בידו

הגדרה

אדם נאמן על דבר שבאפשרותו לעשותו.

בדיני ממונות ואיסורין.

לדוגמא, לומר שניקר את הגיד והחלב (גיטין ב: תד"ה עד (הראשון)).

מקור וטעם

בטעמו יש שתי אפשרויות (שב שמעתתא ו-א):

1. מיגו שהיה יכול לעשות זאת בעצמו.
2. נחשב כבעלים, שהאפשרות לעשות את המעשה מחשיבה אותו כבעלים עליו (רא"ש גיטין נד: סימן יא).

והשב שמעתתא (שם) חילק שבממונות הוא מטעם מיגו, ובאיסורים מטעם בעלים.

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[1].

מיגו, בידו עדיף ממנו (קובץ שיעורים בבא בתרא קיט בלשון "אפשר").

בעלים, בידו עדיף ממנו. ואפילו לדעות שדין בידו עצמו הוא רק מטעם בעלים^[2], אעפ"כ הוא נחשב יותר בעלים מהבעלים האמיתי (שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז).

חזקה דמעיקרא, בידו עדיף ממנה (גיטין ב:).

מוחזק, בידו מועיל גם להוציא ממנו (קובץ שיעורים בבא בתרא קיט בלשון "אפשר").

הערות שוליים