משתמש:א"י/מסילת ישרים

ספר מוסר יסודי שנכתב בידי הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו.

מבנה הספר

הספר בנוי בפרקים לפי סדר הברייתא המופיעה במסכת ע"ז (דף כ:): ""תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים".

מעלת הספר

הספר הפך לספר יסודי בתורת המוסר, והודפס בהוצאות רבות. הגר"א אמר עליו כשקיבל את הספר שאם היה בחיי המחבר היה רץ ועובר ימים ונהרות ללמוד ממנו. הוא גם לבש בגדי שבת לרגל קבלת הספר.

על המחבר

הרמח"ל היה מקובל גדול וגאון. הוא נחשד בטעות בהקמת "כת" והוחרם, וספריו היסודים בקבלה הוחרמו. בעקבות בירור שנערך עם רבו התחייב הרמח"ל לא לפרסם עוד ספרים ועוד כמה התחייביות. הוא עלה לארץ. בין ספריו בקבלה "קל"ח פתחי חכמה", "דרך ה'".

ספרי מסילת ישרים היא הדרכה בעבודת ה' ע"פ דרך המוסר.

מתוכן הספר

אין חידושים, אלא תזכורת

"אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה".

זהירות וזריזות

הרמח"ל מחלק בין מידת הזהירות שהיא שלא להיכשל בחטא לעומת מידת הזריזות שהיא לקיים מצוות. כדי שלא להכשל בעבירות יש לעשות חשבון נפש כדי שישים אל ליבו את מעשיו ויחשוב לפני כל מעשה אם יש לעשותו.

משל המבוך, יש לשמוע למומחים

הרמח"ל מביא משל לכך שכדי לעלות בדרך הנכונה, יש לשמוע ל"מומחים" שכבר הגיעו לדרך הנכונה כדי שלא יטעה, ומביא לכך משל: "הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו".

מטרת האדם בעולם

מכיוון שה' ברא את העולם להיטיב, על האדם לקיים מצוות כדי שיזכה לטוב הגמור שהוא "להתענג על ה'" - ויש לעבוד לשם כך כי אחרת היה השכר בבחינת "נהמא דכיסופא" - לחם של בושה, מכיוון שהאדם לא טרח עבורו ולא קנה אותו.