שא"צ ליתן את הצער (ועי' רש"ש כתובות שם שצידד לפרש ד' ראב"ד בע"א), אבל לא כתבו בפירוש שלאר דיני אונס, דינו כאונס.
  271. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  272. ↑ פרישה שם וב"ח שם בד' ראב"ד שם; רע"א שם ושם.
  273. ↑ עי' לעיל ציון 9. רש"ש כתובות שם.
  274. ↑ דברים כב כט.
  275. ↑ רש"ש שם.
  276. ↑ עי' קוב"ש כתובות אות קמט וחי' ר' נחום יבמות לג ב, בד' תוס' כתובות מב א. ועי' רמב"ן במלחמות כתובות מד ב (טז ב) שדינו כמפתה, שכשכונס את המפותה א"צ ליתן קנס, עי' לעיל, וצ"ב אם כוונתו כד' זו.
  277. ↑ ע"ע אנוסה שם.
  278. ↑ ע"ע אשת איש ציון 41 ואילך וע' סוטה.
  279. ↑ דברים כב כט.
  280. ↑ קוב"ש שם. ועי' חי' ר' נחום שביאר בע"א.
  281. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ז ופנים יפות שמות כב טו בביאורו.
  282. ↑ רמב"ם שם. ועי"ש שהיא בכלל לא-תהיה-קדשה, ע"ע, וע"ע פנויה. ועי' מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות ז), שאפי' כשלא התרו בה משום לא תהיה קדשה, אינו נותן את הקנס. ועי' פנים יפות שבציון 375 טעם נוסף.
  283. ↑ עי' ציון 381.
  284. ↑ רמב"ם שם. ועי' צ"פ שם, שלפ"ז, אף אם הודה המפתה שהיתה בתולה, אינו חייב ליתן לה בושת ופגם.
  285. ↑ חת"ס כתובות מב א.
  286. ↑ חת"ס שם.
  287. ↑ ע"ע מיאון.
  288. ↑ תוס' כתובות לה ב ד"ה הממאנת וחי' הר"ן כתובות שם בשם י"מ, בביאור גמ' שם שהממאנת אין לה קנס. ועי' יש"ש כתובות פ"ג סי' ז, שפי' התוס' בע"א, ומ"מ מודה שם לעצם הדין שפטור מן הקנס, אלא שסובר שאין חידוש בדבר.
  289. ↑ יש"ש שם.
  290. ↑ ע"ע למפרע ציון 424 ואילך, וע' מיאון. קוב"ש כתובות אות קכח, וע"ע למפרע ציון 436.
  291. ↑ ע"ע ארוסה ציון 12.
  292. ↑ יש"ש שם בביאור התוס' שם.
  293. ↑ רבינו גרשום ערכין טו א; תוס' ערכין טו א ד"ה אילו (לגי' שמ"ק שם) בד' רש"י ערכין שם ובד' רש"י סנהדרין עג ב, ועי' ציון 295 שי"ח בדעת רש"י; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח והגהות מים חיים לרמב"ם שם פ"ב ה"ח בד' רמב"ם שם; מאירי סנהדרין עג ב. ועי' מאירי קידושין י א ור"ן כתובות מ ב (יד ב), שכ"מ בגמ' סנהדרין עג ב, ועי' ציון 295. ועי' הגהות מים חיים נערה בתולה שם וצ"פ נערה בתולה שם ה"ג, בישוב גמ' קדושין י א וירו' כתובות פ"ג ה"ו שכשבאו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה, כולם משלמים קנס (עי' ציון 389), אף לד' זו.
  294. ↑ תוס' שם בד' רש"י שם ושם.
