אדם הראשון

אחד מכל החיים שהשתלם באופן ראוי לשם אדם. שעל ידי הסיבות הנפשיות (שימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע, וחטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע) נעשה פרץ גדול בינו לבין החיים. וזהו היחיד הוא האדם ההיסטורי, שמכאן ואילך תספר התורה תולדותיו בדיוק נמרץ [עפ"י ל"ה פרק ה].