ביטול ברוב

הגדרה

דבר היתר שנתערב בו דבר איסור, וההיתר הוא הרוב - האיסור מתבטל.

לדוגמא, חתיכת נבילה שנפלה לתוך בשר שחוטה.

נקרא גם רוב בתערובת.

מקור וטעם

מקורו מהפסוק הדן בבית דין - "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות" {{{1}}}, ודורשים מ"אחרי רבים להטות" שהולכים אחר הרוב {{{1}}}. {{{1}}}.

בטעמו יש שני צדדים:

א) בפשטות אינו מדיני ספיקות כלל, אלא הוא דין אחר, שהאיסור נהפך להיתר. בדומה לדין רובו ככולו, שגם הוא דין רוב שאינו מדיני ספיקות {{{1}}}.

ב) רוב בספיקות, שעל כל חתיכה אנו סומכים שהיא מן המותרות ואינה האסורה {{{1}}}.

בדינים שונים

באיסורים פשוט שיש דין ביטול ברוב.

בממונות ביטול לא מועיל {{{1}}}.

בטומאת משא - ביבש לא מועיל, בלח נחלקו המפרשים: לכסף משנה מועיל, ולתוס' לא מועיל {{{1}}}.

פרטי הדין

היתר באיסור נחלקו הראשונים האם בטל {{{1}}}. ובטעם הדעות שלא בטל, ביארו האחרונים שרק איסור הוא מציאות, אך היתר הוא רק העדר איסור, ודין ביטול רק מבטל מציאות, אך לא מחדש מציאות אחרת {{{1}}}.

היתר בהיתר נחלקו בזה הראשונים: לריטב"א לא בטל {{{1}}}, ולר"ן בטל {{{1}}}.

איסור באיסור האיסור המועט מתבטל, ולוקה רק על האיסור המרובה {{{1}}}.

בשיעור הביטול ביבש ביבש נחלקו הפוסקים האם צריך אחד בשניים, דהיינו שההיתר יהיה כפול מהאיסור (רוב כפל), או שמספיק שההיתר יהיה גדול במשהו יותר מהאיסור {{{1}}}.

קמא קמא בטיל נאמר לגבי המערה יין נסך מחבית לבור. אמנם בכמה סוגיות לא אומרים כן: רבו נוטפים (מי גשמים) על הזוחלים (מי מעיין), כלאיים בתוספת מאתיים, בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית. וחילקו הראשונים ארבעה חילוקים לבאר מתי אומרים "קמא קמא בטיל" ומתי לא:

א) כשדרכן לגדול כך לא אומרים קמא קמא בטיל, אך כשאינו דרכן כן בטיל.

ב) כשהערוב גדל ולא נפסק לא בטיל, אך כשפוסק באמצע בטיל.

ג) בדבר הבא בידי שמיים לא בטיל הואיל ואין בידו לעכב, אך בבא בידי אדם בטיל {{{1}}}.

ד) כשהתערובת יותר מאחד בשישים לא בטיל כי יש בו נותן טעם וטעם כעיקר מדאורייתא, ורק עד אחד משישים בטיל (והביטול מועיל ליין נסך שאוסר בכלשהו, ודין קמא קמא בטיל מבטלו עד אחד משישים) {{{1}}}.

חד בתרי מדאורייתא בטל, אך רבנן אסרו במין במינו, בלח, ובנותן טעם, עד שיהיו שישים כנגדו.

כמות ומניין, נחלקו האחרונים אחר מה הולכים: אחר רוב הכמות (הגודל), או אחר רוב הפרטים (המניין). כגון שתי חתיכות קטנות וחתיכה אחת גדולה (שגדולה יותר משתיהן יחד) {{{1}}}.

