גונב על מנת למיקט

הגדרה

אסור לגנוב מחבירו, אפילו אם מטרתו רק להקניטו (הוזכר בבבא מציעא סא.).

מקור וטעם

במקורו נחלקו המפרשים: החינוך (רכד) כתב שהוא מדאורייתא, אך הלחם משנה (גניבה א-א) דייק מהרמב"ם שהוא רק מדרבנן (אמנם בספר המצוות רמד כתב הרמב"ם שהוא כן מדאורייתא).

פרטי הדין

הגונב על מנת למיקט ובדעתו להחזירו - נחלקו בו הראשונים, ויש בזה שלוש דעות:

1. יש שהתירו, ולשיטתם איסור על מנת למיקט הוא דווקא כשגונב שלא על מנת להחזירו אלא שמטרתו רק להקניטו ולא להשתמש בחפץ.
2. יש שאסרו (השיטה מקובצת בבא מציעא סא. (ד"ה ע"מ למיקט) הביא מחלוקת ראשונים האם מותר או אסור).
3. הרמב"ם אסר, אך הוסיף שטעם האיסור הוא כדי שלא ירגיל את עצמו לגנוב (ספר המצוות רמד, ומשמע קצת שאינו גדר גניבה ממש).

אונסין - הסתפק הקצוה"ח (שמח-א) האם הגונב על מנת למיקט חייב באונסין.

בכפל וארבע וחמישה הגונב על מנת למיקט חייב (מנחת חינוך נד-א [כב] ד"ה ובלאו).

גזילה על מנת למיקט - בפשטות מותרת (עיון בלומדות יג, וכן משמע מספר המצוות לרמב"ם רמד, וכן כתב שדי חמד ח"ב פאת השדה ג-ה ד"ה גזל, עמוד 21), ויש אוסרים (שדי חמד ח"ב ג-לו עמוד 8).

ראה גם

• גניבה וגזילה