חליפין
|
|
הגדרה
מחליפים נכס של הקונה בנכס של המוכר הסוגיות בבבא מציעא מה. והלאה, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כז.
זהו הקניין הראשון שהיו ישראל רגילים לקנות בו מדרש רבה סוף קהלת, ספר החינוך שלו ד"ה ועוד.
דינים דומים: חליפין שווה בשווה[1] - כקניין חליפין, אלא ששני הנכסים שווים זה לזה. ויש כמה חילוקי דינים בין חליפין לחליפין שווה בשווה, ויש אומרים שחליפין שווה בשווה הם מדין חליפין[2].
קניין כסף[3] - כתבו התוס' גיטין לט: ד"ה משום שחליפין דומים לקניין כסף, וכל מה שנקנה בקניין כסף נקנה גם בחליפין, חוץ מאשה.
נקרא גם קניין סודר רש"י קידושין ג. ד"ה חליפין, קנו מידו תוס' כתובות נה: ד"ה מתנת, קנו מיניה תוס' נדרים כז: ד"ה הלכתא, וכן נקרא סתם "קניין" תוס' כתובות נה. ד"ה כתובו, רמב"ם מכירה ה-ה.
ובטעם שנקרא סתם "קניין" כתב הפרישה חו"מ קצ-א שתי סיבות: משום שזה היה עיקר קניינם אמנם שיטה מקובצת בכורות יג. אות ג (על הדף) כתב שרגילים לקנות במעות ומשיכה ולא בחליפין, או משום שזה הקניין היחיד שבו כל אחד גם מקנה וגם קונה, שלא כבשאר הקניינים שאחד רק מקנה והשני רק קונה.
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "לקיים כל דבר שלף איש נעלו" "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד-ז): "על הגאולה" - זו מכירה ונחלקו בה האם היא כסף או משיכה, "על התמורה" - אלו חליפין שווה בשווה, "לקיים כל דבר שלף איש נעלו" - זהו סודר) (תוס' בבא מציעא מז. ד"ה גאולה, רשב"א קידושין כח בשם ר"ת.
ויש בזה שלוש שיטות:
- דאורייתא רמב"ן בהשגות על ספר המצוות לרמב"ם סוף שורש ב, מנחת חינוך[4] שלו-יב, ארעא דרבנן תקפב (הובא בשדי חמד ח"ב עמוד 406 ד"ה חליפין).
- דרבנן רדב"ז בתשובות החדשות תקג, והשדי חמד שם כתב בדעת התוס' שלא פשוט להם שמדאורייתא, דאפשר שהוא דרבנן. וספר המקנה (כז-ה ד"ה אם) ותורת הקניינים (ח"א עמוד קמ) דנו האם מדאורייתא או מדרבנן.
- מנהג דבר אברהם ח"א א.
בטעמו חקרו האם קונה תמורת החפץ השני, או שקונה את החפץ משום שנחשב שגם הוא עשה את מעשה הקניין (כגון משיכה) שחבירו עשה בחפץ השני. למשל, ראובן רוצה לקנות משמעון פרה, ולכן שמעון קונה את הסודר של ראובן במשיכה. וחוקרים האם ראובן קנה את הפרה תמורת הסודר, או שנחשב שראובן משך את הפרה ולכן קנה אותה רוח אליהו ט.
במקור הקניין ובסוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[5]) חקרו רבים האם נתינת הסודר היא תמורת החפץ הנקנה (מדין קניין כסף), או שהיא ראיה לגמירות דעת מנחת אשר בבא בתרא מב. שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד כב בדעת רש"י: החלפת חפץ בחפץ. ומעין זה חקר בשיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד שט, ומעין זה בתורת הקניינים ח"א עמוד קמג האם הוא תמורה או מעשה ליצור למקנה גמירות דעת.
וכן חקרו רבים האם הוא מדין קניין כסף או שהוא קניין נפרד פרי משה קניינים לא-ב, קונטרסי שיעורים קידושין ד, תורת הקניינים ח"א עמוד קמא. תוס' קידושין ג. ד"ה ואשה ורשב"א קידושין כה: ד"ה אמר אביי: קניין בפני עצמו. משנה למלך עבדים ב-א: חליפין אינם כלולים בקניין כסף. תוס' גיטין לט: ד"ה משום: חליפין דומים לכסף, וכל מה שנקנה בכסף נקנה גם בחליפין, חוץ מאשה.
במהותו חידש הברכת אברהם קידושין קא בדפיו שחליפין שונה מכל הקניינים, ששאר הקניינים הם מעשה שפועל את הקניין (מעשה שאינו קשור לדיבור), אך חליפין הוא גמר הדיבור שדיברו המוכר והקונה (חיזוק הדיבור), ולכן נקרא "לקיים כל דבר" - לקיים את הדיבור שסיכמו ביניהם.