  295. ↑ ירו' כתובות פ"ג ה"ו; תוס' יבמות נט א ד"ה אלא ובכתובות מ א ד"ה אילו ובערכין שם; ראב"ד בהשגות לרמב"ם נערה בתולה שם; רשב"א קידושין י א; מאירי קידושין י א; תוס' רי"ד קידושין שם; פסקי ריא"ז כתובות פ"ג ה"א אות ד; ריטב" כתובות מ ב; רא"ש כתובות פ"ג ה"ח ובשמ"ק כתובות מ ב ובשמ"ק ערכין שם בשמו; רי"ו מישרים נל"א ח"ב (צד ב): נחלקו הפוסקים וכן עיקר; ר"ן כתובות שם (יד ב) ובחי' הר"ן כתובות שם. ועי' רא"ש בשמ"ק כתובות שם וערכין שם אות א שכ"כ גם בד' רש"י ערכין שם, ועי' ציון 293 שי"ח בדעתו. ועי' מאירי שם וריטב"א שם ור"ן שם שכ"מ בגמ' בקידושין שם, ועי' רשב"א וריטב"א ור"ן שם שכ' שכ"ה אף לד' הגמ' בסנהדרין עג ב, עי"ש בביאור הדבר, ועי' ציון 293 שי"ח בביאורה. ועי' תוס' יבמות שם בפי' ב ורמ"ה ור"ן סנהדרין עג ב, שאף לד' שבציון 302 שאינו חייב על העראה, מ"מ חייב על ביאה שלא כדרכה, ועי"ש ביאורים שונים בדבר, ועי' מרה"פ כתובות פ"ג ה"ו בד' תוס' סנהדרין עג ב, שאינו אלא לדעה שבציון 299 שחייב ליתן קנס בהעראה.
  296. ↑ תוס' יבמות שם.
  297. ↑ רמ"ה שם. ועי"ש שלפ"ז אף לד' שבציון 302 שבהעראה אינו חייב קנס, מ"מ בביאה שלא כדרכה חייב קנס, שבהעראה אין השרת בתולים כלל.
  298. ↑ עי' רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ח, וטור אה"ע סי' קעז בדעתו.
  299. ↑ עי' תוס' סנהדרין עג ב ד"ה ממונא בד' ירו' כתובות פ"ג ה"ו, ועי' שי"ק שם בביאורו; מים חיים נערה בתולה פ"א ה"ח בד' רמב"ם שם; תוס' סנהדרין שם ויבמות נט ב; ריטב"א כתובות מ ב; ר"י ב"ר אשר ברמ"ה סנהדרין שם; ר"ן סנהדרין שם.
  300. ↑ תוס' שם ושם; ריטב"א שם.
  301. ↑ עי' תוס' סנהדרין שם.
  302. ↑ ר"ן שם בד' רש"י סנהדרין שם; פי' א ברמ"ה סנהדרין שם; י"מ בתוס' יבמות שם וסנהדרין שם.
  303. ↑ רמ"ה שם. וכ"מ בר"ן שם. ועי"ש ברמ"ה שלפ"ז אינו חייב בקנס דוקא לסוברים שהעראה היא נשיקת אבר, ע"ע ביאה ציון 52, אבל לסוברים שהעראה היא הכנסת עטרה, ע"ע הנ"ל ציון 54, שיש בה השרת בתולים, חייב בקנס, ועי' ציון הבא.
  304. ↑ תוס' שם ושם. ועי' בתוס' יבמות שם, שהוסיף, שמטעם זה, אף לסוברים שהעראה היא הכנסת עטרה, ע"ע הנ"ל שם, שמשיר את הבתולים, מכל מקום אין בה חיוב קנס, ועי' ציון הקודם.
  305. ↑ ע"ע ביאה ציון 155.
  306. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 150.
  307. ↑ חי' ר"ח הלוי נערה בתולה פ"ב הי"ג.
  308. ↑ ע"ע אבות נזיקין ציון 37, ועי' לעיל ציון 5.
  309. ↑ שיעורי ר' שמואל סנהדרין עד ב הע' תקיט, ועי"ש מקורו. ועי"ש שהוסיף שהרי לענין להפסל מאכילת תרומה, ודאי חשובה כביאה, ע"ע ביאה ציון 162.
  310. ↑ עי' ציון 323.
  311. ↑ ברייתא כתובות לט ב; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח; טור אה"ע סי' קעז.
  312. ↑ ע"ע ביאה ציון 123. עי' רש"י כתובות שם ד"ה מבת; רמב"ם שם.
  313. ↑ ע"ע הנ"ל שם. רש"י שם.
  314. ↑ משנה כתובות מ ב; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח; טור אה"ע סי' קעז.
  315. ↑ דברים כב כח.
  316. ↑ תוס' ישנים כתובות לח ב ד"ה אימא.
  317. ↑ משנה כתובות מ ב, וגמ' שם בביאורה. ועי' הפלאה כתובות מב א, ע"פ גמ' שם לו א, שד' ר"מ נאמרו בין באנוסה ובין במפותה.
