דמאי
|
|
פירות עמי הארץ, החשודים על המעשרות[1], וכן כל פירות שקיים ספק לגבם אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות[2].בברייתא (המובאת במסכת סוטה מח, א) מסופר, שיוחנן כהן גדול "גזר על הדמאי", לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישים אלא תרומה גדולה בלבד, ואילו מעשר ראשון ומעשר שני מקצתם מעשרים ומקצתם אינם מעשרים. אמר להם: "בני, בואו ואומר לכם: כשם שתרומה גדולה יש בה עוון מיתה (שזר האוכלה חייב מיתה בידי שמים), כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עוון מיתה. - עמד והתקין להם: הלוקח פירות מעם הארץ (שאינו נאמן על המעשרות), מפריש מהם מעשר ראשון ומעשר שני. מעשר ראשון - מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן, ומעשר שני - מעלהו לירושלים ואוכלו שם. מעשר ראשון ומעשר עני - "המוציא מחברו עליו הראיה" (כלומר שאינו נותן ללוי את המעשר הראשון שהפריש, וכן אינו נותן לעני מעשר עני, לפי שהפירות הם ספק מעושרים, והלויים והעניים שרוצים להוציאם ממנו, עליהם להביא ראיה שהפירות אינם מעושרים).תקנה זו של יוחנן כהן גדול נקראת "תקנת דמאי", ולפיה כל הלוקח פירות מעם הארץ, הרי הם "דמאי" וחייב לעשרם מספק, ביחוד תרומת מעשר - מפני חיוב המיתה שבה, ומעשר שני - מפני איסור אכילתו מחוץ לירושלים.
הערות שוליים
- ↑ . פירות אלו נקראים "דמאי" מלשון: דא מאי - זה מהו, מעושר או אינו מעושר (ערוך ערך דמאי; פהמ"ש להרמב"ם ברכות פ"ז מ"א; תוי"ט ותפא"י דמאי פ"א מ"א). ויש מפרשים, מלשון דמע, עירוב (עין מתחלפת באלף), שהפירות נתערב בהם ספק (מלאכת שלמה דמאי שם, בשם לשון אחר). ויש מפרשים לשון דמיון ומחשבה, שחושבים אם הוציאו מהפירות מעשר או לא (ערוך שם; מלאכת שלמה שם בשם י"מ). ויש מפרשים לשון מאה, על שם שתיקנו ליתן אחד ממאה לכהן (ערוך ערך דד א'). ויש מפרשים מלשון יוונית "דמוס" שמובנה המון עם, כלומר תבואת המון העם (מוסף הערוך ערך דמאי).
- ↑ . עי' בכורות י"א ע"ב ורש"י ד"ה דמאי; פהמ"ש להרמב"ם ור"ש מכשירין פ"ב מ"י. יש שקראו בשם דמאי למעשר ותרומה שכבר הופרשו מתבואת עם הארץ (עי' דמאי פ"א מ"ב הדמאי אין לו חומש וכו'; ר"ן סוכה ל"ה ע"ב בשם הרמב"ן). וכתבו הראשונים שבשם דמאי נקראים בעיקר פירות עמי הארץ החשודים על המעשרות.