מבוא

באגרת זו אלכסנדרוב מבקר את הראי"ה על הסכמה שנמצאה בשמו על הספרים מגן התלמוד וקול שמחה לשמחה כהנא. בראשון, "ביאורים לאגדות חז"ל על-פי יסודי חכמת הטבע הידועה כעת", ובשני דרושים, רעיונות ומחקרים פילוסופיים. שניהם נדפסו בורשה ה'תרס"ב. לספר מגן התלמוד גם הסכמת הגאון האדר"ת. במאמר "בתוך ראשית התחייה" ה'תרצ"ו, זכרונות מאת יהודה ליב אפל: "וכאשר בא [לוילנא] בשנת תרנ"ב המגיד שמחה כהנא, שלפי דבריו חיבר ספר גדול "מגן התלמוד", ותעודות בידו ממאה רבנים, חכמים וסופרים המדברים בשבחו, ובדרשתו הראשונה בבית הכנסת גחש"א החל להמטיר חרפות וגדופים על ענין הישוב, מצא הוא למחר את שערי בית הכנסת נעולים לפניו וכל השתדלותו וגם המלצתו של הרב המ"מ דמתא לא הועילו לו והוא יצא מן העיר בבושת פנים". הרב הנזיר כותב ביומנו (א, יד. נדפס במשנת הנזיר עמ' טו): "הזמינוני [בשנת ה'תרס"ג, בהיותו בן 16] ללמד בחברת תפארת בחורים פרקי ההפטרה בשבתות, והלימודים נהפכו לדרושים, מלאי רעיונות. משם עברתי להגיד "עין יעקב" ביציע בית המדרש, והארכתי בדרושים, שמשכו קהל רב, שמילא החדר ופרוזדור בית הכנסת. הופיעו המטיף הנגד-ציוני המפורסם ר' שמחה כהנא, שהצטיין ביופי דרושיו וניגוניו, והמגיד הצדיק ר' אליקים גציל זצ"ל, שהיה דורש הכתוב (חזית) בשבעים פנים ויותר, והצטיין בלהטו ובתום צדקת נפשו, ואנסה ללכת בדרכיהם". לאגרת זו נמצאה תשובת הראי"ה בכתב־יד והועתקה על ידי מכון מאבני המקום לכאן.

אגרת ג

ב"ה כ"ה אדר שני תרס"ב באברויסק. לכבוד ידידי הרב הגאון החכם הכולל מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו. בימים האלה הופיעו לנגד עיני שני ספרים חדשים שיצאו זה לאור: א) "מגן התלמוד". ב) "קול שמחה" שניהם מתיחסים ל"הרה"ג המפורסם אבי הדרשנים המטיף הנפלא שמחה הכהן כהנא" (לשון השער) "הספר הזה ראוהו גאונים ויהללוהו, רבנים ויאשרוהו, כל המשכילים העידו כי לא בא עוד כבושם הזה בספרותנו התלמודיית" (לשון שער הספר מגן התלמוד). ועל שער הספר "קול שמחה" כתוב לאמר "דרושים ונפלאים יחידים בסגנונם רעיונות נשגבים מחקקים פילוסופיים כתובים בשפה צחה והגיון ישר מפליאים את לבב שומעיהם מאת הרה"ג המטיף הנפלא והיחיד בסגנונו מר שמחה הכהן כהנא (א' תואר הגאונים אשר כבש לו דרך חדשה במשא הדרוש ולא מטיף יקרא כ"א חוזה חזיונות (הרה"ג ר' אברהם בער שפירא) הוא הגבר הקים עולה של תשובה בכמה עירות ע"י דבריו ומוסריו החוצבים להבות אש קודש (הר"ח ברלין))" (כ"ז כתוב על שער הספר), ואמנם גם השער יחיד בסגנונו... ואחר השער נדפסו מכתבי תהלה והסכמות כמעט מכל הגאונים המפליאים את תכונת הספרים ומחברם הכהן. והנה מה מאד נפלאתי בהעבירי את עיני על שני הספרים הנזכרים והנה תהו ובהו. כהן הדיוט ורמאי ספרותי לכל פרטיו ודקדוקיו הופיע לנגד עיני, באופן שהיאוש החל להתגנב בלבבי לאמר, כי מעתה כל דברי הגאונים הבל הבלים ואין בהם מועיל כראוי לעצמות יבשות... הספרים האלה גנובים הם מראשם ועד סופם וכהנא ההדיוט התלבש בבגדי כהנא רבא. והנני