אבידה מדעת

דבר שהונח על ידי בעליו במקום שהוא עלול להיאבד להם.

אבידה מדעת, ברוב המקרים, היא הפקר, שמתוך מעשיו של אותו אדם ניתן להסיק שהפקירם. ויש אומרים שאבידה מדעת אינה הפקר, אלא שאין חיוב למוצא אבידה זו להשיבה לבעליה, ומתוך כך יש להניח שבעליה התייאש ממנה, והייאוש מועיל, כיון שמדובר באבידה.

אבידה מדעת כיצד? המניח חבית יין פתוחה בחוץ, מקום ששקצים ורמשים ישתו ממנה, הרי זו אבידה מדעת, ומותר למוצאה לקחתה לעצמו.

וכן: המשליך חפץ שאין בו סימן לרשות הרבים, הרי זו אבידה מדעת, וכל המוצאו - זכה בו.

ברם, אם יש בחפץ סימן, אף שאין הרואה את השלכתו על ידי בעליו זקוק לטפל בו ולהחזירו, מכל מקום אסור לו ליטלו לעצמו, מכיון שלא ברור שהחפץ ילך לאיבוד, שהרי יש בו סימן, ויתכן שימצאנו אדם שלא ראה שהחפץ הושלך מרצון ויכריז עליו. ויש אומרים, שגם אם יש בחפץ סימן, הריהו הפקר, ומותר לרואה את השלכתו ליטלו לעצמו.