גיד הנשה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
איסור אכילת הגיד שעל כף ירכה של בהמה או חיה.@2הגיד שעל כף הירך נקרא "גיד הנשה", לפי שנשה - קפץ - ועלה ממקומו אצל יעקב, בהאבקו עם המלאך, כמסופר בפרשת וישלח בראשית ל"ב; ושם נאמרה אזהרה לישראל, שלא לאכול את הגיד הזה שבבעלי חיים, שנאמר שם שם, לג: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה, כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה".בספר החינוך מבואר, שלא נאמרו הדברים הללו בדרך סיפור, שמפני שאירע דבר זה באב, נמנעים הבנים מלאכול את אותו הגיד, אלא זוהי אזהרת התורה שלא יאכלוהו.שני גידים הם בירך: פנימי וחיצוני. הפנימי סמוך לעצם[1], והחיצוני סמוך לבשר[2]. הפנימי אסור מן התורה, וחייבים עליו מלקות, והחיצוני אינו אסור אלא מדרבנן[3].
הערות שוליים
- ↑ . והוא גיד ארוך, שראשו מחובר בעצם האליה, ויורד ומתפשט על כף הירך, שהוא עיגול בשר הנתון על עצם הירך, ומשם הוא נכנס לצד הפנימי של הירך, לאורך הירך, עד לצומת הגידים; ונקרא "פנימי" לפי שהוא בצד הפנימי של הירך (רש"י חולין צ"א ע"א). ויש מפרשים שנקרא פנימי, מפני שהוא מובלע הרבה עד סמוך לעצם (תוס' חולין צ"ג ע"ב ד"ה שני).
- ↑ . והוא גיד קצר שאינו על כף הירך אלא מובלע בתוך בשר הכף; ונקרא "חיצון" מפני שהוא נתון כולו בצד החיצון של הירך (רש"י שם). ויש מפרשים שנקרא חיצון, מפני שהוא סמוך לבשר ואינו מובלע כל כך (תוס' שם).
- ↑ . שכן נאמר: "גיד הנשה אשר על כף הירך" - אינו אסור (מן התורה) אלא אותו גיד המתפשט בכל הירך, והוא הפנימי, כמבואר בהערה 1; ועוד, שנאמר: "על כף", והחיצון הוא לא על הכף אלא בתוך הכף, כמבואר בהערה 2.