מינות

המונח 'מין' או 'מינות' או 'מינים' משמש במשמעויות שונות בדברי רבותינו^[1]:

• כינוי לנצרות (רש"י^[2] יומא מ: ד"ה אל תתנו, מגילה יז: ד"ה כלו המינים, מגילה כד: ד"ה גמרא שמא מינות נזרקה בו, חגיגה ה: ד"ה מינין; ריטב"א שבת קטז. ד"ה ספרי מינין, בשם רש"י; וכן בשיחות הרצי"ה למינים אל תהי תקוה).

• הרב יצחק שילת שליט"א (בהערותיו לאגרות הרמב"ם במהדורתו^[3] ח"א עמ' לז-לט) מראה שהרמב"ם משתמש במונח "מינות" בשלשה מובנים לפחות (שהאחד רחב מחברו):

@ כפירה במושגי האמונה השייכים למציאות ה' (פ"ג מהל' תשובה ה"ז ועוד),

@ כפירה באחד מכל יסודות האמונה (פ"ב הל' ע"ז הל' ג-ה ועוד),

@ כפירה בתורה שבעל פה (פירוש המשנה בחולין פ"א מ"ב ועוד).

היחס למינות

הערות שוליים