מילון הראי"ה:השגחה (ההשגחה)

הצפיה המוקדמת על אחריתיותה של המגמה שהכל הולך אליה. הבטה מרחוק, עד אין תכלית, ותכלית הנועדה לכל ההויה. (המסבבת) את הגורל ע"פ הצדק, את מניות החיים והאושר, ע"פ רוב המעשה וטהרת הרגשות, זיכוך המדות ועדינות הדעות, בהירות האמונות ולטישת הרוחניות בעזה וחטיביותה [עפ"י א"ק ב תקמז־ח, א"א 140]. מערכת הנהגה שמובילה יד עליון למטרת הטובה הרוממה לאין חקר [עפ"י ע"ר א שו־ז].

רז ההשגחה

לא יש שום דבר בעולם שאיננו נעשה בדבר ד' ועצתו העליונה, העצה היותר אצילית, היותר מגמתית, ויותר אידיאלית, מכל מה שהלב יכול לחשוב, <העצה השרויה באידיאליותה בכנסת ישראל, המצוינת בעולמנו בתור גוי אחד בארץ, ובשרשי הויתה במעמדה האצילי, עד אין קץ ותכלית> כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ [עפ"י א"ק ב תקנא].