פשיטא

א. ביטוי תלמודי המשמש תמיהה על הבאת דבר המובן מאליו, ומשמעו: והרי הדבר פשוט ומובן מאליו ואין צורך להזכירו ("פשיטא?! מאי למימרא?" - נדרים טז, א). בדרך כלל התשובה על שאלת "פשיטא" במובן זה פותחת ב"צריכא" - הדבר צריך להאמר, או ב"לא צריכא ד..." - אין הדבר צריך להאמר אלא במקרה זה וזה.

ב. ביטוי תלמודי המשמש פתיחה להבאת חלק מן הבעיה שפתרונו ידוע לנו, כדי להגביל את תחומי השאלה המובאת לאחר מכן. מביאים דבר פשוט שאין בו מקום לספק, כדי להביא אחריו דבר שאינו פשוט, שמסופקים בו ("פשיטא היכא... אלא היכא... מאי?" - פשוט הוא הדבר במקרה א, אבל במקרה ב מה הדין. וכן: "אמר פלוני: פשיטא לי... בעי פלוני... מהו" - הדבר הראשון ברור לו לפלוני, אבל בדבר השני הוא מסופק).