  318. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ט.
  319. ↑ דברים כב כט.
  320. ↑ כתובות שם.
  321. ↑ רש"י כתובות שם ד"ה במהוה.
  322. ↑ הפלאה שם. ועי' ציון 444.
  323. ↑ גמ' כתובות שם.
  324. ↑ עי' גמ' כתובות מד ב ורש"י שם ד"ה אלא, בביאורה.
  325. ↑ גמ' שם מ ב. ועי' גמ' מד שם, שמקור הדבר מזה שבמוציא-שם-רע, ע"ע, נאמר "נערה" מלא.
  326. ↑ עי' רש"י כתובות מד ב שם; עי' תוס' כתובות שם ד"ה הא כל; ר"י מלוניל כתובות שם (טז ב); רא"ה כתובות שם; מאירי כתובות שם; תוס' רא"ש כתובות שם ובשמ"ק שם בשמו.
  327. ↑ עי' פנ"י כתובות לו א ד"ה והאי וצ"פ נערה בתולה פ"א ה"ט ד"ה והשוטה ושו"ת זרע אברהם סי' טו אות יג, ועי' דבריהם שבציון 347.
  328. ↑ עי' אחרונים דלהלן. ועי' ציונים 349, 446, נ"מ לפ"ז.
  329. ↑ מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י סוף אות י); עי' הפלאה כתובות מ ב; ישוע"י אה"ע סי' קעז ס"ק א; חזו"י כתובות פ"ג ה"ה.
  330. ↑ ע"ע אב (מוליד) ציון 85. מנ"ח שם בטעם א; ישוע"י שם בטעם א.
  331. ↑ מנ"ח שם בטעם ב; הפלאה שם; ישוע"י שם בטעם ב; חזו"י שם.
  332. ↑ עי' ציון 82 ואילך.
  333. ↑ קרב"נ כתובות פ"ג סי' ח אות ז; הפלאה שם; ר"י אסאד בס' זכרון אהל אברהם עמ' שנ.
  334. ↑ ע"ע חובל ציון 318. קרב"נ שם; הפלאה שם; ר"י אסאד שם.
  335. ↑ משנה כתובות מ ב; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח; טור אה"ע סי' קעז.
  336. ↑ דברים כב כח.
  337. ↑ גמ' שם לח א. וע"ע אונס ציון 78.
  338. ↑ שמ"ק כתובות שם. ועי' פנ"י כתובות לו א, שמ' שמפרש שהלימוד נצרך רק לסוברים שבוגרת חשובה כבתולה, ע"ע בוגרת ציון 71, אבל לסוברים שבוגרת אינה חשובה כבתולה גמורה, ע"ע הנ"ל שם, אין לה קנס, לפי שאינה בתולה, ועי' ציון 369.
  339. ↑ רי"ף כתובות מ ב (יד ב); רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"א; רא"ש כתובות פ"ג סי' ח; שו"ת מהרי"ק סי' קסז; טור אה"ע סי' קעז. ועי' כס"מ נערה בתולה שם וב"י אה"ע שם שכ"מ בגמ' כתובות מב א.
  340. ↑ שו"ת הרשב"ש סי' יד בשם תשב"ץ; מהרי"ק שם; שו"ת מהריט"ץ ישנות סו"ס קח וחדשות סו"ס רכו; כס"מ שם וב"י שם; פרישה אה"ע שם ס"ק כז.
  341. ↑ ציון 31 ואילך.
  342. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ט ופ"ב הי"א; מאירי כתובות לו א; טור אה"ע סי' קעז בד' ר"י. ועי' מרכה"מ נערה בתולה שם שכ"ה בתוספתא כתובות פ"ג, ועי' ציון 345. ועי' ב"י אה"ע שם וכס"מ שם, שאף לד' זו הדבר תלוי במח' תנאים, (ועי' מל"מ אישות פי"א ה"ח שתמה בביאורו, ועי' לבב דוד ושרשי הי"ם נערה בתולה שם בביאורו), והברייתא כתובות לו א שיש להם קנס, היא כדעת החולקים ואין הלכה כדבריהם, ועי' ציון 345.