בדינים שונים
שכירות ושאלה אינם נקנים בחליפין רא"ש בבא מציעא פ"א לא. והנתיבות המשפט קצה-יח הוסיף שהוא דווקא בקרקע, אך מטלטלין, כיוון שנפחתים הם כמכירה, ונקנים בחליפין. והריב"ה בטור חו"מ קצה חילק ששכירות נקנית בחליפין לכו"ע אך בשאלה נחלקו, והב"י תמה מדוע חילק ביניהם.
מתנה על מנת להחזיר, לתוס' ערכין כט: ד"ה ולא אינה נקנית בחליפין, ולרא"ש בבא מציעא פ"א לא כן.
הנכס
הנכסים הנקנים הם:
מה שנקנה בקניין כסף - כתבו התוס' גיטין לט: ד"ה משום שחליפין דומים לקניין כסף, וכל מה שנקנה בקניין כסף נקנה גם בחליפין, חוץ מאשה.
קרקע נקנית בחליפין גידולי תרומה שער נא ח"ג מוכיח מגמרא ריש בבא מציעא "קני ארעא אגב גלימא". והרמב"ן קידושין כח הביא שיש חולקים על זה, ודחה אותם.
שטר חוב לראב"ד נקנה בחליפין, ולרמב"ן לא דן בזה ספר המקנה ו-ב בתחילתו.
טובת הנאה (זכותו של הבעלים לתת מתנות כהונה עניים ומעשרות לכל מי שירצה) לדעה שהיא ממון, חידש השיטה מקובצת שיכול להקנותה רק בכסף אך לא באגב ובחליפין. וביאר ר' שמואל שהטובת הנאה אינה בעין, ואגב וחליפין מועילים רק בדבר שהוא בעין (כמו שמצינו שחליפין לא מועילים במטבע כי אין בו ממש, ושאלה ושכירות לתוס' לא נקנים בחליפין, וכן דנים האם אותיות נקנות באגב) שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפו).
קניית עבד עברי - דנו בזה הראשונים והאחרונים. לרוב המפרשים אינו נקנה בחליפין תוס' קידושין ח. ד"ה ומאי, משנה למלך עבדים ב-א בדעת הרמב"ם, מהרימ"ט קידושין לז שהובא במשנה למלך שם. פני יהושע קידושין יד: והוסיף טעם שאין גופו קנוי והוא כקניין דברים, ורק הנתיבות המשפט קצה-יח כתב שכן נקנה.
שחרור עבד עברי - תוס' קידושין ח. ד"ה ומאי, וכן משנה למלך עבדים ב-א כתבו שאינו קונה את עצמו בחליפין, ורק מהרימ"ט קידושין לז ומ, הובא במשנה למלך עבדים ב-א כתב שאפשר שכן.
עבד כנעני נקנה בחליפין קידושין כב:.
שחרור עבד כנעני - ר"ת סובר שמועיל, אך יש אומרים שאינו מועיל, והרמ"ה וכן הריטב"א קידושין כב: ד"ה ואפשר, בלשון "אפשר" כתב שמועיל רק לשחררו מהשעבוד אך לא לאיסורין טור רסז.
פרטי הדין
באופן הקניין נחלקו האמוראים האם קונים בכליו של קונה או בכליו של מקנה בבא מציעא מז., ולהלכה קונים בכליו של קונה שם ע"ב, שו"ע חו"מ קצה-ב.
כתב הצפנת פענח שקניין חליפין חל ע"י שהקונה מפסיד את הסודר שלו, ולא ע"י שהמוכר מרוויח את הסודר של הקונה כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חליפין. ובלשונו: "ע"י שהמוכר מפסיד את הדבר, נעשה זה תחת הראשון". והוסיף שבקניין כסף הוא להיפך, שחל ע"י שהמוכר מרוויח את הכסף, ולא ע"י שהקונה מפסיד[6].
החפץ שקונים בו - הגמרא בבא מציעא מז. דנה ע"י אלו חפצים אפשר לקנות בחליפין (דהיינו איזה חפץ הקונה יכול לתת למקנה כדי להחיל את הקניין):
- כלי - קונים בו לכו"ע בבא מציעא מז..
- פירות (דהיינו כל דבר שאינו כלי) - נחלקו בהם רב ששת ורב נחמן האם קונים בהם בבא מציעא מז..
- מטבע - נחלקו בו רב ולוי האם קונים בו בחליפין בבא מציעא מז.. טעם הדעה שלא קונים בו הוא משום שאין בו (במטבע) ממש שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפו).
שליחות - נחלקו בעלי התוס' קידושין כו. ד"ה ה"ג האם חליפין צריכים להיות דווקא בפני הקונה ולא ע"י אדם אחר.
עדים - נחלקו הראשונים האם צריך עדים לקניין סודר: יש אומרים שצריך רשב"ם בבא בתרא מ. ד"ה קניין בפני שניים, ראב"ד והגאון בשיטה מקובצת שם ד"ה וז"ל א"א, תוס' בבא בתרא קמד. ד"ה כהלכתא, ראב"ד על הרמב"ם מכירה ה-ט, ויש חולקים תוס' בבא בתרא מ. ד"ה קניין, הר"ר יצחק בשיטה מקובצת שם, רמב"ם שם.
