הדרת נשים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־23:57, 31 בדצמבר 2011 מאת Mishehu (שיחה | תרומות) (כעת הערך כבר עומד בקריטריונים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הדרת נשים היא דחיית או הרחקת אשה ממקום מסויים על רקע גזענות מינית, להלן סריקה בקצרה במבט היהדות עך כך.

מבט היהדות על "הדרת נשים"

חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האישה. כדוגמא לכך, בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב נאמר שיש לאהוב את האישה כגופו ולכבדה יותר מגופו. (לפי היהדות האישה איננה מין פחות חשוב מהאיש - נושא "מעמד האשה ביהדות" נתבאר בערך "אשה"). אי לכך, הרחקת אישה מחמת מחשבה מוטעית שהיא פחותת ערך, הוא דבר שנוגד את היהדות ואת ההלכה (ועל זו הדרך כל סוג של השפלת המין הנשי בדרך כל שהוא).

חילוק בין "הדרת נשים" לבין "הפרדה"

ואולם קיים חילוק בין המושג של "הדרת נשים", שהוא כאמור על רקע גזענות מינית, למושג של "הפרדה" בין גברים לנשים, שהוא על רקע הרחקה מעבירות. לפי ההלכה קיים איסור על הגבר להביט ביופיין של הנשים להנאתו (מלבד אשתו בשעה שהיא מותרת לו), כמבואר בשולחן ערוך, חלק אבן העזר סימן כא, ולכן, במקרים ובמקומות מסויימים (כפי שיבואר) נהגו "להפריד" בין גברים לנשים, כדי למנוע מציאות שיכשלו באיסור זה. אמנם אין חיוב הלכתי שגברים יהיו מופרדים מנשים, ולפי ההלכה אסור רק שאיש יתיחייד עם אישה (שאיננה אשתו או אמו וכיוצא בזה), ואין איסור בשהיית גבר בקרבת נשים, עם זאת, במקרים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים, כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, ישנה עדיפות ליצור מצב של "הפרדה" (מהנימוק האמור), ובפרט בעת שמחה שדעתו של אדם קלה יותר, והמקור לכך מהמשנה במסכת סוכה פרק ה משנה ב, שמתואר שם שבבית המקדש עשו גדר ב"עזרת נשים" ובכך תיקנו "תיקון גדול", וביאר להרמב"ם בפירושו על המשנה: כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים עכ"ל. ומטעם זה נהוג בכל קהלות ישראל בבתי כנסיות להעמיד מחיצה בין הנשים לגברים, ולעיתים אף בונים רשות בפני עצמו המכונה עזרת נשים. מסיבה טכנית, ה"עזרת נשים" עומד בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בתפילה, כיון שלפי חז"ל אין חשש שנשים יסתכלו על גברים להנאה (לפי חז"ל חשש כזה קיים בעיקר ביצר הגברי).

ומסיבה זו, בכמה מגזרים הקפידו ליצור "הפרדה" גם בתחבורה ציבורית, ובפרט שבתחבורה זו מצוי שהמקום לא מכיל את הנוכחים בהרווחה, כך שבאים גם לידי איסור נגיעה[1].

דבר מוסכם בין הרבנים ומנהיגי היהדות מכל המגזרים, שעל פי היהדות אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור "הפרדה". כאמור כל מהותה של ההפרדה היא כדי למנוע שיגיעו למצב של איסור (הסתכלות), ואילו האלימות היא בעצמה איסור ועבירה חמורה, כנפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן תכ. ונאמר במשלי פרק ג' לגבי התורה ומצוותיה: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. במחקר שנעשה על ידי "רשות לקידום מעמד האישה בישראל" במשרד ראש הממשלה, עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית; 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.