שביתה

שביתה הוא כלל בהלכות עירובין, האומר כי הלכות תחום שבת נקבעים לפי הרגע שבו החלה השביתה בבין השמשות של ערב שבת. ברגעים ראשונים של יום השבת, חלים דיני אסור והיתר על האדם, וממילא דיני תחום שבת ודומיהן מתייחסים לאדם במצב שהיה בשעה זו.

תחום שבת נקבע לפי המקום בו שהה היהודי בבין השמשות, אם אדם שהה בבין השמשות בעיר או במקום מוקף מחיצות, מותר לו להלך בכל המקום בחופשיות, אך אם הוא שבת מחוץ לעיר ובאו נכרים והכניסו אותו לשבת בעיר, או שנכרים הקיפו אותו בשבת במחיצות, אסור לו להלך בכל המקום בחופשיות אלא אך ורק אלפיים אמה שבהם קנה שביתה מערב שבת.

נחלקו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה עם רבי יהושע ורבי עקיבא בדין אדם שנתנוהו במחיצות בשבת, האם מותר לו להלך את כל המחיצות, ולהלכה נפסק כרבן גמליאל שמותרעירובין מב א.