מילון הראי"ה:שלום (השלום העליון)

האחדות הכללית [מ"ש קיט (מא"ה ב יג)]. הגברת הקשר בין אישי האומה והרבות היחש והטוב ביניהם, במעשה ובמחשבה, ברגש וברצון, כדי שיהיה הקשר אמיץ וכדי שיתעוררו הלבבות כולם להתאגד למטרה אחת, שהיא הטובה הכללית, בין אותה שהיא קרובה ומורגשת מיד לעיני הדור בהוה, בין אותה הטובה הכללית העתידה לבא על האומה לדורות הבאים [קבצ' ב צד].

שלום (לעומת אמת)

קיום השלמת הקשר הכללי [מ"ש קכ (מא"ה ב יד)].

השלום האמיתי

היחש וההצטרפות של בני אדם לפעול ולהתפעל כל אחד מחברו בדרך הטובה [ע"ר א עניני תפילה כז]. (המצב שבו) ידרוש כל אחד טובת חברו, בין הרוחנית ובין הגשמית [ע"א א א מא].

שלום

היחש האמיתי שראוי להיות בין חלקי האומה הפרטיים, בין החלקים המשפיעים לבין החלקים המקבלים ההשפעה, שיהי' נמצא בפועל, בין "העגל הצריך לינק" לבין "הפרה הרוצה להניק", בין ה"עליא" ל"אתכליא", בין העוסקים בגמילות חסדים להעוסקים בעבודה, ובין שניהם לבין העוסקים בתורה; היחש הראוי להמצא בין כל אחד מישראל לרעהו, עד שיבוא השלום להיות נותן יחש גם בין העצה והתחבולה והמחשבה הטובה, הכמוסה בלב רבבות אלפי ישראל שלמי אמונים, לבין פעל ידים והמציאות הגמורה [או"ה כ (א"ה 926)].