אפוטרופוס

הגדרה

כאשר ישנם יתומים קטנים, ממנים אדם שיתעסק בצורכיהם {{{1}}}.

לדוגמא, האפוטרופוס מוציא, מכניס, בונה, סותר, שוכר, נוטע, זורע בנכסי הקטנים, וכן מאכילן ומשקן {{{1}}}.

מקור וטעם

במקורו נחלקו הראשונים האם הוא מדרבנן מדין הפקר בית דין הפקר {{{1}}}, או מדאורייתא מדין זכין, שמעשי האפוטרופוס הם זכות ליתומים {{{1}}}.

פרטי הדין

הממנה את האפוטרופוס הוא המוריש (קודם שמת), ואם לא מינה - בית דין חייבים למנות, שבית דין הוא אביהם של יתומים {{{1}}}.

שוטה וחרש דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס {{{1}}}.

אפוטרופוס שמעיד ליתומים, כגון שמעיד שחייבים להם מעות או שהם חייבים לאחר - יש בזה שלוש דעות האם נאמן {{{1}}}:

א) אינו נאמן {{{1}}}.

ב) כן נאמן {{{1}}}.

ג) אם ידו של האפוטרופוס באמצע (שהוא הלווה בשבילם את המעות) - אינו נאמן, אך אם אין ידו באמצע (שאביהם הלווה) - כן נאמן {{{1}}}.

טענה שאינה שכיחה, אע"פ שבית דין לא טוענים אותה בשביל יתומים (בדין טענינן), אפוטרופוס כן יכול לטעון בשבילם {{{1}}}.

חזקת נזיקין (כגון היזק ראיה) שאדם החזיק כמה שנים נגד היתום, והאפוטרופוס לא מיחה בו - החזקה לא מועילה, שהרי האפוטרופוס לא יכול למחול בלי תועלת ליתום, וגם אם מחל אינו מחול {{{1}}}.

לעשות פשרה - נחלקו האחרונים האם האפוטרופוס יכול לפשר עבור היתומים {{{1}}}.

אפוטרופוס שפשע בנכסי היתומים, כגון שהלווה בלא משכון - בפשטות חייב, אך הרמב"ן חידש שפטור {{{1}}}. אמנם כשהזיק בידיים גם הרמב"ן מודה שחייב, וכן הוא מודה באפוטרופוס שמינו בית דין {{{1}}}.

למכור את נכסי היתומים ולהניח את המעות בעסק - אינו רשאי {{{1}}}, וגם בדיעבד אם עבר ומכר - מכירתו לא חלה {{{1}}}.

יד האפוטרופוס דינה כיד היתום ותפיסתו מועילה עבורם. ולכן יכול לתפוס בשבילם גם כשחב לאחרים, וכן יכול לטעון בשבילם "קים לי" {{{1}}}.

כשהיתומים נעשו גדולים האפוטרופוס נותן להם את ממון המוריש {{{1}}}. וזמן גדלותם הוא י"ג לזכר וי"ב לנקבה {{{1}}}.

ראה גם

טענינן

קטן

קנייני קטן