מילון הראי"ה:חדוש (החידוש של המחשבה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
פנינים רוחניים שבאים מנטיפות גן העדן אשר לנשמה [פנק' ג שכט]. חדוש - (חידושי תורה) - פיתוח שפעת החיים של האורה החיה האלהית הכללית של תורה שבע"פ [עפ"י א"ת א א]. לימוד דבר שלא היה אצל האדם מצד מדרגתו אפילו בכח [הגדרת מו"ר הר"ש אבינר, עפ"י א"ת ו ד]. ◊ מוצא החדוש האמיתי - נלקח מתמצית כל המהות של היש הקדום לו. כל הבעה מחודשת באמת אינה יוצאת מהסעיף האחד הקרוב, אותה החוליה שההגיון תופסה, אלא מכל המהותיות, המשכלת והחיה, הפועלת וההוגה של המחדש, "ערוכה בכל ושמורה"[1]וכל חדוש שהוא מזדלף רק מאיזה חלק ומשאיר חלקים בלא תנועה רוחנית, איננו חדוש באמת כי אם סדור מכני במערכת ההשכלה. שאיפת החדוש הוא הזלת התמצית מתנובת הכל [עפ"י אג' ג ד].
הערות שוליים
- ↑ ערוכה בכל ושמורה - שמואל ב כג ה.