מפתה בתולה

מפתה בתולה נענש לפי התורה, המצווה על בית דין לדון את מפתה בתולה. בספר שמות נאמר:"וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" ^[1]. רש"י מבאר וכי יפתה - "מדבר על לבה עד ששומעת לו." וכן תרגומו: וארי ישדל. שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי - מדובר בפיתוי במילים או במתנות. והפסק דין מהר ימהרנה יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה וישאנה. והמחיר - בדיוק כמו לאישתו כמהר הבתולות - שהוא קצוב חמישים כסף אצל התופס את הבתולה ושוכב עמה באונס שנאמר ^[2] ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמישים כסף"

אופיה של העבירה

רבי יצחק אברבנאל מרחיב לדון במצווה זאת ומסביר את הרקע וכן את הקשר למצווה הבאה לאחריה:"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (י"ז).

הוא כותב "והתבונן ביושר המשפט" - עד כמה יש הגיון בעונש המוטל על המפתה. האדם הרגיל אינו מפתה נערה "הראויה לפי כבודו להנשא לה". אם הוא מוצא נערה מתאימה הוא פונה אל משפחתה ובא בברית נישואין כדת וכדין.

אבל "הנכבדים" - אלא אשר אמצעים כספיים בידם - כאשר רואים נערה המוצאת חן בעיניהם ייתנו להם מתנות ויפתו אותן ןאפילו יבטיחו להן נישואין. הנערה הבתולה נענית להם לאור ההבטחות. אך "לבבו לא כן ידמה אלא למלאות בה תאוואתו ולעוזבה ולתפאר עם זם זה אצל הבחורים".

מה התורה ציוותה: יקח אותה לאישה, למרות שהיא אולי צעירה ולא במעמדו. אבל אם אביה ייסרב, יהיה עליו לשלם לאביה מוהר, כמו לאישה הרגילה. התשלום הוא לא לה אלא לאביה שכן הוא זה שיצטרך לחפש חתן אחר ולשאת בתשלום.

מקומה של המכשפה

המצווה הבאה מדבר על מכשפה, אשר אותה יש להמית. אברבנאל מציע הסבר. בדרך כלל הנערות יפותו ללכת אחרת הנכבדים על-ידי נשים, אותן הן מדמה ל"מכשפות" - אולי "סרסורים" בימינו. הוא כותב כי בחכמתן ובנסיונן הן משכנעות את הצעירות ללכת אחרי הנכבדים. "היא המביא את האיש ואת הנערה לניאוף". הוא לומד על הקשר בין מכשפה לבין ניאוף מספר מלכים, בו נאמר על איזבל :"...עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים." ^[3]. לדעתו, הנשים המכשפות "יטו יותר לאומנות הכישוף מן האנשים וכל שכן בפיתוי הבתולות".

ראו גם

• אונס מפתה ומוציא שם רע - ההיבט ההלכתי

הערות שוליים