אין עונשין מן הדין

אין למדים חיוב עונש על ידי קל וחומר.

המקור לזה הוא, שבעונש הבא על אחותו נאמר ויקרא כ, יז: "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו... ונכרתו... ערוות אחותו גילה". סופו של הפסוק "ערוות אחותו" בא לחייב בכרת את הבא על אחותו שהיא בתם המשותפת של אביו ואמו. ואף על פי שיש ללמוד בקל וחומר, ומה הבא על אחותו שאינה אלא בת אביו או אינה אלא בת אמו חייב כרת, הבא על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו לא כל שכן שחייב כרת, אלא שאין עונשין מן הדין.

בטעם הדבר שאין עונשין מן הדין יש שכתבו, שמכיון שקל וחומר הוא לימוד שיכלי ואדם דן קל וחומר מעצמו, חוששים שמא יש איזו שהיא פירכא על הקל וחומר. ואף שאת גוף האיסור שייך לאסור מחמת הקל וחומר, מכל מקום להעניש לא מענישים כי שמא הוא מופרך מעיקרו.

ויש שביארו, שכיון שהלמד חמור מן המלמד, היא הנותנת שלא תועיל ללמד הכפרה בעונש המפורש במלמד הקל ממנו.