מושב של שופטים הממונים לשפוט בדברים הצריכים משפט.

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". פסוק זה מספר דברים (טז, יח)) מלמדנו, שחייבים אנו למנות שופטים, שידאגו לכך, שהעם ישמור את מצוות התורה, "ויצוו לעשות טוב ויחזרו מהרע ויעמידו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצוות התורה ואזהרותיה נדונות לפי אמונת כל איש" (ספר המצוות לרמב"ם מצוה קע"ו)). קיום המצוה הוא על ידי מינוי בתי דין בכל עיר ובכל שבט.

היו בתי דין של שלושה דיינים, שסמכותם היתה לפסוק בדיני ממונות וקנסות, ובתי דין של עשרים ושלושה דיינים, שדנו גם דיני נפשות.

נוסף לכל בתי הדין הללו, היה קיים בבית המקדש בית הדין הגדול, שמנה שבעים ואחד איש, והיווה את הסמכות השיפוטית העליונה בעם ישראל. נוסף לכוחו השיפוטי, היווה בית דין עליון זה, מעין "מועצת הזקנים" העליונה של העם, ולכן בתוקף תפקידו וסמכויותיו: א. מינה את הדיינים שבכל רחבי ארץ ישראל; ב. דן בדינים מיוחדים כגון: שפיטת נביא שקר, שפיטת זקן ממרא, החלטה על יציאה למלחמת הרשות ועוד; ג. כל הדבר הקשה, שבתי הדין שתחתיו לא יכלו להכריע בו, הובא להחלטת בית דין הגדול, והחלטתו היוותה פסק סופי בעניין.

הגדרות בית דין

בית דין חצוף

בית דין חצוף הוא בית דין המורכב משני אנשים בלתי מומחים שכפו אדם לדון בפניהם דין בדיני ממונות. יש אומרים ששני הדיוטות שדנו, אין דינם דין; ויש אומרים, שדינם דין, אלא שנקראים "בית דין חצוף", לפי שעברו על תקנת חכמים, שרק שלושה הדיוטות יכולים לכוף אדם לדון בפניהם.

=

ראה גם

סמיכה