רבי חיים פלג'י (השני)

רבי חיים פלאג'י (מכונה החבי"ף- הרב חיים בן יעקב פלאגי') היה מגדולי חכמי ספרד בתקופת האחרונים. מחבר ספרים פורה.

תולדות חייו

נולד באיזמיר שבטורקיה בי"ז בטבת תקמ"ח לרבי יעקב פלאג'י, מחכמי ישיבת "בית יעקב בי רב" באיזמיר. אמו היתה בתו של רבי רפאל יוסף חזן (המכונה הרב החק"ל על שם פסרו חקרי לב), רבה של איזמיר וראש הישיבה, שעלה לאארץ ישראל ונעשה לראשון לציון. רבי חיים למד מפי סבו ומפי רבי יעקב גאטנייו. התחתן בסביבות שנת תקס"ז. בשנת תקע"ז הוסמך על ידי סבו לתואר "החכם השלם", והולבש על ידו בגלימה מיוחדת לחכמים. בשנת תקפ"ח, בהיותו בן ארבעים, נפטר אביו. לאחר פטירתו של אביו, קבל עליו משרת דיין באיזמיר וראש הישיבה, ובשנת תקצ"ג הוכתר לאב בית דין. שנה לאחר מכן נפטרה אשתו, ולאחר שלוש שנים, בשנת תר"א, נישא בשנית לוידא נהמא. בשנת תרט"ו התמנה למשרת "הרב הכולל" (הרב הראשי) לאיזמיר, מינוי שואשר על ידי הסולטן. בזכות הסכמת הסולטן למינוי זה, התאפשר לו לנהל את הקהילה. כשהוחלף הסולטן, הורחבו סמכויותיו. הוא ייסד בית חולים יהודי באיזמיר, בסיעום של הנדבנים היהודים משה מונטיפיורי ובנימין רוטשילד. הוא יסד כולל לאברכים מצוינים, על מנת שיוכלו ללמוד ללא טרדות פרנסה. הוא תקין תקנות לביצור וחיזוק החינוך, שמירת המצוות, רווחת התושבים והעניים ועוד. תקנה מעניינת שתקן היא שאסור להתמכר לעישון, מפני שבשבת המעשן מתענה בכך שאינו מעשן, ומפסיד את מצוות עונג שבת. פעמים רבות נחבר לשמש כבורר יחיד בויכוחים, מריבות וסכסוכים. יחד עם פעילותו הצביורית, היה מגדולי המשיבים בהלכה, וענה תשובות לכל רחבי העולם היהודי- האשכנזי והספרדי. בין השאר התכתב עם המלבי"ם, רבי אפרים זלמן מרגליות מברוד, מהר"ם פדובה מבריסק, מהר"ץ חיות ועוד. היה נוהג לומר "לשם יחוד" לפני כתיבת תשובה, פסק דין ובירור הלכתי, וכן נהג לומר כל ערב שבת תפילה מיוחדת שלא יצטרכו לחלל את השבת בגלל פיקוח נפש.

בתקופת עלילות דמשק בהן הואשמו יהודים בסוריה וברודוס בעלילות שקריות ונגזרו עליהם גזרות קשות, הפעיל את קשריו והצליח לשדל את מונטיפיורי לפעול לביטות הגזרה. לאחר ביטול הגזרה, נפגשו החבי"ף ומונטיפיורי והתיידדו. מונטיפיורי תרם למוסדות הצדקה של ר' חיים, ור' חיים כתב לכבודו ולכבוד רעייתו יהודית ספר בשם חיים דרכיו למשה תהילה, בו מסופרות קורות העלילות בדמשק ופועלם של העסקנים היהודים לביטולן, וכן דרשות לשבחיו של מונטיפיורי. כמו כן, חיבר ספר בשפת הלאדינו בשם מצא חיים לכבודה של מלכת אנגליה, שאף היא סייעה בביטול הגזרות. בספר זה משווה אותה לבתיה בת פרעה, שהיתה גויה והצילה את משה.

פעם אחת כמעט שילם בחייו על השתדלותו למען היהודים, כאשר אחד משרי המלך הכה אותו קשות וכמעט הרגו.

נפטר בי"ז בשבט תרכ"ח. עד יומו האחרון עסק בכתיבת ספריו.

ספריו

רבי חיים כתב כשבעים ספרים (בגימטריה חיים), אולם כחמישים טארבעה אבדו בשרפה גדולה שארעה באיזמיר בשנת תר"א. לאחר השרפה, חלה ר' חיים מרוב צער על אבדן כתביו. בנו הצעיר הציע לו לשחזר באזניו את מה שוזכר מכתביו, וכך חלק מהספרים ניצלו ונמצאים בידינו. במרבית ספריו, רמז את שמו חיים בשם הספר. מספריו ששרדו:

• דרכי חיים- על "בית אבות" למאירי.
• אבי הנחל- על אגדות בראשית.
• ארצות החיים- בשבח ארץ ישראל.
• ברכת מועדיך לחיים- שני חלקים, דרשות למועדים.
• גנזי חיים- חידושי דינים ע"פ סדר הא'-ב'.
• דרכיו למשה (דרכיו לחיים למשה תהילה)- דרשו על מעלתו ופעלו של מונטיפיורי, במיוחד בזמן עלילות דמשק.
• הלל הגדול- דרושים ושבחים להודאה על נס.
• החיים יודוך- על תהלים.