ההיסטוריה היהודית

בכמה וכמה מקומות אנו מוצאים בתלמוד סוגיות שמספרות על ההיסטוריה היהודית, כגון חורבן הבית, מלכות יוון ורומא, מעשה החשמונאים, מרד בר כוכבא ועוד. בערך זה נדון מה היה יחסם של חז"ל לסוגיות אלו.

חז"ל לא התעניינו בהיסטוריה

בסוגיות רבות אנו רואים שחז"ל לא התעניינו בהיסטוריה לשם היסטוריה, אלא רק כאשר יש מכך תועלת מסוימת.

למשל, אגדות החורבן (גיטין נה:-נח.) - אילו לחז"ל היה חשוב ללמד אותנו את המאורעות, היה עליהם לציין את התאריכים ולספר על הקרבות שהביאו לחורבן. יצוין גם שבאגדות אלו יש גוזמאות רבות (במספר ההרוגים), ומעורבים מעשים על חורבן בית המקדש הראשון, השני, וחורבן ביתר. אילו המטרה היתה ידיעת המאורעות - מסתבר שהיו עושים זאת באופן אחר.

אנו רואים מהאגדות שחז"ל הביאו, שאע"פ שהאריכו בהם, עשו זאת למטרות מסוימות, ולא לידיעת המאורעות עצמם: באגדות לא מובאים תאריכים וקרבות, אלא בעיקר מעשים שבאים עורר צער על החורבן, וכן מעשים שמספרים אלו עוונות גרמו לחורבן.

בדומה לכך אנו מוצאים בסוגיית מאי חנוכה (שבת כא:) שאע"פ שבדיני חנוכה הגמרא מאריכה בכמה וכמה דפים, לגבי סיפור הנס בעצמו חז"ל מקצרים זאת לכמה שורות, וגם בהם לא מפורטים תאריכים, שמות הלוחמים, דרך הקרבות וכדומה, אלא עיקרם הוא סיפור הנס והצורך להודות עליו.

בריאת העולם

מבחינה היסטורית, המאורעות המשמעותיים והמעניינים ביותר הם של בריאת העולם. ובכן דווקא בעניין זה אנו רואים שחז"ל נמנעים מלעסוק בו, ואמרו על מי שעוסק בכך שראוי שלא בא לעולם (חגיגה יא:). שוב אנו רואים שההיסטוריה לשם עצה אינה מעניינם של חז"ל, אלא רק כשיש בה תועלת, אך כשהיא עלולה להביא לכפירה - אף אסרו את העיסוק בה.

(בדומה לזה חז"ל אסרו שם גם את העיסוק ב"מה למעלה ומה למטה", אע"פ שמבחינה מדעית ברור שעניינים אלו מעניינים, כיוון שהם עלולים להביא לכפירה).

סוגיה דומה היא סוגיית ימות המשיח, שהיא מיסודות האמונה, ואעפ"כ בגמרא ובמפרשים היא פרטיה לא ברורים - גדרי עולם הבא תחיית המתים וימות המשיח, מה קודם למה, עד שהרמב"ם כתב שאת פרטי דברים אלו לא נדע עד שיהיו. שוב אנו רואים שכאשר אין תועלת בעיסוק בפרטים - חז"ל לא פירט זאת, אע"פ שהנושא יסודי ומעניין.

מעשים בחז"ל

גם במעשים המסופרים בחז"ל, עיקרם הוא לשם המוסר שבהם ולא בעיסוק ההיסטורי. דוגמא בולטת לזה היא המעשה בעשרת הרוגי מלכות, שמתואר בכמה מקורות בפירוט, אע"פ שכבר כתבו המפרשים שמבחינה היסטורית לא היה כפי המסופר: ברור שעשרת ההרוגים לא נהרגו ביחד, שהרי הם היו בדורות שונים, במשך כשבעים שנה. ועוד, במקורות השונים ישנם כמה וכמה גירסאות מי היו עשרת ההרוגים, והמפרשים אף לא עמלו לברר איזה גירסא היא המדויקת יותר. ומבואר שוב שהמטרה היא המוסר שיש במעשה, ולא הידיעה עצמה.

חשבונות היסטוריים בגמרא

בסוגיות רבות הגמרא דנה במאורעות שאירעו, כגון: עבודה זרה ט (יוון ורומי), מגילה יא: (מלכות פרס), תענית כט. (עליית משה וירידתו מהר סיני), שבת פז: (השנה הראשונה לצאת ישראל ממצריים), שבת טו. (הנשיאים שקודם החורבן) ועוד.

הדבר בולט שבכל המקרים הללו העיסוק הוא לצורך חישובים מסוימים, ולא לצורך הלימוד ההיסטורי.

מפרשים שחלקו על חז"ל

בכמה סוגיות מרכזיות היו מפרשים שלא נמנעו מלחלוק על חז"ל בעניינים היסטוריים, כגון כמה זמן היה בית המקדש השני (בגמרא מפורש שהוא 420 שנה, אך יש מפרשים שכתבו 428, ½437, ½639 שנה - הובאו בכוזרי המבואר א-מה, באר הגולה באר השישי יח ד"ה עוד בספר, והערה 1236 שם). כמה שנים ישבו ישראל במצריים (תורה שלמה פרשת שמות מילואים ה הביא שיש דעה שהיו 215 שנה, ולא 210, וכן הביא שם שנחלקו האם מונים 400 שנה מברית בין הבתרים או מלידת יצחק).

ובדומה לפירושי חז"ל על התנ"ך, שגם בהם לא נמנעו מפרשי התנ"ך מלחלוק על חז"ל, גם בסוגיות היסטוריות לא נמנעו מכך.