תענית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
צער גופני על חסרונות גשמיים [ע"א ג ב י].
מגמת התענית
[1]- החפץ להכניע ולהשפיל את הכוחות החומריים [עפ"י ע"א א ה פב]. הכנעת כוחותיו הגופניים של האדם המתנגדים להתרוממות השכל. שכל זמן שהאדם נתון במלחמה לא הוכשר עדיין בתכונותיו עד שיהיו מדותיו וכוחות גופו מתאימים אל טהרת המוסר השכלי [ע"א א ה לח]. כבישת כוחותיו הטבעיים של האדם להיותם מונהגים ע"פ העצה העליונה של רוממות השכל [עפ"י ע"א א ה לז]. ◊ התענית בצורתה השלמה צריכה שתפעול [על] כל כחות האדם לרוממם, להאדיר את הצד המוסרי והרוחני שבאדם מפני החומריות שהתגברה עליו [ע"א ג א לו].
"ישיבה בתענית"
[2]- מורה על השימוש השכלי שילוה לאדם בתעניתו, ע"ד ערכה ופעולתה הרצויה של התענית [ע"א ג א לו]. ע' במדור זה, הספד. ◊