אין ספק מוציא מידי ודאי

הגדרה

דבר מסופק לא מפקיע את דינו של דבר ודאי {{{1}}}.

בדיני איסורים, טומאה, ממונות ועגונות.

לדוגמא, חולדה שבוודאי הכניסה חמץ לבית, וספק האם אכלה אותו, אין הספק מוציא מידי הוודאי, וצריך לבדוק את הבית שוב {{{1}}}. ספק יורש לא מוציא מידי ודאי יורש {{{1}}}. ודאי שהבעל היה בדרך וספק האם היה שם גם אדם אחר, ומצאנו שם מת - תולים שהוא הבעל ואשתו מותרת {{{1}}}, ואין צריך סימנים {{{1}}}. {{{1}}}^[1] {{{1}}}.

מקור וטעם

מקורו מסברא.

לגבי ודאותו, האם הוא נחשב לודאי גמור (דין ודאי) או שהוא עדיין ספק (דין ספק), נחלקו בזה המפרשים: המהרש"א כתב שהוא ודאי גמור, ולכן טומאה ברשות הרבים שספק האם גררוה - לא נחשבת ספק טומאה ברשות הרבים (וטהורה), אלא ודאי טומאה (וטמאה) {{{1}}}. והברכת אברהם {{{1}}} כתב שהיא מחלוקת ראשונים, שנחלקו האם איסור דרבנן שספק האם הותר - נחשב כספיקא דרבנן ולקולא {{{1}}}, או כוודאי דרבנן ולחומרא {{{1}}}.

פרטי הדין

ספק וספק - ספק מוציא מידי ספק {{{1}}}. ונחלקו המפרשים האם הוא מדין ספק ספיקא ויצטרך את תנאי דין ספק ספיקא^[2] {{{1}}}, או שהוא דין נפרד, שספק הרגיל מוציא מידי ספק {{{1}}}.

ודאי וודאי - ודאי מוציא מידי ודאי {{{1}}}.

ספק הרגיל וקרוב לוודאי, גם הוא לא מוציא מידי ודאי {{{1}}}. ונחלקו האחרונים האם הוא דין רוב^[3] {{{1}}} או דין נפרד {{{1}}}.

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[4].

רובא דליתא קמן אינו מוציא מידי ודאי, כי הוא נחשב כספק וודאי {{{1}}}, וביאר המהרש"ם {{{1}}} שרוב הוא דין ספק. והקשה הקובץ שיעורים שלכאורה תלוי במחלוקת האם חוששים למיעוטא, שהרי לדעה שאין חוששים הרוב נחשב כוודאי, וודאי מוציא מידי ודאי {{{1}}}^[5].

חזקת אומדנא מוציאה מידי ודאי, כי היא נחשבת כוודאי וודאי {{{1}}}^[6]{{{1}}}.

ספיקא דרבנן - נחלקו הראשונים האם גם בדיני דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי, ומחמירים {{{1}}}, או שמקילים בו כשאר ספיקא דרבנן {{{1}}}^[7]{{{1}}}.

ספק טומאה ברשות הרבים, שידוע שהיתה כאן וספק האם גררוה - נחשבת כוודאי טומאה וטמאה, משום שאין ספק מוציא מידי ודאי {{{1}}}^[8]{{{1}}}.

ראה גם

חזקת הגוף

חזקת הדין {{{1}}}

הערות שוליים