שרח בת אשר

שרח בת אשר היא הבת היחידה המנויה בין בניו של אשר וברשימת צאצאי השבטים בכלל (בבראשית מו, בבמדבר כו, ובדברי הימים א ז).

לפי המדרש היא היתה זו שבישרה ליעקב על כך שיוסף עודנו חי, ומשום כך הוכנסה עוד בחייה לגן עדן, ע"י שישים ריבוא מלאכים (ע"פ תרגום יונתן). מדרשים נוספים סוברים שחייתה שנים רבים (כמה מאות), והיתה חייה גם במדבר, והיא גילתה למשה ביציאת מצרים היכן נמצא ארונו של יוסף. לפי מדרש נוסף היא היתה עוד בימי יואב ושכנעה אותו בחכמתה לעזוב את העיר אבל בית המעכה ולא להשחיתה. יש אומרים שקיבלה חלק בנחלת הארץ. בשמואל ב פרק כ' מסופר שיואב בן צרויה רודף אחרי שבע בן בכרי ועושה מצור על העיר אבלה בית מעכה. אישה חכמה משכנעת אותו שלא יחריב את העיר ואת בני העיר היא מצליחה לשכנע שיסגירו ליואב את שבע בן בכרי. חז"ל אומרים שאישה חכמה זו היתה סרח בת אשר.

באמירת ההבדלה שבמוצאי שבת, יש הנוהגים להוסיף "ושם בת אשר שרח", לפני ברכת "בורא פרי הגפן".

בספר במדבר בפרשת פינחס התורה מצווה משה רבינו עליו השלום למנות את בני ישראל, לאחר המגיפה שהיתה בעם ישראל לאחר חטא בעל פעור [פרק כו פסוק מו], כתוב: "ושם בת אשר שרח". שאלו [רבינו יצחק גויטע זצ"ל בספרו "שדה יצחק", רבינו יוסף חיים זצ"ל], למה נאמר "ושם בת אשר שרח", מהו "ושם", למה לא נאמר "ושרח אחותם" כמו שנאמר בפרשת ויגש? והביאור, כי יתכן שלשאר השבטים לא היתה בת רק בנים, ולאשר היתה בת; ומכיוון שאשר הוא היחיד שהיתה לו בת - קראוה "בת אשר", כי רק לאשר היתה בת והיה ידוע למי הכוונה. ועל כן - כאן אמר הכתוב - "ושם בת אשר - שרח", כלומר ושמה של אותה שקורין אותה "בת אשר" הוא שרח. ודפח"ח.