להראות ולציין את המקורים במהם גנב הרמאי הזה ושם בכליו. בספר "מגן התלמוד" צד 22 באור על המאמר ברכות (ה' ע"ב) "הנותן מטתו בין צפון לדרום לקוח "מהמגיד" שנת תרמ"ו במאמרי "דברי אמת" (בגליון ל"ח). בצד 25 באור על מאמרו של ר"ל "מוציא חמה מנרתיקה" (נדרים ז' ע"ב) גנוב ממאמרי "אש דת ורוח לאומי" (המגיד שנת תרנ"א בפרק ט'). צד 26 עולם מאמצעיתו נברא וכו', מספר "בקרת התלמוד" ועוד. בצד 34 וצד 35 באורים על מאמרי חז"ל בסנהדרין, אדה"ר מכל העולם הוצבר עפרו, ואדה"ר גופו מבבל ובספר קול שמחה צד 6 באור על המאמר בחגיגה אדה"ר מלא כל העולם בראו, הבאוים האלה לקוחים מספר "כור לזהב" להחכם שערשעווסקי ומספר "על נהרות בבל" להח' געצאוו ועוד. צד 64 באור על המאמר "אחר קצץ בנטיעות" לקוח "מהפסגה" חוברת ב' להח' זה"ל. בצד 80 באור על המאמר במסכת ב"מ דף פ"ה "בצפרא אמר להם באו" מספר "אור שבעת הימים" ומספר "חותם תכנית" חלק שני להגאון ריינוס. צד 84 באור לדברי רבב"ח "האי גלא דמטבע לספינתא" (ב"ב דף ע"ג) ובספר "קול שמחה" צד 40 ג"כ אריכות דברים על המאמר הזה, לקוח מהספר "שערי אורה" להג' ריינסו וקדמם בעל "עוללות אפרים" בסופו בבאוריו על מאמרי רבב"ח. צד 98 באור על המאמר "זימנא חדא הוה אזילנא בספינתא" לקוח מהמאמר "חזון למועד" שנדפס בהמליך תרמ"ג ובחוברת מיוחדה להסופר א"ש פרידבערג ועקרםשל דברים כתובים בספר עוללות אפרים שם. וצבד 117 באור ע"ד הני "אאוזי דשמיטת גדפייהו משמנייהו" ובספר ק"ש צד 50 אריכות בזה כתוב הדר הוא "בהתורה והמצוה" למלבים באור תורה לפרשת בראשית. בק"ש צד 45 ובצד 73 אריכות דברים ע"ד האגדה מלוז שבשדרה גנוב הוא מספר "חותם תכנית" חלק ב' ובכה"ע העברים בראשית שנום הרעמים והפרעות לפני עשרים שנה נדפסו הדברים האלה בכ"ע המליץ והרוסקי יעווריא ועוד. צד 88 באור על המאמר "יאה עניותר לישראל" נודע הוא הבאור הזה כבר בין החיים בשם הגאון נצי"ב ז"ל. בצד 101 באור על מאמרו של אבא שאול ע"ד קוליתו של עוג מלך הבשן כמדומני שכ"כ בעקדה בפ' חוקת. יש לי אמנם מה לציין עוד אבל גם ע"י המראה מקומות הנזכרים יתבטלו שני שלישי ספריו והשליש הנשאר גנוב מכ"ע ישנים אשר הטרחא גדולה לציין באיזה גליון נמצאים דבריו ולכן נמנעתי כעת מלציין, אבל יאמין לי כתר"ג כי לא מצאתי בספריו אף דבר חדש אחד ממה שלא ראיתי עד הנה. ביחוד גנס מספרי ריינעס וגם ממאמרי וספרי השונים. בדף נ' בספר "קול שמחה" באור על משנה באבות שינה של שחרית נמצא "במדרש שמואל" ועוד, אפס שהוסיף איזה דברים בטלים. בכלל בכל דף ודף מהספרים האלה נראה לעין המבקר איש נוכל המתהדר בנוצות זרים וברעיונות אחרים, והמתאמץ להראות את השכלתו הכללים אשר קרא ושנה ע"ד ההיפנוטיזמוס והמאגאניטזמוס, ואשר כמה פעמים הביאני המחבר לידי שׂחוק: בסוף ספר "מגן התלמוד" האריך אבי הדרשנים ומגן התלמוד להראות את צדקת חז"ל במסכת כתובות כי "קול באשה הרי זה מום" (כתובות ע"ה) יען כי "תרנגולת הקוראת כתרנגול אינה ראויה לגדל ביצים..." (והאריך שם בדברי ענבים אשר אמנם בזה כחו