  343. ↑ מאירי שם. ועי' מנחת ביכורים לתוספתא שם: שחוששים שמא אבדו בתוליה. ועי' ישוע"י אה"ע סי' קעז אות א, שכשהבועל מודה שהיתה בתולה, חייב בקנס (ועי"ש בטעם שאינו כמודה-בקנס, ע"ע).
  344. ↑ ע"ע מוכת עץ. מטה אפרים ושרשי הי"ם נערה בתולה שם וחזו"י כתובות פ"ג ה"ה בד' רמב"ם שם.
  345. ↑ רע"א כתובות מד ב, בד' תוס' כתובות שם ד"ה הא כל; רמב"ן כתובות לו א ובמלחמות כתובות שם (יג ב), ועי' צ"פ נערה בתולה שם שכ"מ גם בדבריו שם מד ב (טז ב); השגות הראב"ד לרמב"ם נערה בתולה שם; רא"ה כתובות מד ב ורע"א שם בדעתו; פרי"ד כתובות לו א; רמ"ה שהובא בטור שם; חי' הר"ן כתובות לו א. וכ"ה בברייתא כתובות לו א, ועי' ב"י וכס"מ שם, שלד' זו הברייתא היא כד"ה, ועי' ציון 342. ועי' רמב"ן במלחמות לו שם שתוספתא שבציון 342 שאין להם קנס, משובשת היא, ועי' פנ"י וצ"פ דלהלן, שהתוספתא סוברת כד' ר"מ שבציון 317, ולדעתם שבציון 347, שלשיטת ר"מ אין לה קנס.
  346. ↑ מאירי שם. ועי' יש"ש כתובות פ"ג סי' ז, שאף לסוברים שאין להם טענת בתולים, לפי שבחזקת מוכת עץ הן, ע"ע טענת בתולים ציון 516 ואילך, אינו אלא במקום שמצא פתח פתוח, שעדיף לומר שהן מוכת עץ מלומר שזינתה, אבל כשלא מצא פתח פתוח היא בחזקת בתולה.
  347. ↑ עי' ציון 327. צ"פ שם. וכעי"ז פנ"י כתובות לו א והפלאה כתובות מ ב ושו"ת זרע אברהם סי' טו אות יג, שלד' ר"מ שבציון 317 ואילך שקטנה אין לה קנס לפי שאינה בת הויה, ודאי שחרשת ושוטה אין לה קנס.
  348. ↑ ע"ע שוטה.
  349. ↑ עי' ציון 330. הפלאה כתובות מ ב; ישוע"י אה"ע סי' קעז אות א. ועי' חזו"י שם.
  350. ↑ עי' ציון 320 ואילך.
  351. ↑ רע"א שם בד' תוס' שם ורא"ה שם. ועי' רע"א שם שתמה בטעם הדבר.
  352. ↑ גמ' כתובות לב א; רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"א.
  353. ↑ רש"י שם ד"ה בשוטה.
  354. ↑ גמ' כתובות שם; רמב"ם שם.
  355. ↑ רש"י שם.
  356. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  357. ↑ מנ"ח מ' מט (מהד' מכון ירושלים אות יג), ועי"ש שלפיכך חלוק הוא מחובל בשוטה שחייב בנזק, ע"ע חובל ציון 317 וע' תשלומי נזק; רש"ש כתובות שם.
  358. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"א.
  359. ↑ יצחק ירנן נערה בתולה שם, ועי"ש שלפיכך הוא שונה מחבלה, שי"ס שיש בה בושת לחרש, ע"ע בושת ציון 95.
  360. ↑ מנ"ח מ' סא.
  361. ↑ מנ"ח שם, ועי"ש שכ"מ מהסוברים שבחבלות יש בושת לקטן, ע"ע הנ"ל שם.
  362. ↑ רמב"ם שם.
  363. ↑ מנ"ח שם.
  364. ↑ עי' לעיל.
  365. ↑ מנ"ח שם, ועי"ש שהוסיף שהרי מצינו שתקנו חכמים נישואין לחרשת אע"פ שלא תקנו לשוטה, ע"ע חרש ציון 74 ואילך.
  366. ↑ עי' ציון 116.
  367. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"א.
  368. ↑ או"ש שם בביאור חידושו של רמב"ם שם, ועי' ציון 117. ועי' או"ש שם שבמפותה גדולה פטור מטעם נוסף, משום שאע"פ שהיא חרשת או שוטה, מחילתה מחילה, וע"ע מחילה.
