תלמיד חכם

כל שתורתו אומנותו ועיקר עסק שלו הוא בדברי תורה [אג' ג צ]. איש שכלי, השואף לדרכה של תורה, המתרומם על ההרגשות הטבעיות ופועל טוב למעלה מהרגש הטבעי ע"י אורה של תורה [ע"א א א קסח]. אותו שקרא ושנה ושמש ת"ח, שירד לעומקה של הלכה, דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, בהלכה ובאגדה [עפ"י ע"א א, הקדמה, כד].

תלמידי חכמים

שלמי בני אדם, היודעים לקשר הדברים הרחוקים של הפרטים אל הכללים העליונים [שם ב 213]. חכמי תורה בישראל [ל"י ב (מהדורת בית אל תשס"ג) עא].

תלמיד חכם

המסתכל הסתכלות כללית, שמכיר כבוד ד' מצד החכמה, בעל ההשכלה האמיתית בהוד משך החיים, המחובר עם הטוב הכללי של כל המציאות כולה שהיא טובו של מקום ברוך הוא [עפ"י ע"א ב 222].

תלמידי חכמים האמיתיים

- אוהבי ד' ויראיו באמת וחושבי שמו, בנים דכנסת ישראל שהאם רובצת עליהם, "מחצדי חקלא" הבאים בסוד ד', המשימים ומטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים [עפ"י א' עד].

תלמידי חכמים

- גדולי וגאוני תורה ויראה, אדירי אמונה וקדושי חיים - אישי השורה הפנימית העליונה לאומה הישראלית, הממלאים תוכן אוירתה כלה ומישרים את הליכות עולמה [ל"י א ריח].

ר' בהגדרות מבוא למדור זה, חכם. ור' שם, שלמותם של תלמידי חכמים בישראל. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שמוש תלמידי חכמים. ושם, קטגוריא בין תלמידי חכמים. ושם תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. ושם, שיחתן של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ענינה.