גדול כנראה כ"פ מספריו, ואולם רוב דבריו ע"ד הלכות אישות בכ"מ מספריו לקוחים מהספר "סנגור" להחכם צוויפעל במאמרו "עזרת נשים" ועוד). שכח הכהן הגדול שלפנינו מאמרו של ר' שמעון בן אליעזר במסכת יבמות (דף פ' ע"ב) כי "כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש" הוא סימן לעקרה, ובכן אך לחנם למד מחברנו שיחת עופות... בכלל הידיעות מחכמת הטבע המובאות לפעמים בספר הזה הנה ידיעות שטחיות הידועות לכל מתחיל לקרות בספרי הטבע. בצד 47 עמל מחברנו להתאים עם הטבע מה שמובא במסכת גיטין (דף מ"ה) כי "בנתיה דרב נחמן הוי בחשן קידרא בידיהו" ולא עלתה בידו מאומה, וע"ז הנני לציין המובא בספר להחכם הערבערט ספענסער (בח"ר בפאריגראף 29 בההעתקה הרוסית משנת 1876) בשם הנוסע גרדינער ע"ד העם הפראי "זולו" כי הוא כמו סלמנדרא שאין האש שולט בו וברגלים יחפות ילכו על חוטי ברזל הלוהטים מאש, כן תוחבים הם את ידיהם במים רותחים העומדים על האש, ואם אמנם לא אשים אשם נפש מחברנו על אשר לא קרא את ספרי ספענסער אבל עכ"פ איננו חכם כאשר יתארוהו רבים... בכלל עגמה נפשי לראות כי עפ"י הרוב דברים לקוחים מספרי המשכילים אשר עליהם ישליך מחברנו נעל, וכמה הגיונות גנב מאמרי עורך המליץ הח' איש היהודי הלא הם כתובים בספריו (לדוגמא בספר "קול שמחה" ע"ד חנוך הבנים ונר שבת, לקוח מהגיונות "איש יהודי" כן נמצא זה גם בדרשותיו של המטיף פיעטסון שנדפסו בשפת שזארגאן). בכלל הרבה דברים העלה מחברנו על הספר ממה ששמע ממטיפים אחדים, ודמה כי המטיפים חדשו מעצמם את הדברים והרעיונות אבל גם הם הלא מתלבשים בטלית שאולה, כנודע, ואכמ"ל. זכורני שלפני איזה שנים בא אלי הכהן שלפנינו עם חבילת תעודותיו ובחפצו היה כי גם אנכי אכתוב דברים אחדים אודותיו, אפס כי תכף נוכחתי לדעת את אי ידיעותיו בגפ"ת ובהשכלה ואמרתי לו כי דברים שאלים ופני הכהן חפו. ובשעה שהרבנים "מסכימים לדברים בטלים" ועל הכהן אומרים "מגננו אשר בו יחלנו" אמרתי אני "לשמחה מה זו עושה..." אמת כי גם משכילים הרבה נתנו לו תעודותיהם אבל עליהם אין אני דן מאומה יען כי רובם ככולם מוחזקים אצלי להדיוטים ובורים גמורים בנוגע לספרות התלמודית, אבל אם גם הרבנים הגאונים ישגו באופן מגונה כזה הלא עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואוי לדור שכך עלתה בימיו. יש לי גם להראות על שגיאות גדולות וגסות הנמצאות בספרי מגננו אבל השגיאות אינן שלו כי אם להמחברים שמהם שאל את דבריהם ובכן לא במגננו האשם. הנני כותב את הדברים האלה לכתר"ג יען כי ביחוד היה צר לי לראות את הסכמתו נדפסת שחור על גבי לבן בצד 9 מספר "מגן התלמוד" וכי כתר"ג מראה להכהן חבה יתירה וכהנא מרבא מסייע לכהנא זוטא באופן שכתר"ג ממליכו על המטיפים והדרשנים ומברך לאל על אשר נמצא לנו מטיף נפלא ומצוין בעל כשרון נשגב ומלבב לבבות, גבר מורם מעם ומוכתר בנימוסין וכו' וכו', ואמנם על זה אני תמה מאד: הן כתר"ג מוחזק בעיני לאיש היודע פרק בחכמת הנפש ולדרשן מצוין במינו וא"כ איך שגה בהאיש הזה אשר חזותו מוכיח עליו