ותיקין

אנשים ענוים ומחבבי מצוות - ויש מפרשים: אנשים מפולפלים ומחודדים - שהיו מסיימים את קריאת שמע וברכותיה מעט לפני הנץ החמה ומתחילים את תפילת שמונה עשרה מיד עם הנץ החמה.

דין נוסף (פחות מפורסם) בו נהגו הותיקין הוא להשלים את עשרת פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה בפסוק מהתורה ^[1]

המקור למנהגם

במסכת ברכות ^[2] נאמר: "ותיקין היו גומרין אותה (את קריאת שמע) עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זירא: מאי קראה ^[3] "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".

כלומר, הותיקין רצו להרויח את מעלת סמיכת גאולה לתפילה בזמן המוקדם ביותר, והסתמכו על הפס' "ייראוך עם שמש", כלומר, "יקבלו מוראך" - בקריאת שמע שהיא קבלת עול מלכות שמים, "עם שמש" - בזריחת השמש מיד. (רש"י שם).