ובטעם הדעה שצריך עדים, אע"פ שבשאר הקניינים שבממון אין צריך עדים לקיום הדבר, כתב הראב"ד בשיטה מקובצת שם שכיוון שבקניין סודר לא עושה מעשה בגוף הדבר הנקנה (בלשונו: שאין בו שום משא ומתן), ובלי עדים נראה כחוכא וטלולא. והפרי משה קניינים לא-א ד"ה ובביאור ביאר בדבריו שהוא סובר שהקניין חל ע"י מעשה הקניין (ולא ע"י הדעת), וכיוון שלא עושה מעשה בגוף הדבר, צריך עדים כדי שיחשב למעשה.
אמנם אבן האזל וקרית מלך רב על הרמב"ם שם ביארו שהקניין כן חל בגמירות הדעת, וכיוון שבקניין סודר לא עושה מעשה בגוף הדבר הנקנה חסר בגמירות דעת, ולכן צריך עדים כדי שיגמור בדעתו.
העדים נותנים את הסודר. הסמ"ע על השו"ע חו"מ קכג-יד כתב שמועיל מדין זכין, והט"ז שם כתב שהקונה קונה ע"י הסודר שלהם דן בזה פרי משה קניינים לא-ו.
ובחידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קיח חקר בזה האם הוא מדין שליחות או מדין עבד כנעני וכן כתב הקצוה"ח קצה-ט שהוא מדין עבד כנעני.
סודר שאול - למחנה אפרים חליפין א, והביא מרדכי לא מועיל, אלא צריך שהסודר יהיה שלו. והבית יוסף חו"מ קצה) סובר שמועיל משום שאין דרכן של בני אדם להקפיד על כך (דן בזה ספר המקנה כז-ה ד"ה מח"א.
לקנות את הסודר - הגמרא נדרים מח: דנה האם כאשר המקנה מקבל את הסודר הוא קונה אותו. למסקנה רוב הראשונים שו"ת הרשב"א ח"ד רב, ר"ן ושאר ראשונים שם כתבו שאינו קונה, אך יש חולקים וסוברים שקונה לשעה רשב"א קידושין כו: ד"ה אלא וכמתנה על מנת להחזיר ריטב"א חדשים בבא מציעא ז. ד"ה כמאן, הגהות אמרי ברוך בשו"ע חו"מ קצה-ד.
שווה כסף נחלקו האחרונים האם מועיל מדין קניין כסף גר"ח מעשר שני ח, פני יהושע בבא מציעא מז. על תד"ה גאולה או מדין חליפין אבי עזרי אישות ג-א. דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד נח.
חוזק
בחוזק הקניין כתב הגידולי תרומה שער נא ח"ג שיש מעלה לחליפין על קניין אגב - שקונה קרקע, אך יש מעלה לקניין אגב יותר מקניין חליפין - שקונה מטבע. וביאר שכל קניין קונה את הדברים ששייכים בו, ואין להוכיח מקניין אחד על חבירו.
המקנה והקונה
גוי, ר"ת בתוס' קידושין ג. ד"ה ואשה כתב שמועיל בו חליפין (לקנות ממנו ולהקנות לו), אך הוא דעת יחיד ורוב הפוסקים חולקים עליו וסוברים שאינו יכול להקנות ולקנות בחליפין ש"ך חו"מ קכג-ל. וכן המהרשד"ם חו"מ נט חלק על ר"ת, האריך בזה בשדי חמד ח"ד עמוד 407 ד"ה ואם, וכן דן בזה קניין פירות מסכת עבדים פ, פא[7].
ראה גם
כסף (קניין) לגבי קניית עבד כנעני ע"ע [[קנייני עבד כנעני]] לגבי יציאת עבד כנעני ע"ע [[שחרור עבד כנעני חליפין|שחרור עבד כנעני בסעיף "חליפין"]].
הערות שוליים
- ↑ ע"ע חליפין שווה בשווה.
- ↑ הובאו עם החולקים עליהם בערך חליפין שווה בשווה בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.
- ↑ ע"ע כסף (קניין).
- ↑ וכן שיטתו שם בעוד הרבה קניינים שהם מדאורייתא, הובא בערך קניינים דרבנן בסעיף "קניינים שונים" ד"ה מחלוקת יסודית.
- ↑ את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.
- ↑ אמנם דנו בזה לגבי קניין כסף, ע"ע כסף (קניין) בסעיף "פרטי הדין" ד"ה באופן הקניין.
- ↑ בערך קנייני גוי בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ישראל שקונה מגוי) הבאנו שהקניין פירות חידש שכל מה שיש קניינים שלא מועילים בגוי הוא רק שגוי לא יכול לקנות בהם, אך הישראל כן יכול לקנות בקניינים אלה מהגוי.