  369. ↑ עי' גמ' כתובות דלהלן; עי' רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א; עי' טוש"ע אה"ע קעז א.
  370. ↑ שמות כב טו.
  371. ↑ עי' גמ' כתובות כט א: חד לגופיה, וריטב"א שם בביאורה, וגמ' כתובות לח א; מכילתא דרשב"י שמות שם. ועי' ריטב"א שם ולח א אם אפשר אף ללמדו מאונס, שאינו נוהג בבעולה. ועי' ב"ש אה"ע סי' קעז ס"ק א שהביא מקור אחר, וצ"ב.
  372. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ח, והובא בטור אה"ע סי' קעז.
  373. ↑ עי' רמב"ם שם, ובית שמואל אה"ע סי' קעז ס"ק א ומנ"ח מ' סא (מהד' מ"י אות כ) בדבריו. ועי' מנ"ח שם שתמה לפ"ז, בסתירת ד' הרמב"ם, שכ' שם בה"י, על כמה נערות שאין להם קנס משום שהם בחזקת בעולה, שאין להם אף בושת.
  374. ↑ יש"ש כתובות פ"ג סי' ח.
  375. ↑ עי' ציון 369. עי' להלן. ועי' פנים יפות שמות כב טו, שכשהמפותה הפקירה עצמה למפתה, אינו חייב בקנס, כיון שאיבדה את חזקת בתולה, שהרי אפשר לומר שכשם שהפקירה עצמה למפתה, הפקירה עצמה גם לאחרים, ועי' ציון 282 שי"מ שהמפקירה עצמה אין לה קנס מטעם אחר.
  376. ↑ משנה כתובות לו ב; רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"י; טור אה"ע סי' קעז. וע"ע גיורת ציון 77 ואילך.
  377. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טור שם. וע"ע שפחה כנענית.
  378. ↑ ע"ע גוי ציון 996 וע' שבויה. משנה שם; רמב"ם שם; טור שם. וע"ע גוי ציון 998 וע' שבויה.
  379. ↑ ציון 74.
  380. ↑ גמ' כתובות לו ב ורש"י שם בביאורה. ועי' גמ' שם וטור דלהלן, שדוקא כשבאו עדים להעיד שתבעתם, אבל כשיצא עליה קול של שם רע לחוד, אינה מפסידה את הקנס.
  381. ↑ ברייתא כתובות לה ב; רמב"ם שם ה"ט; טור שם.
  382. ↑ רש"י כתובות לו שם ד"ה אלא וד"ה בשלמא. ועי' יש"ש כתובות פ"ג סי' ו, שאפי' אם העידו עדים שבשעת בעילת הפיתוי מצאה דם בתולים, מ"מ אין לה קנס, שחוששים שמא פרצה דחוקה מצא, או שלא חיתה המכה. ועי' ציון 284 שי"מ טעם הדבר בע"א.
  383. ↑ עי' רש"י שבציון הבא, ורמב"ן ורשב"א ור"ן כתובות לה ב בביאורו, ועי' רמב"ן שם שהוא דוקא באופן ששהתה עמו כדי ביאה, ועי"ש ב' פרושים אם הוא אפי' כשטוענת שלא נבעלה, ועי' רשב"א שם שאף כשיש לה עדים שלא נסתרה עמו, מ"מ אין לה קנס שהעדים אינם מדייקים בדבר כזה, עי"ש טעמו, ועי' מאירי שם לו א שסובר שאפילו היא בתולה, הואיל ושם נישואין עליה אין לה קנס.
  384. ↑ רש"י כתובות לה שם ד"ה אין (הא'), בביאור גמ' שם.
  385. ↑ ציון 343.
  386. ↑ עי' להלן. וכ"מ ברמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ח וריטב"א ומאירי כתובות מ ב ורי"ו מישרים נל"א ח"ב (צד ב), שפי' גמ' כתובות שם וערכין טו א, שכשבאו עליה שנים, אחד שלא כדרכה והשני כדרכה, שניהם נותנים קנס, שהכוונה שבאו עליה בזה אחר זה.
  387. ↑ רשב"א קידושין י א; רי"ו שם; מאירי שם; ר"ן כתובות שם.
  388. ↑ עי' להלן.
  389. ↑ קדושין י א; ירו' כתובות פ"ג ה"ו.
