חזקת שלוש שנים

אדם שהחזיק בנכס^[1] חבירו כדרך בעלים שלוש שנים, והבעלים הקודם לא מחה נאמן לומר שהוא הבעלים.

בסיס וטעם הדין

בגמרא (ב"ב כט.) מבואר שהטעם שחזקה היא בשלוש שנים^[2], משום שדרך האנשים לשמור שטרותיהם במשך שלוש שנים, ולאחר מכן מאבדים אותם.

דברים אלו מהוים הסבר לפרק הזמן של החזקה (שלוש שנים), אך לא לעצם החזקה^[3]. לכן, הציעו המפרשים כמה הסברים לחזקת שלוש שנים:

• אדם איננו שותק כשחברו ישב בקרקע שלו ואוכל פירות, והעובדה שהבעלים שתק ולא מחה מהוה ראיה שהוא מכר או נתן את הקרקע למחזיק (תוס' ב"מ קי. ד"ה א"ל רבינא, בתירוץ ראשון). ולכן, יש למחזיק ראיה שהוא קנה את הקרקע. אולם, עד שלוש שנים העדר השטר^[4] מורה שהוא לא קנה את הקרקע^[5], אך לאחר שלוש שנים העדר השטר איננו מצביע על כלום, שכן אנשים אינם שומרים את השטרות זמן רב כל כך (פשטות לשון^[6] הרמב"ן ב"ב מב. ד"ה הא דתניא אכלה האב; ריטב"א^[7] ב"ב כט. ד"ה אלא אמר רבא - בשם הרא"ה; תורת חיים ב"ב כט. ד"ה תרתי ותלת; ועוד).
• בגלל שהמערער שתק במשך שלוש שנים ותובע רק לאחר שהמחזיק מסתמא איבד את שטרו, נראה שהוא מערים^[8], שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו ואז תובע אותו (רשב"א ב"ב כט. ד"ה אלא אמר[9], - מובא בשיטמ"ק שם; ועוד).
• תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את השטרות לאחר שלוש שנים, תקנו חכמים את חזקה זו כדי שלא יפסידו. ודאגו חכמים שתקנת לא תפסיד את הבעלים, ולא אפשרו לו למחות במשך שלוש שנים (קצות החשן סי' קמ ס"ק ב בדעת הרא"ש והנימוקי יוסף^[10] (ר"פ חזקת הבתים; ועוד).
• חכמים תקנו לבעלים שאם משהו יושב בקרקעו ימחה קודם ג' שנים, משום שלאחר ג' שנים אנשים מאבדים את שטרותיהם. ולכן אם לא מחה עד שלוש שנים - יש מכאן ראיה שמכר את הקרקע (עליות דרבנו יונה ב"ב כט. ד"ה אלא אמר רבא, - מובא בנימוק"י הנ"ל; שער משפט סי' קמ ס"ק ג, לקראת סופו, בדעת הרא"ש הנ"ל[11], תוס' ב"ב לה: ותשובות מיימוניות לספר אישות ס"ס ה; ועוד).
• תקנת^[12] חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכיון שלא מיחה - זו הוכחה שמכרה לו, שהרי יודע שכך מפסיד את הקרקע (תוס' הרא"ש^[13] ב"מ קי. ד"ה ואמר לקוחה; קהילות יעקב בבא בתרא סי' יח^[14] ס"ק ג בדעת רבנו יונה והנימוק"י הנ"ל; ועוד). וחכמים בתקנתם סמכו על אומדנא זו (קה"י שם).
• אדם שיושבים שלוש שנים בקרקעו ברך כלל איננו שותק. והיות והמחזיק טוען שהמערער שתק וששתיקתו ראיה שמכר - לכך טענתו חזקה יותר והוא זוכה בטענתו (הרב מרדכי שטרנברג שליט"א, ראש ישיבת הר המור, בקובץ ערוגות הבושם גליון ה עמ' לט). אולם עד שלוש שנים - היות והדרך הרגילה היא שיש למחזיק שטר - נאמן המערער לומר שהעדר השטר הוא בגלל שהלה מעולם לא מכר לו את הקרקע, אך לאחר ג' שנים, שוב אין דרך לשמור את השטר, ולכן נאמן המחזיק לומר שהשטר אבד לו (שם עמ' מ-מא בדעת הרמב"ן הנ"ל).
• יש מפרשים שישיבה בקרקע שלוש שנים כדרך בעלים יוצרת מוחזקות בקרקע, משום שהיושב בה שלוש שנים נראה כבעלים. וחלק מהחזקה כדרך הבעלים היא להחזיק שטר בשלוש שנים הראשונות (אבי עזרי, מהדו"ג, פי"א מהל' טוען ונטען ה"א ד"ה ונראה בביאור^[15], - בדעת הרמב"ן הנ"ל; ועוד).

