יעקב

האב המיוחד לכנסת ישראל, אשר סוד אחדותה העליונה חקוק הוא בנשמתו וכל הויתו. הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה [ע"ר א קמט]. האב הגדול המיוחד שהוא בעצמו בכל נשמתו הוא חיי האומה, ישראל סבא, שכל הפרטים של ישראל זוטא, כלומר פרטי האישים של האומה כולה, הם נצוצי שלהבת החיים שלו [קובץ א רה]. איש תם, בחיר האבות, מתמם הסגולות כולן לבנין רם ונשא, המלא חיים של קודש קודשים בכל גמרם ומילואם גם בהוה כפי הצביון של העתיד המתעלה ברום מעלותיו, עד שכל הנטפל עם ההוה הנעלה הזה, הרי הוא בערכו ומעלתו הוא מפלס נתיבו ועושה פעולתו, חיי שעה וחיי עולם לא יתפרדו [עפ"י ע"א ד ה מו]. אחד האבות ובחירם, הנועד ליסד האומה הסגולית בשבטי־יה עדות לישראל, ע"פ הסידור של יושר־ההוה הנובע מהתגלות הנשמה במועדה וזמנה [שם מז]. האישיות המתחילה את תכונת האומה [ע"א ד ט קמז].

◊ דמות דיוקנו של יעקב אבינו חקוקה תחת כסא הכבוד, ותפארת החיים האלהיים ואמתם היו ערוכים בנשמתו בסדר אמיץ, "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל", על כן מצאה בו משכן האהבה הצנועה, המרוממת את הנשמה ומביאה אור חיים וקדושה, מנוחה ועונג, אל הגוף. העמדת המשפחה היתה בקשתו הנאורה והמובנת באלהיותה, על כן הקימה בקרבו צביון של טהרת רעיון ומנוחת לב[1]"כחי וראשית אוני" [קבצ' ב קעה-ו].

ע' במדור האבות. ושם, יעקב אבינו לא מת. ושם, יעקב איש תם יושב אהלים. ע' במדור מדתם ועניינם הרוחני של אישי התנ"ך. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, דמות דיוקנו של יעקב. ע' במדור קבלה ונסתר, "ישראל צאן קדשים".

הערות שוליים