אמת

מידה חשובה, לומר רק את מה שקרה. היפוך מידה זו הוא השקר.

אמת היא חותמו של הקב"ה (יומא סט ב).

רמזו רמז לעניין מעלת האמת ואמרו כי האמת עומדת על שתי רגלים (אותיות אל"ף, מ"ם ות"ו יש להם שתי רגלים), לעומת השקר שאין לו רגלים (אותיות ש"ין, קו"ף ורי"ש יש להם רק רגל אחת), משום שהאמת עומדת לעד (ודובר אמת בלבבו, אבל השקר נופל ומתגלה. עוד אמרו כי בעולם מצוי יותר השקר מהאמת, ולכן האמת אותיותיה רחוקות זו מזו (אל"ף בתחילת האל"ף בי"ת, מ"ם באמצע ות"ו בסוף) לעומת השקר שאותיותיו סמוכות זו לזו (קו"ף, רי"ש, שי"ן) ([[מקור|שבת קד א}}).

ישנם מקרים מיוחדים בהם הותר לשקר או לשנות מן האמת, כגון בשביל השלום, או ששואלים אותו אם בקי במסכת מסוימת יכול משום ענווה לשנות שאינו יודע, וכן בענייני צניעות.

האנשים שבחר משה לדיינים היו צריכים להיות "אנשי אמת". אחת ממידותיו של הקב"ה (שבי"ג מידות) היא "ורב חסד ואמת".

האמת היא אחד מ-11 העיקרים שהעמיד עליהם דוד את התורה "ודובר אמת בלבבו". אמרו על רב ספרא שהיה "דובר אמת בלבבו". ירושלים נקראת "עיר האמת" (זכריה ח ג).

בקבלה מידת האמת מקבילה לספירת התפארת, שמיוחסת ליעקב אבינו. ספירה זאת היא שילוב בין חסד לגבורה.