אודיתא
|
|
הגדרה
אדם מודה שהוא חייב לחבירו {{{1}}}.
דינים דומים: הודאת בעל דין[1] - כתב הגר"ש שקאפ שאינה רק מדין הודאה, אלא גם קניין אודיתא {{{1}}}.
מקור וטעם
במקורו נחלקו האם הוא מדרבנן {{{1}}} או מדאורייתא {{{1}}}.
בטעמו נחלקו לשש שיטות:
א) משום גמירות דעת (כי יודע שע"י הודאתו בית דין יוציאו מידו ולכן גמר בדעתו) {{{1}}}.
ב) פסק בית דין הוא הקנאה וכעין הפקר בית דין הפקר (כיוון שאילו היו באים לבית דין היו פוסקים ע"פ הודאתו).
ג) כעין סיטומתא (כיוון שע"פ דין מוציאים ממנו, לא גרע ממנהג) {{{1}}}.
ד) מדין שטר (שההודאה היא ראיה כמו הראיה שבשטר, וקונה ע"י הראיה שבהודאתו) {{{1}}}.
ה) תקנת חכמים (כסודר ומשיכה) {{{1}}}.
ו) בכלל אינו קניין, אלא רק נאמנות, שאדם נאמן על עצמו לחובתו, והודאת בעל דין כמאה עדים {{{1}}}, {{{1}}}.
במהותו הוא קניין גמור ככל הקניינים, אע"פ שקמי שמיא גליא שאין הדבר כן {{{1}}}[2].
בסוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[3]) נחלקו האם הוא ראיה לגמירות דעת {{{1}}}.
בדינים שונים
באיסורים נחלקו האחרונים האם מועיל אודיתא: לב"ח {{{1}}} ולקצוה"ח {{{1}}} מועיל, וביאר הקצוה"ח שהוא קניין גמור ככל הקניינים הן לממון והן לאיסור, ולט"ז {{{1}}} לא מועיל, וביאר שאדם נאמן על עצמו לחובתו, והודאת בעל דין כמאה עדים.
הנכס
הנכסים הנקנים הם כל הנכסים: קרקע, מטלטלין ומטבע {{{1}}}.
דבר שאינו ברשותו ודבר שלא בא לעולם, כתב היד רמה {{{1}}} שאודיתא מועיל בהם. אך הקצוה"ח {{{1}}} וספר המקנה {{{1}}} כתבו שאודיתא לא מועיל בדבר שאינו ברשותו {{{1}}}, וכן כתב באבני מילואים {{{1}}} שאינו מועיל בדבר שלא בא לעולם.
התחייבות בדברים, כגון האומר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה {{{1}}}, חקרו האם הוא מדין אודיתא {{{1}}}, או דין נפרד, שאדם יכול להתחייב בדיבור {{{1}}}.
פרטי הדין
זמנו - נחלקו הפוסקים ממתי חל האודיתא: הב"ש כתב שמועיל רק מזמן ההודאה ולהבא {{{1}}}, והח"מ {{{1}}} והשואל ומשיב {{{1}}} כתבו שמועיל למפרע מהזמן שלפי הודאתו היה חייב לו. כגון שבחשוון הודה שלווה ממנו בתשרי - האם הקניין חל רק מחשוון והלאה או למפרע מתשרי {{{1}}}.
המקנה
שכיב מרע נחלקו הראשונים האם מועיל רק בו {{{1}}} או גם בבריא {{{1}}}.
הקונה
הקדש שהוקדש באודיתא אין בו מעילה, כי לא הקדישו באמירת פיו {{{1}}}.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ ע"ע הודאת בעל דין.
- ↑ אמנם לעיל בסמוך (ד"ה בטעמו) הבאנו מחלוקת בזה.
- ↑ את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.
- ↑ יש אומרים שאודיתא עצמה היא מדין הודאת בעל דין, הובאו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.