מילון הראי"ה:נחש דקדושה (כינוי)

השקוע בטבע נפשו הטובה בטבע התכונה האלהית של כח הקדושה, הכח הכללי שהוא שורש הקדושה בנפש האדם, שהוא הקישור הפנימי בדביקות האלהות <המושג הכללי שהוא האב לכל החכמות, וכל המעשים הטובים וכל התורה כולה וכל לימודי השכל והיושר כולם> עד שאינו יכול לזוז ממנו כלל להתרומם בפרטים. (אמנם) ע"י דילוג הנחש ותיקון בחי' הרגלין לו - התעוררות קדושה של גודל הערך של הוספת היוקר שבעצם השורש של הקדושה, הבאה ע"י הרחבת הפרטים, יטעם ג"כ טעם מעדנים פרטיים [עפ"י פנ' י].

הנקראים נחש

- (אלה) שאינם צריכים שום מגמה חוץ מעצם נטיותיהם, (כשם שהנחש) אינו מכוון כי אם לנטיית הנשיכה לבד [עפ"י ע"ט כא].