סיום מסכת

סיום מסכת הוא דבר חשוב מאד, ומצוה לעשות סעודה בעת הסיום.

בש"ס יש ששים ושלוש מסכתות. דבר חשוב מאד הוא ללמוד את מסכתות הש"ס, וכאשר אדם מסיים מסכת - יעשה סעודה לכבוד הסיום, והיא סעודת מצוה [ראה ים של שלמה בבא קמא פרק שביעי סימן לז, שהרחיב במעלת הסיום; וכן כתבו הפוסקים ז"ל]. ואפשר לעשות הסעודה במיני מזונות. והמקור לכך הוא מדברי אביי בגמרא [שבת דף קיח ע"ב]: "תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן".

הרמ"א ז"ל [סימן תקנא סעיף י] מתיר לאכול בשר ולשתות יין בתשעת הימים לכל השייכים לסעודת הסיום מסכת, אבל יש לצמצם, ולא להוסיף. וכתב על זה הגאון משנה ברורה ז"ל [ס"ק עג], כי מכל מקום - אם לא נזדמן בלימודו הסיום - לא ימהר או יאחר בשביל זה. וגם אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים, אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות.

נהוג שלא לומר תחנון במקום שיש סיום מסכת.

סדר סיום מסכת

בסיום המסכת אומר: הדרן עלך מסכת פלונית, והדרך עלן, דעתן עלך מסכת... ודעתך עלן, לא נתנשי מינך מסכת... ולא תתנשי מינן, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי. ואומר זאת ג' פעמים. ואחר כך אומר - יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתהא תורתך אומנותינו בעולם הזה, ותהא עמנו לעולם הבא; חנינא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחאי בר פפא, אבא מרי בר פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא. הערב נא וכו', מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש. לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. ברוך אתה ה' למדני חוקיך. אמן אמן אמן סלה ועד. מודים אנחנו לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות; שאנו משכימים והם משכימים - אנו משכימים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים; אנו עמלים והם עמלים - אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אנו רצים והם רצים - אנו רצים לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת, שנאמר [ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה, לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך". יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, כשם שעזרתני לסיים מסכת פלונית, כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולקייםאת כל דברי תלמוד תורתך באהבה, וזכות כל התנאים והאמוראים ותלמידי חכמים יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם, ותתקיים בי[משלי ו, כב]: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך"; [שם ט, יא] "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים"; [שם ג, טז] "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד"; [תהלים כט, יא] "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". ואומר קדיש זה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא: בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ואלאחיא מתיא, ולאסקא לחיי עלמא, ולמבני קרתא דירושלם, ולשכלל היכליה בגוה, ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא, ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה, וימליך קודשא בריך הוא במלכותיה ויקריה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה: בחייכון וביומיכון וכו', יהא שמיה רבא וכו', יתברך וכו', על ישראל וכו' יהא שלמא וכו', עושה שלום וכו'.

הסבר שמות בני רב פפא

כנאמר לעיל נהגו לומר בסיום את שמות עשרת בני רב פפא. בטעם הדברים נאמרו כמה הסברים: א. רב פפא זכה לעשרה בנים תלמידי חכמים ולכן זכה שיוזכרו כל סיום מסכת. ב. עשרת בני רב פפא רומזים בשמותיהם לעשרת הדברות.

הקדיש

הקדיש הנאמר בסוף הסיום הוא קדיש דרבנן הנאמר לאחר כל לימוד תורה, אלא שהוא נאמר בנוסח הרמב"ם, כפי שנוהגים התימנים לומר בכל השנה.

רמזים בסיום

יש שהביאו רמז כי בכל האותיות המרכיבות את המילה סיום יש שלימות, מאחר והם האותיות היחידות שהאותיות הפנימיות שלהם שוות את אותה גימטריא של האות החיצונית, כלומר: ס' = 60 בגימטריא, והאותיות בתוף הסמ"ך הם מ' וכ' (40+20) השוות גם כן 60, וכן בי' = 10, ובפנים ו' וד' (6+4) =10, וכן בו' =6, ובפנים ו' = 6, ובמ' = 40 ובפנים ם' = 40.

סעודת מצווה

הסעודה שנהגו לעשות בסיום מסכת היא סעודת מצווה, ולכן נהגו לעשות סיומים בתענית בכורות כדי לפטור מהתענית, וכן נהגו בתשעת הימים לעשות סיומים כדי להתיר אכילת בשר ושתיית יין.