להסברות אלו בטעם הזקה, ישנן השלכות רבות על פרטי דיני החזקה והמחאה.

בדינים שונים

גט אשה, החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים (גיטין כ:).

פרטי הדין

• חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה (משנה ב"ב מא.). וטעם הדבר משום שהחזקה איננה ראיה גמורה שהיה מכר^[16], אלא שכשישב בקרקע שלוש שנים אנו אומרים אולי האמת עם המחזיק שטוען שמכר (ב"ב כח:), אך בי"ד לא יאמר זאת אם הלה לא יטען.

• יש אומרים שהמחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת^[17] שבאמת הקרקע שלו (רמב"ם פי"א מהל' טוען ונטען ה"ב; רא"ש ב"ב פ"ג סי' יז^[18]; רמב"ן ב"ב לג. ד"ה אמור רבנן, בשם הר"י מיגאש שם^[19]; בעל העיטור - מובא בש"ך חו"מ סי' קמ ס"ק ב; וכ"ד תוס' ב"ב לג. ד"ה מיגו דאי, - מובא בש"ך שם; ועוד). ויש חולקים וסוברים שאין המחזיק צריך להשבע (ריטב"א ב"ב כח. בשם הרא"ה; רמב"ן ב"ב לג. בשם תשובת הגאונים והרשב"ם שם ד"ה מיהמננא; מגיד משנה שם בשם יש חולקים; ועוד^[20]).

יש המסבירים שמחלוקת זו תלויה במהות חזקת שלוש שנים^[21]. אם חזקת שלוש שנים היא ראיה שהיה מכר - אז אין צריך להשבע, אולם אם החזקה רק נותנת יתרון משפטי וזכות ממונית, אזי צריך המחזיק להשבע שהדין איתו (גידולי שמואל ב"ב לג. ברשב"ם, עמ' עח; באר יצחק, הרב אלחנן משה קונשטט זצ"ל^[22], ירושלים תשנ"ז, סי' פ ענף א, עמ' רטז, ד"ה ועפי"ז; שיעורי בבא בתרא, הרב מיכאל שילוני, סי' לב ענף ב, עמ' שיב, ד"ה ונראה לומר; ועוד. וכן מפורסם בישיבות).

ויש חולקים ואומרים שאף לדעות שחזקת שלוש שנים היא ראיה, מ"מ איננה ראיה גמורה כשני עדים, ויתכן שחייב שבועת הסת גם לדעות אלו (מפורסם בישיבות).

ויש חולקים ואומרים שאף לדעות שהמחזיק פטור מלהשבע, אין זה מפני שיש לו ראיה שהקרקע שלו, אלא מפני שהבסיס לחיוב שבועת היסת הוא שהתובע יש לו חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו (שבועות מ:), וכאן יש רעותא בטענת התובע, ולכך אין המחזיק חייב להשבע (הרב יצחק סורוצקין - קובץ עץ חיים, גליון ב, אשדוד תשנ"ח, עמ' מח-מט).

• יש מי שאומר שכשיש עד אחד המסייע^[23] למחזיק - אין המחזיק חייב שבועה (משנה למלך שם).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[24].

מרא קמא, חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו (בבא בתרא כח. במשנה). ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע (ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו).

ראה גם

• חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו

• חזקת שלוש פעמים

• חזקת תשמישין

• מוחזק

הגדרה

אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו (הסוגיות בבבא בתרא פרק ג).

לדוגמא, ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה (בבא בתרא ל.).

נקראת גם חזקת קרקעות.

הערות שוליים