  390. ↑ עי' רמב"ם נערה בתולה פ"ב ה"ח, והגהות מים חיים שם בדעתו.
  391. ↑ מים חיים שם.
  392. ↑ רמב"ם שם.
  393. ↑ ע"ע ביאה ציון 54.
  394. ↑ עי' לעיל ציון 369. ריטב"א כתובות מ ב; רמ"ה סנהדרין עג ב בשם ר"י בר אשר.
  395. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 52.
  396. ↑ ריטב"א שם.
  397. ↑ תוס' רא"ש כתובות ל א ובשטמ"ק שם בשמו. ועי' מל"מ איסו"ב פי"ז הי"ג שתמה.
  398. ↑ וע"ע אונס (בועל) ציון 71 ואילך, וציון 91 ואילך.
  399. ↑ משנה כתובות לח א.
  400. ↑ שמות כב טו במפתה, ודברים כב כח באונס.
  401. ↑ כתובות שם. ועי' רמב"ן כתובות לה ב, שאף בקטנה יתומה שארסוה אחיה ואמה, שארוסיה אינם מועילים אלא מדרבנן, ע"ע קדושי קטנה, מ"מ אין לה קנס, שכיון שתקנו לה חכמים נישואין, כארוסה של תורה היא, והפקר בית דין הפקר.
  402. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"ב הט"ז; טור אה"ע סי' קעז.
  403. ↑ משנה שם וגמ' שם ב בביאורה.
  404. ↑ עי' ציון 173 ואילך. רא"ה כתובות מ א והפלאה כתובות לח א.
  405. ↑ גמ' שם א. ועי' גמ' שם ב, שאע"פ ששאר נשים שהתמעטו מן הכתוב שאין להם קנס, כגון בעולה, עי' ציון 369 ואילך, אין להם קנס לגמרי, אינו אלא בנשים שהשתנה גופם, אבל כשהיתה מאורסת שלא השתנה גופה, סברא היא לפרש שלא מיעטה התורה חיוב קנס לגמרי, אלא רק את זכותו של האב.
  406. ↑ ברייתא כתובות שם וגמ' שם ב בביאורה.
  407. ↑ ברייתא שם.
  408. ↑ גמ' שם ב. ועי"ש שאע"פ שהמפתה חייב מיתה, והחייב במיתה פטור מממון, ע"ע קים ליה בדרבה מיניה, מ"מ לולא הכתוב היינו אומרים שהואיל והקנס הוא חידוש, חייב ליתנו אפי' כשחייב מיתה, וע"ע הנ"ל.
  409. ↑ עי' לעיל.
  410. ↑ עי' רמב"ם נערה בתולה פ"ב הט"ז ורא"ש כתובות פ"ג סי' ה וכס"מ נערה בתולה שם בביאורו; ריטב"א כתובות מ א.
  411. ↑ רא"ש שם.
  412. ↑ עי' ציון 139.
  413. ↑ רא"ש שם.
  414. ↑ רא"ש שם.
  415. ↑ רא"ש שם.
  416. ↑ עי' ציון 173. רמב"ן כתובות מד ב בביאור רש"י דלהלן.
  417. ↑ הפלאה כתובות מד ב, וכד' שבציון 182 שחייב ליתן לה קנס. ועי' רמב"ן ורא"ה שם, שפי' עוד בקטנה שאין מחילתה מחילה לסוברים כן, עי' ציון 191 (וכד' הסוברים שיש קנס לקטנה, עי' ציון 323), ורא"ה שם שפי' עוד בשוטה, שאין מחילתה מחילה (ויש לה קנס לסוברים כן, עי' ציון 345).
  418. ↑ כתובות מד ב.
  419. ↑ דברים כב כח.
  420. ↑ כתובות שם.
  421. ↑ עי' רש"י כתובות שם ד"ה מאן ימאן, ופנ"י שם בביאורו.
  422. ↑ שמות כב טו, במפתה, דברים כב כח, באונס.
  423. ↑ עי' ציון 401.
  424. ↑ עי' ציון 403.
  425. ↑ ירו' כתובות פ"ד ה"ד; תוס' כתובות שם ד"ה המוציא ורמב"ן וריטב"א כתובות שם.
  426. ↑ כתובות שם.
  427. ↑ פנ"י כתובות שם.
