דיו לבא מן הדין להיות כנדון

דיו לבא מן הדין להיות כנדון ("דין דיו") הוא כלל יסוד תלמודי, הקובע כי די לדבר הנלמד בקל וחומר להיות כמו המלמד ולא יותר ממנו. כשלמדים דבר אחד מדבר אחר בקל וחומר, אף על פי שהנלמד חמור יותר מן המלמד, מכל מקום אין להטיל על הנלמד יותר ממה שיש במלמד.

מקור

הגמרא בבא קמא כה א מביאה שדין "דיו" הוא דאורייתא ונלמד ממעשה מרים. לאחר שמרים דיברה על משה, היא נעשתה מצורעת והקב"ה אמר למשה "ואביה ירק ירק בפניה הלוא תכלם שבעת ימים", ולכן גם מרים תיסגר מחוץ למחנה שבעה ימים. הגמרא לומדת שעל אף שכבוד השכינה גדול יותר מסתם כבוד אב, אין אנו אומרים שמרים תיענש יותר משבוע משום שאין הנלמד יכול להיות חמור יותר מהמלמד.

באותו האופן, הגמרא בבא קמא כה א מביאה מחלוקת בין חכמים לרבי טרפון לגבי שור הנוגח ברשות הניזוק. רבי טרפון למד קל וחומר מדיני שן ורגל: אם התורה הקילה ברשות הרבים לפטור מנזקי שן ורגל ועדיין היא החמירה שיש צורך לשלם קרן, קל וחומר שברשות הניזק בו משלמים נזק שלם על השן והרגל יהיה גם תשלום מלא על נזקי קרן. מנגד, חכמים חולקים עליו וסוברים שדיו לבא מן הדין להיות כנידון, כלומר מכיוון שעל קרן ברשות הרבים חייבה התורה רק חצי נזק, ניתן ללמוד ממנה גם לרשות הניזק חצי נזק בלבד.