למה שהוא באמת... (ואיש כזה הוא אבי הדרשנים והמוכיחים בדורנו בהסכמת כל הגאונים, ומה דמות נערך להתמונה המכוערה הזאת) הלא אך מבט אחד דיו להוכיח מה טיבו של עובר זה... יאמין לי כתר"ג כי כ"פ באו אלי רבנים ומטיפים לבקש ממני תעודות על ספריהם וכאשר נוכחתי כי אין הספרים ראוים לדפוס (אם כי היה להם כבר חבילי הסכמות וגם אלי נתגנבה התאוה להמנות בין המסכימים ולנחות כבוד מזה...) אמרתי להם בפניהם כי אין הספרים ראוים לדפוס, וכי אך לשוא כל עמלם ויגיעם, כי ת"ל הנני משתדל כי רק אמת יהגה חכי אשיחה וירוח לי! גם בפנת ההסכמות והסמיכות נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים ואוי לה לספינת ישראל סבא שאבדה קברניטה... בהתימי את מכתבי עלי להעיר שאם אמנם רוח הפעסעמיזמוס מרחף על פני מכתבי בכ"ז ידע נא כתר"ג כי נהפוך הדבר, אנכי מטבעי הנני אופיטמיסט בנוגע לנצח ישראל ותורתו ורוחו האלהיי, אפס כי הנני מהמחזיקים בשייטת המתבוננים על ישראל בזמנינו שהוא עומד על פרשת דרכים... ואין כל ספק בעיני כי מהר יתבררו המושגים ורוח ממרום עלינו יחלוף ועוד נשוב לבצרון כי נצח ישראל לא יכזב. כשאקבל את תשובתו על מכתבי (הקודם והנוכחי) אז אבוא לפניו בארוכה. לע"ע הנני אומר שלום לו ולתורתו ולחכמתו וליראתו. ידידו המוקירו והמכבדו כרום ערכו הכותב בחפזון והמחכה למכתבו. שמואל אלכסנדראוו.

תשובת הראי"ה

ב"ה יום א' תזריע [כ"ח באדר-ב] תרס"ב, בויסק לכ' ידידי הרה"ג החכם השלם מו"ה שמואל אלכסנדרב שליט"א אחדשה"ט באהבה רבה. אין העת לפני כעת לבא במכתב ארוך כאשר יאתה לכבודו על מכתביו הנכבדים, אמנם זה האחרון הוא כמין שאלה בוערת לא אוכל להחמיץ ואשיב לרו"מ בקצרה. מה שנוגע אלי ידידי שלא ראיתי את הס' מגה"ת וקו"ש , גם עד כה לא נתתי מעולם הסכמה עליהם. אמנם המחבר היה פה אצלי, והתראה לעיני למצוין בין המטיפים הנהוגים, במה שרובם מטיפים ליין ולשכר, לפריקת עול, וזלזול הורים ומורים, בין החיים אתנו [ד'?] ע"י בין נוחי נפש ז"ל, והוא דרש והטיף לתורה וליראה לשמירת המצות, בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו, והטפתו היא באמת חזקה ומרגשת פועלת על הלבבות לשעתה, ע"כ לא מצאתי כל עוֶל בהגדולים שתמכוהו בתעודותיהם ומעולם לא עלתה על דעתי שתהיה תעודתי באה בדפוס ומצטרפת להסכמה של ספר שלא ראיתיו כלל. ובאמת בנידון זה איני רואה אשמה בהמסכימים, הרי יסוד העוֶל הוא רק מפני שגנב ושם בכלים משל אחרים, אבל האם חייבים המה הרבנים המסכימים לדעת ג"כ את ספרי הדרוש החדשים כספרי הרב ריינעס וכת"ר נ"י. במיני ערמומיות כמו אלה יכולים להוליך שולל גם את הנזהרים ביותר. ואין מזה כדאי להחליט דבר ע"ד המליצה הבדויה של הרקבון שבהרבנות. אין אני רואה בזה דבר עם הרבנות, כ"א עם האיש הפרטי. המחבר שהוא כפי הנראה אמנם אין תוכו כברו, ומסתמא יטול את שלו מיד הבקורת על מעילתו בשל אחרים, אלא שבעוה"ר בהבקורת של דורנו ודאי יש בה רקבון, נקוה מאד להבחין בין מבוקר בצדק למבוקר בגזל משפט. הטרדות הרבות כעת גוזלות את חופשי