  428. ↑ כתובות שם.
  429. ↑ שמות כב טז.
  430. ↑ גמ' כתובות שם ורש"י שם ד"ה מאן ימאן בביאורה.
  431. ↑ כתובות שם.
  432. ↑ ירו' כתובות פ"ג ה"א; תוס' כתובות כט א ד"ה ועל הכותית ורמב"ן ורשב"א וריטב"א שם, ע"פ גמ' שם יא א.
  433. ↑ ע"ע כותים ציון 60 ואילך.
  434. ↑ ציון 87.
  435. ↑ לסוברים שהם גרי אריות, עי"ש ציונים 101, 111 ואילך, 161. לסוברים שהם גרי אמת, עי"ש ציון 168 ואילך, 249, 1170.
  436. ↑ ציון 70 ואילך, וציון 84, וציון 87 ואילך.
  437. ↑ ע"ע גרות ציון 353 ואילך.
  438. ↑ ציון 80 ואילך.
  439. ↑ ציון 79 ואילך.
  440. ↑ עי' תוס' דלהלן ומרה"פ לירו' דלהלן.
  441. ↑ ירו' כתובות פ"ג ה"א, והובא בתוס' כתובות כט א ד"ה והבא. ועי' מנ"ח מ' סא (מהד' מ"י סוף אות י), שכ"כ מדעתו, ועי"ש שנ"מ בחצי שפחה וחצי בת חורין לסוברים שהיא בחזקת משומרת, ע"ע חציו עבד וחציו בן חורין ציון 659, שאין לה חצי קנס.
  442. ↑ מנ"ח שם.
  443. ↑ שמות כב טו.
  444. ↑ ירו' שם. ועי' ציון 320 ואילך שי"ס שהדבר תלוי במח' תנאים, ושי"ס שלד"ה הקנס נאמר רק במי שהיא בת הויה.
  445. ↑ ע"ע שפחה כנענית.
  446. ↑ ירו' שם. וכ"כ במנ"ח שם מדעתו, ולשיטתו שבציון 328, שלד"ה חיוב הקנס הוא רק כשהיא בת הויה.
  447. ↑ ע"ע חיבי כריתות ציון 24 ואילך.
  448. ↑ משנה כתובות כט א; רמב"ם נערה בתולה פ"א הל' יא-יב; טור אה"ע סי' קעז.
  449. ↑ עי' לעיל ציון 320 ואילך.
  450. ↑ ע"ע חיבי כריתות ציון 62 ואילך, וע"ע עריות, ועי' להלן.
  451. ↑ ירו' כתובות פ"ג ה"א. וכ"כ מדעתם הפלאה כתובות מ ב וישוע"י אה"ע סי' קעז ס"ק א.
  452. ↑ ע"ע חיבי כריתות ציון 62 ואילך.
  453. ↑ ע"ע חיבי לאוין ציון 119 ואילך.
  454. ↑ ע"ע חיבי עשה ציון 56. ושם ציון 57 שבבעולה לכה"ג לד"ה קידושיו תופסים.
  455. ↑ כתובות כט ב.
  456. ↑ דברים כב כט.
  457. ↑ כתובות שם.
  458. ↑ כתובות שם.
  459. ↑ דברים שם.
  460. ↑ כתובות שם.
  461. ↑ עי' לעיל.
  462. ↑ ע"ע קטנה.
  463. ↑ ע"ע נערה. כתובות שם.
  464. ↑ עי' ציון 173 ואילך.
  465. ↑ חת"ס כתובות כט א מהדו' תליתאה ד"ה הבא על אחותו. וכעי"ז בד' שם מהדו"ק ד"ה מ"ש תוס'.
  466. ↑ עי' תוס' כתובות כט א ד"ה ועל אשת אחיו ותוס' סנהדרין עג ב ד"ה במפותה.
  467. ↑ ע"ע שניות.
  468. ↑ עי' ציון 460.
  469. ↑ מל"מ נערה בתולה פ"א ה"ה.
  470. ↑ כתובות כט ב.
  471. ↑ ע"ע נתין. מל"מ שם. ועי"ש שגמ' כתובות כט א ששניות יש להם קנס, אינה כדעת ר"ש בן מנסיא.
  472. ↑ שטמ"ק כתובות לו א.
  473. ↑ שטמ"ק שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מפתה&oldid=159311"