איסור שכבר נולד בתערובת, ולא התערב אחר כך, לא מתבטל {{{1}}}. וביאר המנחת חינוך את טעמו, שביטול מקורו בבית דין, ושם לא כל הדעות נשמעות בבת אחת. וע"פ זה הוסיף שכאשר האיסור קדם להיתר - גם כן יתבטל, וכל החיסרון רק כשנולדו יחד {{{1}}}.

לאכול את כל החתיכות נחלקו בזה לשלוש דעות:

א) יש אומרים שמותר לאכול את כולן {{{1}}}.

ב) יש אומרים שאסור מדרבנן {{{1}}}.

ג) יש אומרים שאסור מדאורייתא, והאוכל את כולן חייב חטאת. משום שכל דין ביטול הוא מדין כל דפריש, וכאן בוודאי פגע גם באיסור {{{1}}}^[1].

וכתב הקובץ שמועות {{{1}}} שבלח לכו"ע מותר לאכול את כולן, לדעות שבלח גם טומאת משא בטלה^[2].

בריה אינה בטילה אפילו באלף {{{1}}}.

וכן חתיכה הראויה להתכבד בה אינה בטילה אפילו באלף {{{1}}}.

איסור דאורייתא שנתערב ובטל מדאורייתא ואסור רק מדרבנן, דן בזה בית האוצר {{{1}}} לדעה שרק איסורי דאורייתא הם איסורי חפצא, אך איסורי דרבנן הם איסורי גברא, מה יהיה הדין באיסור זה: האם הוא איסור גברא כיוון שכעת הוא איסור דרבנן ככל שאר איסורי דרבנן, או שרבנן גזרו שהאיסור דאורייתא לא מתבטל וא"כ הוא נשאר איסור חפצא כשאר איסורי דאורייתא.

טומאה שבטלה ברוב - הטומאה עצמה לא נתבטלה, אלא רק הדינים והאיסורים הנובעים ממנה {{{1}}}. והגר"א וסרמן הסתפק בכלי טמא שנתערב בכלים טהורים וטבל את כולם ואח"כ הוכר איזה כלי הוא הטמא - האם הטבילה הועילה לו, משום שבזמן הטבילה היה טהור (מדין התערובת) {{{1}}}, ונראה שתלוי בחקירה זו - האם הטומאה בטלה או רק דיני הטומאה.

תערובת שהוכרה - הגר"א וסרמן דן לגבי ארבעה דינים שונים האם הם חלים גם על תערובת לאחר שהוכרה {{{1}}}:

א) טבל שנתערב בחולין ועישר עליו מן החיוב דאורייתא, ואח"כ הוכרה התערובת - חוזר להיות טבל גמור, שההפרשה לא הועילה כיוון שבזמן ההפרשה היה מן החיוב על הפטור (שהרי התערובת התירה אותו).

ב) מעשר שני שנתערב בחולין ופדאו ואח"כ הוכר - הפדיון לא הועיל, שבאותו הזמן היה כחולין.

ג) כלי טמא שנתערב בכלים טהורים וטבל את כולם ואח"כ הוכר איזה כלי הוא הטמא - הסתפק {{{1}}} האם הטבילה הועילה לו, משום שבזמן הטבילה היה טהור (מדין התערובת)^[3].

ד) חדש שנתערב בישן ועבר עליו העומר ואח"כ הוכר - הסתפק {{{1}}} האם העומר התירו בזמן שהיה מעורב.

==כללים==

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

בדבר שיש לו מתירין, כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, מפורש בגמרא שהביטול לא מועיל ואסור לאוכלו {{{1}}}.

בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, דעת הפר"ח שאין בביטול דין קבוע, והביטול יועיל, אך לדעת הכרתי ופלתי זו מחלוקת ראשונים {{{1}}}^[4]{{{1}}}.

אנשים

בגוי לא נאמר הדין של אחרי רבים להטות, ולכן אין להם היתר של רוב בתערובת {{{1}}}.

ראה גם

אין מבטלין איסור לכתחילה

בריה

דבר שיש לו מתירין

הערות שוליים