לגמרי, ומאד הנני מצטער בזה שא"א לי כלל לקחת דברים את כבודו, על העניינים שנגענו במשך מרוצת מכתבינו המעטים ובהדברים המסתעפים מהם שהם אינם מעטים. דבר אחד קל הערך ראיתי להעיר כי לדעתי לא מלב כתב כבודו במכתבו הראשון, שיסוד הבחנת כל דעה היא רק אם תוכל להיות מתכנסת באיזה דבור של דחז"ל, גם אם תהיה קצונה מאד. משפט כזה איננו הגיוני כלל, הכל יודעים כי יסוד הדעות בברורן אינו כ"א המשפט עליהם עצמם. אך אחרי שנמצאם נכונים כשהם לעצמם טוב נעשה כשנסמיכם אל דברי תורה כדי להפיץ משפטם ביותר. אמת הדבר שבמהלך יותר עמוק אין שום אסמכתא בטלה. לפ"ד אין מקרה, לא בעולם המוחשי וגם לא בעולם המושכל [הוא נגד דעת הרמב"ם ז"ל הרבה] ע"כ יש ערך לכל פגישה שכלית, אבל ישנם פגישות כאלה, שמחיבורן יצאו דברים מרים ומזיקים, אלא שאין לך דבר מזיק בעולם שאין בו תועלת מצד הכלליות, לפעמים בצירופו, ולפעמים בפעולה של שלילותו. ע"כ גם הציורים היותר רעים כשנסמכים על דברי תורה, לא אמרו בהם חז"ל מחדש פנים בתורה שלא כהלכה, כי אם מגלה פנים, כלומר יש צפון גם פנים זה, כי אין להוליד דבר מן השלילה המוחלטת. הילכו שנים יחד אם לא נועדו הדברים המתאימים להוציא רעיון בעל צביון יהיה גם משחית ביותר, בעולם המוסרי והתרבות, עכ"פ לא יצא מעפר כי לא יצא מעפר עוֶל . אבל הדעה הטהורה, תדע על מה ישמש כל דבר, אם להרחיב ענפים כדי להפריח ציצים ופרחים, להביא חיים לעולם, אם לגדעו כאשרה, ע"כ אין די בזאת הבחינה של התכנסות באיזה מאמר חז"ל לכל דעה חיצונית לומר כי היא כבר ראויה לבא בקהל, אף לפי דעתי שאין הפגישה, של התאמת הביטויים אל הרעיונות באה במקרה, אם לא בכל הפעמים מצד האומר, אבל לעולם מצד יד ד' קורא הדורות מראש, שמשם הולכות כל העלילות. סימן לדבר ר"מ דהוה דייק בשמא , ודוקא הוא רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אלא שהפָּנים שלא כהלכה, כך תעודתם שלא יתגלו, ואם במקרה יתגלו ע"י אנשי דלא מעלי, יבא בן חיל, שיתד תהיה לו על אזניו, יחפור בדקר ויכסה, מובן הדבר שעם תנאי הכיסוי וההרחקה יש לדומן ג"כ שימוש מועיל בחיים, אבל אדם עשוי לנקר את חצרו ויכרסמנו מי שעין שלו תלויה (אבדר"נ פל"ד) וסימן טהרה שלו הוא רק חיצוני, פושט את טלפיו ואומר ראו שאני טהור. ע"כ רק בזאת יבחנו הדעות הראויות בהיותם משביחים את התוך הישראלי כאשר יבאו ויתבלעו באברי האומה המשכילים, לזה צריכה הפגישה החיצונית להצטרף, על פי שנים עדים יקום דבר. ידידי הלב הומה, הרעיונות מפכות וחפצות להשתפך על הגיליון ללב נבון ורחב כידידי, אבל העבדות, הנה עומדת אחר כתלי, ואומרת רד מן המגדל הפורח באויר, נלך רגלי את העם, להורות ולדון כתורה וכמצוה, בין כדא וחביתא ובין שעורה וחיטה, ואותן ההלכות שאתה רואה אותן שחורות כעורב, הרי הם כאהלי שלמה המעמידין את ישראל להיות לעם קדוש לד' אלקי ישראל, אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, וחבליו בל ינתקו. והיה זה שלום כנה"ר ונפש ידידו עז דורש שלומו וטובתו באהבה רבה אברהם יצחק הכהן קוק